אנחנו – בית"ר ירושלים, אחרי: יא אללה, הוא אכבר

יותם הודיע שיש לו קצת חום אז הוא לא יכתוב הפעם. לא יודע, לי זה נשמע כמו "אוי אוי אוי, כואב לי הראש, אני לא יכול לכתוב". קח דוגמה מצ'וצ'אליץ', יותם. 9 נגיחות אחרי שהלסת נשברה לו. זה לוחם. עדכון מרגש! אמנם לא זכינו באוסקר אבל זכינו ביותם שקיבל השראה מצ'וצ'ה ושלח את הקטע שלו במייל (שכותרתו היתה "עוד לא נולד החום שימנע ממני לכתוב סיכום למה שטאלב עשה אתמול"!). תהיה בריא מותק.

הופמן

הערב יצא שכתבתי פוסט חי בפייסבוק בזמן המשחק. ומשום שלפי מספר הלייקים לא הרבה אנשים עיינו בו (או שזה היה ממש גרוע), אחסוך לי זמן ואצטט פה את התגובות שלי בפייסבוק למהלכי המשחק, וארחיב טיפה. עסק? מי שואל אתכם.

 (דקה 21) באופן קצת אירוני הגול של קטן מזכיר את השער של עטר נגד מכבי ת"א ב 0:5. תורת הלחימה החדשה של קטן משתלמת. אם אנחנו עוברים עונה מדהימה, קטן עובר עונה לא פחות מסחררת מבחינה אישית. כאילו מהריב עם עטר הוא יצא חזק יותר, או עם שאיפה להיות חזק יותר. הנתונים הסטטיסטיים מלמדים שהוא ממובילי הקבוצה בגליצ'ים ותאקלים, והיום הוא זכה בכל קרב עם שחקן בית"ר, גם כשבכלל לא התכוון. מרגש לראות אותו מנהיג את כולם כמו מפקד שצועק "אחריי!" ומתחיל לרוץ, ולא רק מסמן עם הידיים לאן.

(דקה 28) טאלנט טוואטחה. צריך ליהנות מכל רגע שלו פה. שוב נכנסה רוחו של פיטר מסיללה בגופו של טאלב. הפעם זה קרה בדקה ה-28. הבנאדם בזון מטורף, ומכבי שכנראה היתה מנצחת בלעדיו, מביסה בזכותו.

(מתישהו בין לבין)  גולסה צריך להתחיל ללמוד ליפול. זו כבר הפעם השניה בחודש האחרון (הראשונה היתה נגד בני יהודה) שאייל חוטף ברחבה ומתעקש להמשיך לעמוד. בחור, זה אחלה שאתה חזק, אבל זה כדורגל, לא סומו. נותנים לך, תיקח, בועטים בך, תצנח.

(דקה 44)  בית"ר לא יכולה לקנות גול, אז קנינו לה. היה הרבה דיבור סביב פיליאבסקי לפני המשחק. הערב הוא לא ממש שכנע שהוא יכול למלא בהצלחה את נעלי הפקקים של צ'וצ'ה, אבל כמה בלימות ונגיחות מצוינות שלו הספיקו כדי להבהיר שהוא הבלם המחליף הטוב בארץ. השער, בכל אופן, היה יותר באשמת שראנוב עם הדיפה מחורבנת.

(מתישהו במחצית השניה) בחיים לא ראיתי שחקן לוקח כדור נגד כאב ראש באמצע משחק. אתם כן?

(דקה 65) מתערב על מה שאתם רוצים שלנוימן לא היה מושג אם זה אבא של טוואטחה או לא. אני מהמר שבקרוב כולנו נכיר את האבא הזה טוב מאוד. טאלב מראה שאולי אבא מנהל בית ספר, אבל הוא עצמו לקח כנראה כמה שיעורים דווקא בבית ספר למשחק.

(דקה 66)  הויתור על הפנדל היה המהלך הכי קפטני שראיתי מיניב קטן השנה. ואחרי כל התאקלים והחילוצים והגול, יניב מפגין גדלות רוח וגם לא מעט שכל ומאפשר לעמאשה לחזור עוד יותר לעניינים ולהיכנס רשמית לתחרות הסגן של אלירן עטר.

(דקה 68) מעולם לא קיבל שחקן מוסלמי כזו קבלת פנים בישראל. ברור שמחיאות הכפיים והעידוד לסדאייב היו בעיקר הקנטה לעבר אוהדי בית"ר, ובכל זאת – הצ'צ'ני העצבני (שחקן לא רע בכלל!) לא היה יכול לקוות לפרמיירה נוחה יותר מאשר מול האוהדים של מכבי חיפה. שפיות זה (חי)פה.

(דקה 90) יא אללה, טוואטחה. מה יש להוסיף. טאלב חותם את המשחק כשהוא מראה לצ'צ'ני מי המוסלמי הכי טוב בארץ כרגע.

מתי

אני מה שהופמן אומר, אני מה שמיכל אומרת, אני… מה שתגידו. גם ככה בפעמים הבודדות שיש לי דעה מוצקה אני גומר איתה בחצי שעה של עצירות בשירותים.

יאללה, נכתוב כמה נקודות ונלך לישון שמחים.

1) הציוות של בוקולי כמבוגר האחראי בהגנה היה מצד אחד גאוני אבל מצד שני דורש עדיין התאמות.
בוקולי עשה שם דברים שרק בלמים גדולים עושים, במיוחד הוא לקח אחורה את הטריק שלו לחטוף כדור משחקן מהצד ההפוך (שלא לכיוון השער של מכבי). היתה עונה שבוקולי סחט חצי מהעברות שנשרקו בכל הליגה, היום סדאייב כמעט אכל לנו את גוסטבו והגיש אותו לבני בשן בפינת הבישול של של יום שלישי. זה נגמר רק עם ארבע עבירות וצהוב. עוד הברשה של גוסטבו וזאור מוריד לבוקולי שריטה עם הזקן.

2) איך הגול של קטן מזכיר את הגול של עטר נגד מכבי ת"א בחמש אפס ב 94'? הוא אפילו נכבש לאותו שער ומאותה פינה רק ארבעה מטרים אחורה. חמישה. טוב שבעה.

וזה גם היה פורים.

3) עמאשה ממשיך לאסוף יארדים. היום הוא אסף אחד עשרה מטרים ועשרה סנטימטרים בשני שערים ויש לו כבר אחד עשרה מטרים תשעים וחמישה סנטימטרים בעשרה שערים.

4) תן תן תן, תן טל אב טאווההה טחה על פני האדמה, איי איי איי איי, תן תן תן, תן טל אב טאווה טחה על, קו שמאל בחיפה.

5) לרוב כששתי קבוצות משחקות שני משחקים בגביע ובליגה אחד אחרי השני אף קבוצה לא מנצחת פעמיים. עכשיו נפלו עלינו שני דרבים אחד אחרי השני. אם היו באים ושואלים אותי איזה דרבי אני מעדיף לנצח, הייתי מיד עונה שאני מעדיף ניצחון בגביע. ואחרי שלושה ארבעה ימים מיום רביעי אני אחשוב עוד קצת, אלך לחפש את זה ששאל אותי ואגיד לו שאני רוצה גם ניצחון בליגה.

7) מה שבע? לך לישון. לילה טוב אנשים נפלאים, פורים שמח יהודים. וגם ערבים וגם דרוזים וצ'צ'נים. יאללה חיפה!

יותם

אח זכרונות…

לפני לא המון שנים, בתקופתי ככלומניק באמצע שנות העשרים לחייו חלקתי דירת 6 חדרים בפלורנטין (550 דולר תאכלו ת'לב איפה הימים רב רבאק)  עם חבר טוב שבעוונותיו היה ועדיין אוהד בית"ר (שפוי). גרנו יחד בערך 5 שנים במהלכן עברנו לדירות קטנות יותר במחירים גבוהים יותר, אך חשוב מכך – היו אלה שנים במהלכן שיסתה בית"ר במכבי חיפה את כל מה שהביא לה ארקדי "דיר באלאק לא תבחרו בי לראשות עיריית ירושלים" גאידמק.

יענקל'ה נבהל בצדק מהסכומים ומיהר להכריז על שפיות כלכלית. אני נאלצתי לעומת זאת לאבד את שפיותי בכל משחק של מכבי חיפה מול בית"ר ירושלים. מה לא היה שם, רביעיות, שלישיות, מדי פעם חילצנו תיקו קטן ובעיקר קיווינו שהטירוף האוליגרכי יחלוף כבר מעל ראשינו השפופים.

אני יודע שעברו כבר לא מעט שנים ונצחונות מאז ועדיין יש יותר מאמירה ברורה בניצחון של אתמול על האימפריה השוקעת של ירושלים, אמירה לכל מי שחושב שהוא יכול להנחית פה מאות מליונים ולנפנף אותנו מהדרך. ייתכן וזה יצליח לשנה שנתיים, אבל המועדון הירוק כאן כדי להישאר. הוא לא צריך שיטות קיזוז מוזרות, הוא לא צריך אוליגרכים תמהונים, הוא אפילו לא צריך תארים בשביל זה. הוא פשוט צריך להמשיך כדבריו של סינטרה… בדרכו שלו.

אז מה אפשר להגיד על המשחק של אתמול? כמה הערות לסיכום:

• לא יעזור כלום, היה משהו רדום בניצחון של אתמול, הוא התקבל בשוויון נפש גם בצד החיפני וגם בצד הירושלמי ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לבקש מבחורינו הירוקים, אנא, סדרו לנו עוד כמה נצחונות רדומים שכאלה, רוגע זה כיף.
• לאנדריי פיליאבסקי יש את ממוצע השערים הטוב ביותר במכבי חיפה של השנתיים האחרונות. ועדיין, למרות משחק לא מבריק, אני רגוע גם כשהוא פותח.
• טאלב טוואטחה לא קשור לליגה הזו. אריק דיר באלאק קשור אותו מהר, שלא יברח.
• אייל גולסה ולא תשכנעו אותי אחרת הוא שחקן נחמד, לא קילר, לא גולר, אפילו לא מבשל טעים, פשוט שחקן נחמד.
• אני אכתוב את זה כל שבוע עד שתעיפו אותי מהבלוג, 4 חלוצים ששווים יחד חלוץ אחד זה לא מספיק.
• חן עזרא מאכזב אותי, ולמרות זאת, בכל פעם שאני מסתכל עליו אני חושב רפאלוב, קצת זמן ויהיה טוב.
• 4-1 ירוק זה 3-0 ירוק עם קיזוז, הבלוג פוגע שוב.
• שני דרבים בשבוע לבחור שלא אוהב דגים בכלל וסרדינים בפרט זה לא קל, גם לנצח את אותה קבוצה פעמיים בתוך שבוע זה לא קל, גם ערן לוי אחרי ארוחת צהריים זה לא קל, אבל את מבחן הבגרות הזה צריך לעבור ובהצלחה, גם כי שכחתי איך נראה גביע (זה כמו כוס יין גדולה כזו מכסף נכון?) וגם כי זה כיף לשבת לצהובים על הצוואר ולמצוץ להם את הדם. יאללה תנו בראש.