6000 אוהדי הצלחות/ יותם זמרי

אוהדי הצלחות. המונח הזה הפך לאורך השנים לסוג של כינוי גנאי בו נוהגים לכנות אוהדי קבוצות יריבות את הקהל הירוק. זה מעניין במיוחד שכן לטעמי, למרות שרשרת האליפויות וההישגים, אין עוד מועדון בישראל שחווה כל כך הרבה מפחי נפש וכשלונות כמו מכבי חיפה. אני לא מדבר על עונה לא טובה או הפסד כזה או אחר, אני מדבר על כשלונות מכוננים, מקרים מהסוג ששובר לך את הלב, מרסק אותו לחתיכות, כותש את החתיכות לאבקה ומפזר את האבקה הירוקה שהייתה פעם הלב שלך לכל עבר.

מאלמו, רוזנבורג, ארבייטמן והאדום, הפסקת החשמל ברמת גן, 0-0-0, קיזוז, דקה 92 בטדי, גמר גביע, או כל שלב אחר בגביע. אפשר להמשיך עוד אבל העיקרון ברור (ואני גם קצת בוכה עכשיו כשאני נזכר בזה אז אני מפסיק).

על הפנים של כל אחד מ-6000 הירוקים שגדשו בשבת את הקופסא (שיהיה האצטדיון הכי כיפי לצפייה בעולם, אבל כל עוד היחס לאוהדים לפני הכניסה הוא כאל חיות בר האצטדיון הזה הוא בדיוק כמו הקופסא) ניתן היה להבחין בסדקים קטנים כאלה על המצח או בזוית הפה, רופאי עור יקראו לזה קמטים אבל את הקמטים האלה עוד לא נולד הבוטוקס שיחליק, אלו קמטים של כשלונות, סדקים שהולכים איתנו למכולת, ל"שבת אצל ההורים", לחדר לידה, סדקים שמזכירים לנו שהיינו כבר במקום הנמוך בעולם שבאופן מפתיע נמצא דווקא על הר, הכרמל.

כל אחד מ-6000 הירוקים שהיו בנתניה הוא אוהד הצלחות, כלומר לא אחד שבא רק בתקופות טובות אלא אחד כזה שגורם לתקופות טובות לבוא. אין עוד מועדון בכדורגל הישראלי שמסוגל להביא כמויות כאלה בעונה בה הסיכוי שלו לאליפות שואף למיכאל אלוני, וזה בדיוק מה שהתקשורת התל אביבית לא מסוגלת להכיל, אותה תקשורת שגם במשחק פוטבול בין הפורטי ניינרז לפיטסבורג תקפיד להלל את הקהל של הפועל תל אביב, או כזו שפעם בעשור בעונת האליפות הקבועה של הצהובים מתפלאת באיזו מהירות הם גומרים את הכרטיסים לדרבי.

בהתחלה הם דיברו על אפקט עטר, אחר כך על קהל שבא לתמוך בקבוצת תחתית, עכשיו הם מדברים על בנאדו, זה בסדר, הם לא יבינו, הם לא יבינו איך זה שלמרות שבכל שבוע הם טורחים להגיד שהסיפור נגמר הקהל הירוק והמעצבן הזה ממשיך להגיע לכל חור ולדחוף את הקבוצה הכי מפוספסת של המועדון אי פעם.

אז איך מסכמים משחק כזה אתם שואלים? בפשטות, בכל פעם שאני צופה במשחק של מכבי חיפה אני רותח מזעם כאשר במאי השידור מעדיף להציף את המסך בצילומי קהל סתמיים במקום להראות את מה שקורה על כר הדשא. בשבת, לראשונה בחיי, התעצבנתי בכל פעם שמשום מה העדיף במאי השידור להתמקד במה שקורה במגרש.

3 קטנות לסיום:

• תתפלאו, לדעתי אנדלובו לא היה רע, אמנם כל קשר בינו לקואורדינציה בסיומת מקרי בהחלט, אבל היו לו כמה מסירות ועצירות כדור לא רעות בכלל. תורג'מן בכלל הפתיע אותי לטובה, זה לא אומר שלדעתי הוא לא צריך להשתפשף עונה אחת בעכו.
• בפריים אחד נקלטו אביחי ידין, עידן ורד ותמיר כהן. יש לנו סגל מפחיד, בשנה הבאה צריך לרכז את מירב המאמצים בשימורו וחיזוק במקומות הנכונים.
• יום רביעי בטדי, קודם כל הלוואי וננצח, רק אם אפשר שייגמר 4-3 מצמדים של טוואטחה ועמאשה ושלושער של סדאייב, אני אשמח.

יותם זמרי