הפעם הראשונה שלי/ פוסט אורח מאת תמה חלפין

הפוסט של אפרת מלטר עודד גם את תמה חלפין לכתוב על הפעם הראשונה שלה. אני חוזר ומזמין את כל מי שלא נחשב בדרך כלל כמייצג את "האוהד הממוצע" – נשים, להטב"קים, דראג וילדים בני 2 למשל – לכתוב לנו על חוויותיו במגרש. לא מבטיח להעלות הכל, אבל מה שיהיה מעניין ייכנס. את המייל אפשר למצוא בעמוד ה"אודות" או לשלוח לי בפייסבוק. המגרש שלך, תמה.

***

קראו לו גיא. הוא היה החבר הראשון שלי, מה שאומר שהרבה דברים עברתי איתו בפעם הראשונה. שנינו היינו בני 16 בדיוק והחזקנו מעמד עד קצת אחרי גיל 19. גרנו רחוק זה מזו כך שנפגשנו בעיקר בסופי שבוע וחופשים, ועל הפגישות השבועיות הללו לא הסכמנו לוותר בשום אופן. עם חלוף החודשים גיליתי שגיא מוותר למעני על משהו אחר. העובדה שיכולנו להפגש רק בסופי שבוע גזלה ממנו את האפשרות ללכת למשחקי כדורגל.

בהתחלה הוא לא סיפר לי על זה. לאט לאט מתגובות החברים שלו הבנתי ש"גנבתי" להם אותו מהחבורה שנוסעת יחד למשחקים. אחר כך הוא התחיל למלמל שזה ממש חסר לו. בסוף, אחרי כמעט שנה ביחד הוא שאל אם זה בסדר ששבת אחת לא ניפגש כדי שהוא יוכל ללכת למשחק.

אני כמובן נעלבתי עד עמקי נשמתי, למה להעדיף 22 משוגעים שרצים אחרי כדור על פני? (בדיעבד אני מבינה שהסיבה שזה לקח כמעט שנה שלמה יכולה להיות מוסברת רק בעובדה שבגיל 16 סקס יותר חשוב מהכל). אחרי שרבנו קצת ועשינו סצינות זה לזו וזו לזה הוא החליט לקחת אותי למשחק. "תבואי פעם אחת" הוא אמר, "רק תראי איך זה". מחלתי על כבודי, גייסתי מידה בלתי אפשרית של התנשאות ובוז לגברים הפרימיטיביים ולמנהגים הברבריים שלהם, ובגישה מתנשאת זאת שמתי פעמי לבלומפילד.

העונה היתה עונת 1996/7. הפועל היתה בעונה הזו במלחמת הישרדות בליגה. המשחק שנבחר כמשחק החניכה שלי היה משחק מול בית"ר ירושלים בבלומפילד. הימים ימי פוסט-רצח רבין כשכל המדינה עדיין "מזועזעת" ופרסומות של "צו פיוס" נראות בטלויזיה. בבועה הקיבוצית שבה התקיימתי משחר לידתי כולם חשבו אותו הדבר בעניינים כאלה ודיברו על "הסתה", "סכנה לדמוקרטיה" ו"השבר בחברה הישראלית". במילים אחרות הרגשנו נורא צודקים ופגועים. על רקע זה לא קשה לדמיין מה רבה הייתה תדהמתי כשעם הכניסה לאצטדיון, כשעה לפני המשחק, קידמה את פני שירה אדירה של אוהדי בית"ר: "פרס הבא בתור". רציתי לברוח, לא הבנתי איך מצופה ממני לקחת חלק באירוע הזה.

90 דקות הספיקו בשביל להעביר אותי טרנספורמציה מוחלטת. ממקום מושבנו בשער 7 (גיא חשב ששער 5 זה מוגזם בשביל הפעם הראשונה) הסתכלתי על המשחק. לראשונה בחיי הבנתי מה אני רואה ועל מה צריך להסתכל ופשוט נשאבתי פנימה. לצעוק ולקלל עדיין לא הייתי מסוגלת (זה לקח עוד שנתיים שלוש) אבל תוך דקות הייתי לגמרי בעניין (הפועל ניצחו 1:4).

מכאן הכל היסטוריה. התחלתי לראות עם גיא כדורגל בטלוויזיה ולהציק לו בשאלות (מה זה נבדל? למה מתכוונים כשאומרים "שחקן טכני"? מה זה 2-4-2?). הוא ענה לי בסבלנות מפתיעה כמו שמסבירים לילד קטן. אבל אני למדתי מהר, וכעבור זמן לא רב מצאתי עצמי רואה כדורגל גם בלעדיו, קוראת עיתוני ספורט ומנהלת שיחות כדורגל עם שני אחי.

כשהייתי בת 19 אני וגיא נפרדנו. המשכנו כל אחד לדרכו. לפני שנתיים וחצי בערך הפועל שיחקה במוקדמות ליגת האלופות, במשחק המכריע נגד זלצבורג בבלומפילד (1:1 היסטורי משער של ערן זהבי) פגשתי אותו במקרה בשער 7. "מה את עושה פה?" הוא שאל אותי בפליאה אחרי שלא נפגשנו יותר מעשור. "אתה אשם", הטחתי בו בחזרה.

תמה חלפין

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, ספסל האורחים, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על הפעם הראשונה שלי/ פוסט אורח מאת תמה חלפין

  1. shykena הגיב:

    הופמן, עם כל הכבוד ויש כבוד לקהילות השונות שאתה מכניס לתוך הבלוג, יש גבול. אוהדי הפועל !!!!! תיכף תביא גם איזה זקנה תימניה שאוהדת מכבי תל אביב ויושבת בשער 11 ואפשר כבר להגיד קדיש. עם כל הכבוד לתמה, ויש כבוד על עצם היותה אשה שאוהדת כדורגל (ויסלחו לי כל אותן פמינסטיות ומירב מיכאליות למיניהן), הבלוג שלך מבחינתי הוא בלוג של אוהדי מכבי חיפה. אין כניסה לאף אחד אחר. ברגע שהמעוז הזה נפרץ, אני מתחיל לתהות על היותי קורא קבוע של בלוגך. ולכן על מנת למנוע את הקריאה "אני מחזיר את כרטיס המועדון" או לחלופין "אני עוזב לאירופה", תמה, אנא התחילי לאהוד את הקבוצה האמיתית היחידה במדינה הזו (כן כן, זו שמשחקת עם צבע הדשא וגם אוכלת את הדשא ב30 השנים האחרונות) והופמן, אנא עשה סלקציה קצת יותר נורמלית בכתיבה לבלוג. במיוחד מעוררת בי ההשתאות, איך אוהדת הפועל מעזה להרים את ראשה אחרי מה שקרה אתמול בבלומפילד ועוד לאזכר את ערן זהבי באותה נשימה.
    בקיצור, בלוג טוב, אבל בגלל שזה בלוג של הפועל, אז זה הופך לבלוג חביב.
    ולסיום תמה, נפצח בשיר חזק "איך זה לקבל שלוש, איך זה לקבל שלוש, איך זה לקבל, איך זה לקבל, איך זה לקבל שלוש".

    אהבתי

    • הופמן הגיב:

      תודה על המחמאה (בלוג חביב!). אם זה בצחוק ואם יש בזה גם רצינות, כבר הבהרתי בעבר שמבחינתי זה בלוג של כל אוהדי הכדורגל, והוא עוסק לא רק בכדורגל אלא בספורט ולא רק בספורט אלא בכל דבר. ובעיקר זה בלוג שלי (עם שני סמנכ"לים) וכל מה שאני יכול להכיל ומעניין אותי – נכנס.
      (ובשבילך פתרון קל – לחץ על התגית "מכבי חיפה" ותקבל רק פוסטים על מכבי חיפה)

      אהבתי

      • shykena הגיב:

        ואני חשבתי לתומי שזה בלוג רק של אוהדי מכבי חיפה. איך טעיתי. הבלוג הינו בלוג חביב, בגלל שלא מערבבים שמן עם מים. זה לא מתחבר ובטח שלא אדום עם ירוק (ויסלחו לי כל אושיות האופנה שזועקות עכשיו ותוהות מה אני אומר עכשיו). הופמן, בתור אדם אידיאליסט שלפני כל משחק טוען שהנבואה ניתנה לשוטים, ברגע שאתה מכניס שוטים בדלת הראשית, אל תתפלא שתתעורר עם פרעושים בבוקר (עזוב, כנראה שעישנתי יותר מדי). בכל מקרה, ברור שהבעלות היא שלך, אבל בתור אחד שמקבל בכל פעם את הבלוגים שלך ומתענג עליהם, אם הייתי רוצה לקרוא בלוגים של אוהדי הפועל, הייתי נכנס לבלוג של עברי לידר או משהו כזה.

        אהבתי

    • תמה הגיב:

      האח הקטן שלי אוהד שלכם, זה מספיק?

      אהבתי

  2. הופמן הגיב:

    אחלה פוסט, תמה. בהיר ויפה. המסקנה שלי היא שלהכניס נשים לכדורגל דרך צפיה בטלוויזיה זה די מיותר ולא יעיל. אין תחליף לחווית המגרש.

    אהבתי

    • תמה הגיב:

      אתה ממש צודק, אבל אני חושבת שבשביל שתרגישו נוח לקחת נשים למגרשים יהיה צורך בשיפור השירותים הציבוריים. אנחנו ממש רגישות לזה ומי שבאה ב"אנטי" זה יכול להרוס לה את כל החוויה.

      אהבתי

  3. ynon הגיב:

    לפתוח על הבוקר מייל ולראות שבבלוג של הופ מחכה לי פוסט שאחותי הגדולה כתבה לא קורה כל יום..
    אחלה פוסט יצא לך, את צריכה להתחיל לכתוב יותר מחוץ לאקדמיה.

    חשבתי שאני הצליח להתאפק ולא להזכיר את "ההצלחות" של הקבוצה שלך בתקופה האחרונה, אבל כמו שכבר נאמר פה, "איך זה לקבל שלוש…"

    אהבתי

  4. udi הגיב:

    אחלה פוסט. מאוד נהנתי לקרוא.
    וזה עוד מבלי לדעת שאת אחות של ינון חפץ( ינון איך אתה נותן שתהיה לך אחות אדומה? זה לא בסדר!)
    אז מברוכ תמשיכי לכתוב על כדורגל.
    הופמן אני ממש שמח לקרוא גם פוסטים של אוהדים אחרים, לא רק שלנו. אז תמשיך ככה :)

    אהבתי

    • תמה הגיב:

      אודי תודה. ואגב- אתה יודע שינון אוהד של מילאן? (אני רק מספרת למקרה שהוא הצניע את זה).

      אהבתי

  5. האבא הגאה בבת המוצלחת הגיב:

    ורק היה חסר להוסיף פרק מהעבודה שלך על שער 5 ….. פוסט שלם בלי אף מילה לא מובנת, כל הכבוד.

    אהבתי

  6. מתי הגיב:

    תמה בעניין השרותים, הייתי פעם במחלקת נשים באיכילוב ודמיינתי בעודי מחפש דלת עם צללית מוקטנת של גבר עלי , שהאדריכלית של המחלקה היתה אוהדת כדורגל שכדי לנקום באדריכלי האצטדיונים בארץ ציירה על כל הדלתות צללית מוקטנת של אישה. כשסיימתי לדמיין הרגשתי כזה לחץ שמזל שבדיוק ראיתי שלט שמפנה למחלקת אורולוגיה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s