זה היה חוק הכדורגל הראשון שאבא לימד אותי: לא משנה מה, לא יוצאים ממשחק כדורגל עד שהגבר השמן לא שר-ק את השריקה האחרונה, וכדי לוודא שהיתה זו באמת השריקה האחרונה הסביר לי אבא שצריך לחכות עד שהשופט אוסף את כדור המשחק ומחכה לשוטרים שיבריחו אותו מהמגרש.
חוקים נכתבו בדם, לימדו אותי בצבא וגם חוק הכדורגל הראשון נכתב בדם ליבו הבוכה של אבא, כשישב עגום בפלאפל אוריון על מנה ובקבוק קריסטל בלילה של התשיעי ביוני 1971, ובעודו מסנן בין שיניו קללה מתובלת רוק לעבר התמונה של יחזקאל גרשוני השוער שהיתה תלויה על קיר הפלאפל, שמע פתאום את צפצוף נחילי האוהדים שהגיעו שמחים מבלומפילד. אבא הרים את ראשו מן הטחינה הנוטפת ולא הבין, הרי לפני חצי שעה הגיע גם הוא מבלומפילד אחרי שחבר משך אותו הביתה כשהתוצאה הראתה 1-3 לבית"ר ירושלים בדקה המאה, עשר דקות בתוך ההארכה של חצי גמר גביע המדינה. הטחינה נשפכה כיין כשעבר בפלאפל אוריון הרכב הראשון שהודיע שניצחנו בפנדלים אחרי ששווגר ושמילו השוו בדקות ה-104 וה-115.
אבא לקח מפית, ניגב ברכות את תמונתו של יחזקאל גרשוני, שתיספג לאחר שבוע אחד בלבד במטח קללות טבולות רוק מלא טחינה אחרי שיספוג בגמר גול מ-35 מטר מרגלו של יהודה שהרבני מהכח, וכתב חוק.
הייתי עם אבא בחתונה אתמול. לידנו ישב אוהד מכבי תל אביב שראה את המשחק נגד בני יהודה בסמארטפון ותלש שערות. אבא שאל אם הטלוויזיה 14" שראינו איתה את המונדיאל של 82' יותר גדולה מהמסך שהבחור רואה איתו את המשחק.
בדקה התשעים נטש הבחור עם הסמארטפון את השולחן בזעם והלך לרקוד. אבא דפק לי מרפק וביקש ממני לעשות את התנועה הזו עם האצבע על הסמארטפון שלי כדי לראות מה התוצאה. עשיתי ריפרש והגשתי את הסמארטפון לאבא. אבא עשה יששש עם היד, לחש לי את התוצאה לזכות בני יהודה וחזר להסתבך עם הסטייק.
כעבור כרבע שעה חזר הבחור לשולחן. אבא קידם אותו בחיוך מריר – "נו, אתה מבסוט? לקחתם אליפות היום". הבחור לא הבין מה אבא רוצה ממנו ואבא דפק לי מרפק וביקש ממני לעשות לבחור ככה עם האצבע על הסמארטפון. עשיתי ריפרש, הגשתי לבחור את הסמארטפון שהראה את התוצאה 3-2 למכבי, והוא מצדו תפס את הראש וחזר לרחבה לרקוד למרות שהיא התרוקנה כבר מזמן. "לך תלמד את החוק" דפק לי אבא מרפק, חזר להיאבק עם הסטייק וסינן קללה טבולה בשומן לעבר המטבח.
***
בשולי הדברים:
1) כשמישהו מנסה להסביר לי משהו עם המטאפורה "זה כמו להבקיע גול בדקה ה-99" אני מייד מבין שיש לי עסק עם בן אדם שלא מבין כדורגל. אז אולי מכבי תל אביב זכו אתמול באליפות אבל זה לא אומר שמבינים שם כדורגל.
2) במשחק המדובר ההוא נגד בית"ר ירושלים, ניצחה מכבי כאמור בפנדלים 4-5. אנקדוטה מעניינת היא שבתקופה ההיא, לא היו בועטים את הפנדלים לסירוגין אלא כל קבוצה בעטה חמש פעמים ברצף. באותו משחק בית"ר בעטה ראשונה והבקיעה ארבעה שערים מתוך חמש. אחר כך עלו שחקני מכבי והבקיעו את כל חמש הבעיטות.
3) השנה, באישור טלפוני מאבא, נטשתי את המגרש בראשון לציון בדקה השמונים כשהתוצאה היתה 4-0 למכבי מול אזור, כי התחיל לרדת גשם ודאגתי לאוזניים.
מתי סין-קרונה
מצד שני 
פשוט מעולה וכל מילה מיותרת, שאפו.
אהבתיאהבתי
ענק מתי. כהרגלך.
אחי, מזכיר לי בכל פעם כשמדברים על הגול של עופר מזרחי, כי ראינו אותו כשגופנו פונה למורדות החול ועינינו עוד תלויות בכיוון המשטח הירוק.
אין על שער בדקה האחרונה (פסז', קייסי, יוסי, קטן, טאלב ישר קופצים לזכרון).
אהבתיאהבתי
אותי אבא לא לימד את זה…
(אבל מה אפשר לצפות מאבא שלא ידע על נס ז׳לגיריס עד שחזרתי הביתה מההיכל ואמרתי לו שמכבי לא הפסידה בסוף, אלא עלתה לפיינל פור.)
מילא בחור בחתונה… הוא סתם סגר סמרטפון והלך קצת לרקוד. מה תגיד על אוהד שיצא מבלומפילד כי לא יכל לראות את הכתומים חוגגים מולו… (עוד על כך בפרק הקרוב ביומן האליפות)
אם רק אבא שלי היה מלמד אותי את מה שאבא של מתי לימד אותו… ואת מה שאני החלטתי אמש ללמד את ילדיי… עד שהאזניים שלהם ידממו.
אהבתיאהבתי
מזל טוב טל. אומנם לא הרמנו ידיים וגם לא נרים עד הסוף אבל גם אדל לא הרים ידיים בשער של ראדי ותראה מה קרה.
אהבתיאהבתי
טור מצוין! נהניתי.
אגב, אתמול אחרי הדכאון, חשבתי לעצמי למה זה שאני זוכר כל כך הרבה טראומות של תוספת זמן. היתה לי תחושה שהיו לנו עד היום הרבה יותר רגעי דכאון בתוספת הזמן מאשר רגעי אושר בתוספת הזמן. זאת לפחות היתה התחושה הראשונית שלי. אז התחלתי לעשות רשימה:
(ברשימה יש רק משחקים שהשפיעו השפעה קריטית על העונה)
רוזנבורג
ערן זהבי בטדי
גמר הגביע נגד הפועל שנה שעברה
ומצד שני:
קייסי נגד הפועל
אלון מזרחי נגד פ.ס.ז'
הסלאלום של בניון בבלומפילד נגד מכבי
תעזרו לי לרענן את הזכרון, האם זה האופי האנושי שזוכר טראומות יותר חזק מרגעי אושר, או שמא באמת התחושה הראשונית שלי היתה נכונה?
אהבתיאהבתי
לנדאו ב- 86' אותה דקה
אוחנה בגמר גביע מול אבי רן
אהבתיאהבתי
דקל קינן 2-1 נגד בית"ר מחזור 34 2009/2010….
בוא נפסיק את זה כאן בבקשה
אהבתיאהבתי
הגול של דקל לא הביא אליפות…
אהבתיאהבתי
מבריק!
אהבתיאהבתי
תודה לכולם.
שני דברים:
1) קרדיט לאתר של מכבי חיפה שכל מה שאוהד מכבי צריך יש בו. כל ההיסטוריה של מכבי חיפה בכף היד.
2) נראה לי שבאמת יש יותר רגעים קשים למכבי חיפה בדקה 90 מאשר רגעים טובים. אני אחכה ליותם לסיים את הספירה. אבל הרגעים הנפלאים של עופר מזרחי (עובר את שוורץ, בורח ממלמיליאן, מנסה לעשות את זה לבד, מזרחי…. לא יאומן כי יסופר בכל איצטדיון, בכל שפה, מול כל קהל) , בניון, קייסי (אח של קייסי פתח אחרי הגול פיצוצייה וקרא לה-קייסי בדקה ה-90) וכו… מאפילים על הכל כי אלו רגעים שהולכים לישון איתם בלילה כשרוצים חלומות טובים.
לי זכור במיוחד משחק ממוקדמות האולימפיאדה בשנת 90׳-91׳(אם אני לא טועה) בקרית אליעזר בין האולימפית של ישראל לזו של יוון. אצטדיון מפוצץ התרוקן לחצי כשבדקה ה-90 היה 1-0 ליוון ואז בנין הבקיע וחרזי ניצח את המשחק והעלה את ישראל למשחק מכריע נגד שוודיה של ברולין. במשחק נגד שוודיה (וזה כבר לא קשור)הפסדנו 2-0 ברמת גן, הרכבת נתקעה לפני המשחק בעתלית בדיוק כשצילמו שם ליד את סצנת הסיום של הסרט טיפת מזל. כל הרכבת שהיתה מלאה באוהדים של הנבחרת יצאה לראות את זאב רווח. מיותר לציין שאם הרכבת לא היתה נתקעת הסיום של הסרט היה קצת יותר טוב.
אהבתיאהבתי
בסך הכל זכינו ב-17 תארים, עלינו פעמיים לליגת האלופות ובאף אחד מהמקרים לא הבקענו שער מכריע מאוחר יותר מ-8 דקות לסיום. השער המכריע המאוחר ביותר היה של עטר בגמר של 93׳ בדקה 81.
אהבתיאהבתי
מצוין, מצחיק ועצוב מתי.
אהבתיאהבתי