אנחנו – הפועל חיפה, אחרי: סבב ברכות

אז אני ראיתי בטלוויזית ה HD של יחי המקסים, יחד עם חבריו הנחמדים, את השידור המחורבן ביותר אי פעם; מתי היה במשחק ואולי יעדכן כשיחזור, אם יהיה לו זין לזה כנראה שלא היה לו; ויותם כרגיל מתפנק עם איזה תירוץ מטופש חדש, אשתו אכלה לו את השיעורי בית או שהכלב השתין לו על הלפטופ, לא סגור על זה, מה זה משנה, שוב נותרתי לבד. (עדכון: מה אתם יודעים, בסוף שניהם הגיעו. כבוד).

הופמן

ברכות למכבי ת"א. כנראה שאיבדנו סופית את האליפות השנה*, וכנראה שאיבדנו אותה, שוב, בדרבי, ממש כמו בעונת הקיזוז. אבל מכיוון שאיבדנו אותה, אפשר להתפנות לרגע לדברים יותר חשובים מהמשחק. למשל,

ברכות לבית"ר ירושלים. שנים ביקרנו את בית"ר ואת אוהדיה, שנים לעגנו לה והשמצנו אותה, בצדק, על היותה מועדון גזעני וחשוך, אם לא בכוח אז בפועל. והשנה בית"ר עשתה מעשה וסוף סוף הצטרפה, מבחינתי, למשפחת המועדונים. לא אכפת לי אם קורנפיין הוא צדיק או אופורטוניסט ולא משנה לי אם גאידמק הוא מלאך או אינטרסנט – גם אם מתוך שלא לשמה, בסופו של דבר בא לשמה.

השבחים אמנם כבר נאמרו ונכתבו כמעט בכל מקום, אבל אני חושב שכל מילה של חיזוק יכולה להועיל למועדון הזה השנה. אז מכאן, מבלוג "מצד שני" הממוקם אי שם בענן וורדפרס מעבר להרים, אני שולח מלה טובה, יד מחזקת וברכות לאנשי בית"ר, על עונה אמיצה שהם מנהלים מחוץ לכר הדשא, ומאחל להם הרבה הצלחה ושערים ללא הבדל דת, גזע ושיער פנים, עליו.

ברכות לערוץ הראשון. ועוד לפני שנדבר על הדרבי, חייבים אנחנו לשלוח צרור ברכות יחד עם זר צמחים טורפים לאנשים הטובים ממחלקת הספורט של הערוץ הראשון, על שהצליחו לייצר את השידור הגרוע ביותר בהיסטוריה של משחק הכדורגל, חד משמעית וללא תחרות.

החל ממעברים תמוהים של המצלמה אל הקהל כשדברים אשכרה קורים על כר הדשא, דרך פספוס של כמה מהרגעים החשובים במשחק, כמו העקב של קטן שהשאיר את עזרא חופשי ברחבה או אינספור מרפקים וקטנות שהשחקנים הכניסו אחד לשני, עבור בחוסר יכולת לעקוב אחרי תנועת הכדור, א'-ב' של צילום כדורגל, וכלה בטעויות הזיהוי הרגילות של ארבל (איך הוא הצליח להתבלבל בין קינן השחרחר עם השיער הקצר לפיליאבסקי הענק הנורדי עם השיער הבלונדי הגולש?), בפרשנות הכל-ילד-בן-10-ממוצע-יכול-לעשות-את-זה-טוב-ממנו של נוימן ובקשקושי ה"היה פאול לא היה פאול" ההדדיים עוד לפני שראינו ריפליי אחד.

לריפלייס עצמם מגיעה קטגוריה נפרדת. אני עדיין מחכה לראות אם השחקן שתפס את עזרא בתחילת המשחק היה אחרון בדרך לשער. עזבו את זה: לא קיבלנו אפילו ריפליי אחד למהלך המבריק שעזרא עשה שם למגן של הפועל במחצית השניה – והוא אפילו בעט למשקוף בסוף כדי שיהיו חייבים לתת הילוך חוזר! נאדה. הבמאי מעדיף להראות לנו בשידור חי את כ——–ל מהלך החילוף המרתק של שחקן אלמוני אחד בהפועל בשחקן חצי-אלמוני אחר, או להראות לנו בפעם ה-62 הילוך חוזר של הפנדל על אנדלובו, רק בשביל שארבלוימן יכריעו סופית שהיה שם שופט ממש קרוב אז אפשר לסמוך עליו שהכריע נכון. אה, והעצירה המדהימה של שראנוב את הנגיחה מ-5 מטר? עדיין אין לי מושג מי נגח. אבל אני יודע היטב ששופט הרחבה כנראה ידע מה הוא אומר כשקבע שהיה פאול על אנדלובו בפנדל.

לקראת הדקה ה-90 כתבתי בפייסבוק שאני מעדיף לסיים את המשחק עכשיו, בתיקו, בלי תוספת זמן, ולוותר על האליפות, רק בשביל שייגמר השידור המביך הזה. עכשיו, כשיצאנו ממאבק האליפות, אני מתנחם בזה שאוהדי מכבי ת"א ייאלצו לחוות את משחקי ההכתרה שלהם כשדני נוימן מלהג באוזניהם, הבמאי משתהה על קלוז אפים של אניימה בזמן שהקבוצה נמצאת כבר בשיאה של התקפה מתפרצת בצד השני, וארבל מזהה את השוער הניגרי כראדה פריצה, הרכש הנהדר משבדיה.

ברכות להפועל חיפה. הגענו לדרבי. ובכן, היה ברור שבדרבי כזה, חם ומבולגן כמו שהפועל רוצה, 0:1 הוא 1:1 שמחכה להתרחש. המוזר הוא שהיה נדמה שהשחקנים שלנו השלימו עם העניין מאוד בקלות. למעשה, נראה היה שהפועל רוצה לנצח אותנו הרבה יותר ממה שאנחנו רוצים להמשיך להיאבק על המקום הראשון. כאילו הספיק להם, לשחקנינו הירוקים, והם רוצים כבר לגמור עם זה וללכת הביתה.

אז בסדר. שישמרו על המקום השני ויביאו סוף סוף גביע לקרית אליעזר. בעונה המוזרה הזו, זה יהיה די והותר. רק שלא יצפו שאשבח אותם על השאננות התבוסתנית שתפסה אותם במחצית השניה. הברכות שלי הולכות לשחקני הפועל חיפה, שהראתה שאם יש סיבה לקיומה בליגת העל, הרי שהיא מצויה במשחקי הדרבי. לפחות לקבוצה אחת הערב היה חשוב שהאוהדים שלה יסתובבו מחר בעיר בראש זקוף, ואת זה הם השיגו כמו שמשיגים כבוד בדרבי: בלחימה אמיצה על כל כדור, ולחימה חריפה עוד יותר כשהכדור לא בסביבה.

*

ובשביל שלא נשאיר אתכם בלי משהו להתווכח עליו, הנה כמה הערות קצרות במישור המקצועי:

שראנוב הרביץ כמה עצירות יפות היום, אבל את הבעיטה הכי חשובה, זאת שלא הצליח לעצור, אני מאמין שדוידוביץ' היה לוקח. השוער שלנו יציב וטוב, אבל הוא צריך לעבוד יותר על התגובה שלו כשהכדור נבעט, ופחות על האקרובטיות של הזינוק אחרי שהכדור כבר עובר אותו.

עזרא מקבל את ההחלטות הכי נכונות, רק שכל החלטה נכונה למצב הקודם. ועדיין, השחקן הכי מסוכן שלנו. זה לא דבר טוב. הגיע הזמן לקצת ספסל (עכשיו כשידין חוזר, אפשר להעביר את גולסה הרבה יותר קדימה).

אנדלובו מאוד רוצה. אבל חלוץ שאין לו בכלל רגל אחת יותר תוקע את ההתקפה מאשר מקדם אותה.

עם כל הפוטנציאל של עטאא וחוסר הפוטנציאל של צעירי, בוקולי כרגע חסר תחליף. געגועיי לאביחי ידין, שאם לא היה נפצע, יכול להיות שעדיין היינו במירוץ.

ובנאדו נתן את משחקו הגרוע ביותר העונה. הוא לא הבחין בשאננות שאופפת את השחקנים שלו ככל שהמשחק מתקדם, ולא עשה שום דבר להעיר אותם. החילוף של בוקולי היה מיותר, החילוף של אנדלובו מאוחר. ומשום מה, וגם זה באחריותו, ויתרו במכבי על הניסיון להפעיל את טוואטחה, למרות הכושר המצוין שלו והעליות התכופות של פינאס, והעדיפו להיתקע שוב ושוב עם הנסיונות הנואלים של עזרא לעבור עוד שחקן ועוד אחד. אריק הויקינג, כך נראה, קצת נרדם על הסיפון, וכשהתעורר גילה שהוא כבר לא בנתיב לאי המטמון/

עם זאת, כאמור, השנה כבר מותר/ לוותר על חיפוש תיבת האוצר/ ולהסתפק רק בגביע זהב לארון//

* בכדורגל הכל אפשרי.

מתי

צריך לדעת להפסיד גם כשעושים תיקו. זה היה המשחק הגרוע ביותר של מכבי בעידן בנאדו (פרט לתיקו נגד סכנין במשחקו הראשון). כלום לא שטף, שום דבר לא זרם, במחצית השנייה הוכח כמה מכבי תלויה בבוקולי וממול שיחקה יריבה עיקשת ששרטה כמו שרק חיה פצועה יודעת לשרוט כשהיא נלחמת על חייה, ועם ציפורניים כמו שלה, לא רק שתשאר בליגה, היא עוד תהרוג את כולנו (אם קוראים לנו עכו, סכנין, אשדוד ושות').

בדיעבד התיקו בדרבי היה שקוף. כבר שנים מכבי לא מצליחה לנצח דרבי במחזורים האחרונים של הליגה הסדירה בלי התערבות כירורגית של ישראל כהן. על כן אין לנו אלא לקבל את הדין, לעמוד מול המציאות העגומה של אתרי הספורט באינטרנט שמבשרים על האליפות שנוסעת מקרית שמונה לתל אביב בלי לעצור בדרך לאכול שווארמה בבמבינו ולהתנחם בפורנו.

פגשתי לפני המשחק חבר ילדות, אוהד הפועל, שלא פגשתי כבר שנים. הוא ישב כמה שורות מעלי. התחבקנו שנינו חיבוק אמיץ של שני גברים שיודעים שהם הולכים לאבד אחד את השני לעוד כמה שנים, אם בכלל, ולא כמו שאומר פואד בן אליעזר, בלי כל הצער שבדבר. במהלך ההתגופפות רגע לפני ניתוק המגע, הוא לחש לי באוזן משפט שרק חברי ילדות שלא נפגשו בערך עשור לוחשים אחד לשני באוזן במהלך ההתגופפות רגע לפני ניתוק המגע:"למה לכם לנצח" הוא לחש, "אתם במילא לא צריכים את הנקודות", ואני עניתי לו שאני רוצה מחר ללכת לבית ספר.

הוא כנראה לא הבין מה אמרתי , לא יודע אם הוא שמע בכלל ואם שמע, הוא לא הגיב, אבל בתוך מה שנאמר היה חבוי תסכול של שנים. תסכול שאולי בגללו אנחנו רק חברי ילדות ולא מעבר לזה. הוא לא זכר כנראה שאחרי כל איבוד נקודות בדרבי לא הלכתי לבית ספר כי לא הייתי יכול לעמוד מול הפנים שלו במבט מושפל. גם כשניצחנו, גם כשהבסנו, גם כשכתשנו, גם כשפירקנו, תמיד היתה קשה עלי ההתמודדות מולו. לא משנה מה, תמיד ניצחנו בגלל השופטים, תמיד להפועל היה יותר קהל גם אם היו רק שלושה אדומים ביציע, כן, גם כשניצחנו, גם כשהבסנו וכתשנו ופירקנו, מבחינתו תמיד הפסדנו. כן, גם כשהיינו מנצחים בדרבי לא הייתי הולך לבית ספר, כי לא יכולתי לעמוד מול ההתנצחויות שלו שנגמרו בהשוואתנו לקופי אדם, חולירות, אספסוף, בעוד הפועל מייצג את האדם הנעלה. והצדק, הצדק תמיד איתם. בעוד הוא היה מדבר, הייתי שותק, נאלם דום בלי מילים להתגונן בהם ומחפש גם טיפת צדק ירוק בתוך ים הצדקנות בו הוטבעתי על ידו. באותם ימים לא הבנתי עדיין שאת הצדקנות נתן אלוהים לחלשים כדי שיוכלו לשרוד מול נצחון החזקים. לעולם החלש יהיה צודק ולחזק תהיה החובה להתמודד עם ניצחונו.

אדם כותב את שלא יכול לומר. התחלתי לכתוב בגלל הקושי להגיד, הקושי להתמודד מול אותו חבר. דף הנייר הוא הדבר הכנוע ביותר שברשות האדם. לא סתם הוא סובל הכל.

היום בבוקר כתב אותו חבר בדף ספר הפנים שלו: "עד מתי רשעים יעלוזו, אין דין ואין דיין". מישהו הגיב לו שבאמת אדם לאדם זאב וכו', והחבר ענה לו שהתכוון לדרבי. אם היה היום בית ספר לא הייתי הולך. מזל שאין בית ספר, מזל שאני רחוק, מזל שמולי יש דף נייר בו אני יכול לענות את כל מה שיש לי להגיד, כל מה שלא אמרתי לו אף פעם: לכו תזדיינו יא אפסים. תודה לאל שבחיפה אין הפועל.

יותם

בדקה ה-88 של הדרבי התמקדה המצלמה בפניו הזעופות תמיד של יענקל'ה שחר. חדי העין וגם העיוורים שבינינו הבחינו כי הוא לא מרוצה ממה שקורה על כר הדשא. בדקה ה-88 בבית שלי לא התמקדה שום מצלמה בפנים הזעופות שלי, וחבל, היו המון עצבים לצלם.

עוד חוזר הניגון, בדיוק כמו במשחק מול בני יהודה יכלה מכבי חיפה לגמור את המשחק ב-20 הדקות הראשונות, נכון, חוכמת הבדיעבד היא חוכמתם של חלשים אבל חידלון האישים בחוד של הקבוצה הזו פשוט זועק לשמיים.

קחו את טוטו תמוז, עומר דמארי, או ניר פאקינג סביליה, כל אחד מהם היה הופך למלך שערים לו היה משחק בחיפה העונה ולדעתי בפור לא קטן מהאלירן שמאחוריו.

זה בתמצית כל הסיפור של הדרבי הזה, סלחו לי על כך שאני אולי נשמע קצת עצבני אבל חבורת האימפוטנטים שקוראת לעצמה רביעיית החוד של מכבי חיפה זו שערוריה. לפעמים אני מדמיין שאני צופה בפרק של סדרת המופת הרובוטריקים ורגע לפני קרב נוסף מול מנהיג כנופיית הגרוטאות היריבה מתאחדים ארבעת חלוצינו לחלוץ אימתני אחד. הבעיה עם הזיה זו היא שגם אם נאחד את יכולותיהם של ארבעת מייבשי הביצות שלנו נגיע גג לחלוץ בינוני אחד.

בואו ניקח את וויאם עמאשה לדוגמא, את 3 השערים האחרונים שלו חייב הבחור מרמת הגולן לשני אנשים, אחד הוא יניב קטן שאחרי 11 פנדלים מוצלחים מתוך 26 (נתון מזעזע שמבחינתי מחייב 4 שנות מאסר) החליט סוף סוף להעניק את משימת הנקודה הלבנה למישהו אחר. את השער הנוסף כבש וויאם בזכות החלטתו של טאלב טוואטחה להראות לליגה הזו שהוא כמה רמות מעליה, לפחות בפוטנציאל.

חוץ משלושת השערים הללו אחראי הבחור לשורת החמצות ולשני מקרי איבוד הנקודות האחרונים של חיפה. את המשחק מול בני יהודה הוא יכל לגמור עוד בעשר הדקות הראשונות. את המשחק אתמול הוא יכל להפוך להרבה יותר קל. גם אני שונא "אם", אבל קחו את 5 הנקודות הללו, תוסיפו למאזננו, ודמיינו להנאתכם את הזיעה הקרה זולגת על עורפו של אוסקר גארסיה.

הדרבי האחרון בסבא אליעזר מאחורינו, האליפות הרבה לפנינו וכל מה שנשאר לנו זה לעבור את המשוכה הצ'צ'נית בטדי, להמשיך במסע אל עבר הגביע ולהבטיח בכל מקרה את הכרטיס לאירופה, שיהיה לנו בהצלחה, ושיהיה לנו גם חלוץ, הלוואי.

3 קטנות לסיום:

• ג'אבר עטאא, ההיית פוטנציאל או חלמתי חלום? אין לי בעיה עם יכולת חלשה, יש לי בעיה עם זה שנדמה שאתה רץ הרבה פחות מהשחקן שהחלפת והוא מבוגר ממך באיזה 16 שנה, תתעורר ילד.
• יש משהו לא ברור בבויאן שראנוב, מצד אחד הצלות של וולטר זנגה מצד שני יציאות גובה של רפי כהן. אישית אני לא בטוח שזה שוער לשנים, ואם ניר פורש ובכל זאת ממשיכים ללכת על בויאן, הגיע הזמן להעלות שוער תוצרת בית לעמדת השוער השני, רון שושן תתחמם.
• אריק, כשאתה בוחר את החלוץ הבא, אל תאמין למילה של פיני זהבי. המלצה שלי ואני שומע שזה הדיבור, דיוויד מנגה, אמנם מגיע מקבוצה קטנה אבל מרגיש פוטנציאל של פרמייר ליג.