אנחנו – בני יהודה, לפני: מרתון היהירים והצקצקנים/ מתי סין-קרונה

ביקרתי פעם חבר שנפש במחלקה האורטופדית ברמב"ם אחרי שחזר מסקי בבולגריה עם צלע אחת, עקב שמאל ורבע אגן שלמים, כשכל שאר חלקי גופו האחרים מעוכבים במכס כל עוד הביטוח לא ישלם על פקיד שיודע להרכיב פאזל אלף חלקים.

הגעתי לחבר בדיוק כשהורכבה לו הלסת אז יכולתי לשאול אותו – איך זה שכל ישראלי שני חוזר מסקי בתפזורת? הוא ענה לי שבכל אתר סקי בעולם יש שלושה סוגי מסלולים: מתחילים, מתקדמים ומקצוענים. במסלולים של המקצוענים יש שני סוגי אנשים: מקצוענים וישראלים.

הוא נאנח בכאב וביקש שאעסה לו את שורש כף היד. עניתי לו שאין לי מושג איפה זה שורש כף היד ולו לא היתה יד שנייה כדי להראות לי איפה הוא התכוון אז הלכתי משם. הלכתי ונזכרתי במקצוענות הישראלית נוסח מבצע סבתא, על פי סגן אלוף קרמבו: "אני מתחיל לשחות הכי מהר שאני יכול ולאט לאט מגביר ת'קצב".

*

ישראליות, או יותר נכון – יהירות ישראלית (את זה הוספתי כדי לא להיחשד חלילה כיאיר לפיד לעניים) זה להיות בטוחים שאנחנו יכולים הכל מעבר לכל מגבלה וללא שום אמצעי זהירות. העובדה שאנחנו עם סגולה באה לידי ביטוי בעיקר בביטחון שאנחנו מסוגלים להכל. בלי אימונים, בלי התמדה, בלי שכל. הרי איזה עוד עם יכול להמציא משפט כמו: "סבתא שלי היתה יכולה להכניס את זה" ולהיות בטוח מעל לכל ספק שאם רק היה כסף כדי להביא את סבתא באמבולנס מבית האבות עם כל הצינורות של הזונדה ולהעמיד אותה על המגרש באותה פוזיציה, אותה דקה ועם אותו כדור שעמאשה החטיא עכשיו היא כבר היתה מפרפרת את הכדור ברשת ורצה להתחבק עם הנכדים.

עוד תכונה ישראלית בולטת היא צקצקנות. אותה נשיקה רועשת בין לשון לחך שעושה קולות של פורט מטבעות באוטובוס היא רעה חולה לא פחות גדולה מחוסר המקצוענות היהירה שנזכרת למעלה. היות ואם, ככל הנראה (ואני נזהר ואומר ככל הנראה), היהירות ותחושת הכל-יכולים גרמה לאסון המרתון ביום שישי בתל אביב, אזי הצקצקנות, שמיד הגיחה לסיבוב סלונים ברחבי הארץ וחיפשה אשמים, היא זו שתגרום לכך שמרתון לא יתקיים כאן יותר כי אף אחד לא יסכים לקחת אחריות כל עוד לא מוצמד לכל רץ פרמדיק.

כמו כן, הצקצקנות היא גם זו שמביאה עמה את הקשר החדש והמפתיע בין לשון לתחת – על כל לשון מצקצקת יש עוד תחת שצריך להתכסות מפניה, יש עוד מסמך שצריך להיחתם על ידי בכיר בים הביורוקרטיה, יש עוד ממשלה ומערכות שלטון שקופאות ונמנעות מעשייה, יש עוד חלוץ שלא יודע להחליט אם למסור או לבעוט ומאבד את הכדור.

הציקצוק הוא כלי הנשק המסוכן ביותר של הדמוקרטיה לדמוקרטיה. תביעת הפרט מהשלטון שיציל את עצמו מעצמו ויקח לידיו את האחריות על הפרט מרמת החינוך הבסיסי שחובה עליו להינתן בבית ועד רמת הדאגה שרץ מרתון ישתה מים וכל זאת בלי, חלילה וחס, לפגוע בזכויות הפרט, הינה חרב הפיפיות של המדינה ומוסדות השלטון בישראל.

*

עכשיו, איך קיבינימט אני קושר את כל זה למשחק נגד בני יהודה?

1) ההייפ הגדול סביב מכבי בשבועות האחרונים הוא פועל יוצא של התקדמות הקבוצה מהמקום הלפני אחרון ועד למקום השני. בקורס טיס, פסגת המקצוענות הישראלית, בוחנים חניכים לפי התקדמות. ככל שהתחלת את קורס הטיס ברמה נמוכה, מספר הנקודות שתוכל לקבל על ההתקדמות שלך, אפילו לרמה בינונית יחסית, גבוה ממספר הנקודות שמסוגל לקבל חניך שהגיע לקורס עם תעודת טייס.

ברוב האליפויות בשנים האחרונות, מכבי הגיעה למחזור העשרים עם פור גדול על הליגה, ופרדוקסלית, ככל שההפרש היה גבוה יותר ככה מאסנו יותר במאמן שהביא אותנו לשם. היום, מהמקום הנמוך שהגענו ממנו, השתתפות בפלייאוף העליון היא מבחינתנו אליפות עולם. מהנקודה הכי גבוהה בעולם, כמו במסלולי המקצוענים בסקי, אפשר רק ליפול. לעלייה המתישה מלמטה מתחילים-מתקדמים-מקצוענים, צעד צעד, נותנים כבוד הרבה יותר גדול.

2) חלוץ הוא אחד המקצועות הבודדים בו יהירות היא תכונה מחייבת. חלוץ לא צריך לראות אף אחד בעיניים חוץ מאת עצמו, וחלק חשוב במשטר האימונים של חלוץ חייב לכלול עמידה של שעה ביום מול המראה ושינון המנטרה: "מי הכי גדול? מי הכי חזק? מי הכי יפה ?" (הכי יפה, גם אם קוראים לך אלון מזרחי).

אין תכונה גרועה יותר לחלוץ מאשר חוסר בטחון. לכן, אני פונה פה ללב של כולכם: אנא מכם, תפסיקו לצקצק ליד החלוצים שלנו. מחאו להם כפיים, תגידו להם שהם הכי גדולים, הכי חזקים, הכי יפים. תאמינו לי שרק טוב יצא מזה*.

*אני בספק לגבי ארבעת רבעי החלוצים שלנו (הקרדיט ליותם) אבל בואו ננסה.

3) לקראת הקיץ, אני מבקש ממשרד הבריאות לבטל משחקי כדורגל בין השעות שהאגודה למלחמה בסרטן ממליצה לא להיחשף בהן לשמש.

4) 13 נקודות הפרש ממכבי תל אביב. עכשיו, דווקא עכשיו ועד סוף העונה, כשהכל כמעט אבוד, מכבי – עד הסוף, בכל הכוח עד הסוף, כי זה לא הזמן לנוח. זו מקצוענות. ככה נאהב אתכם יותר.

הנבואה והבירוקרטיה, על פי הופמן, ניתנה לשוטים.
ולכן: התחזית למחר – למרות התקררות ניכרת ואזהרות משרד הבריאות לא לצאת בלי סוודר, יהיה 3-0 ירוק.

*

מתי סין קרונה

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על אנחנו – בני יהודה, לפני: מרתון היהירים והצקצקנים/ מתי סין-קרונה

  1. יותם הגיב:

    מעולה, למרות שסבתא שלי הייתה כותבת את זה טוב יותר

    אהבתי

  2. הופמן הגיב:

    מעולה. הרגת אותי בהתחלה, אח"כ זה כבר נהיה מעצבן, כי זה נכון.
    לדעתי, התשובה לתהיות שלך לגבי היהירות הישראלית נמצאת בגוף השאלה – בסעיף 2. כל עוד ישראל מרגישה כמו פרויקט חלוצי, אזרחיה יתנהגו כמו חלוצים ויחשבו שהם מסוגלים להכל. כפי שאמרת, אין תכונה גרועה יותר לחלוצים – כלומר למדינה בחיתולים, שנמצאת באיום מתמיד, מאשר חוסר ביטחון.
    השאלות האם אנחנו עדיין בחיתולים, האם אנחנו עדיין תחת איום, האם אנחנו עדיין חלוצים ולכן עלינו להמשיך לחשוב שאנחנו הכי יפים, הכי חזקים והכי מוסריים בעולם – ובכן, אלו שאלות לפוסט אחר.

    אהבתי

  3. PERLA הגיב:

    1. הפוסט נשלח אלי בדיוק בשלב היוגורט עם הדגנים של הפסקת העשר שלי. TIMING IS EVERYTHING
    2. החיבור, תרתי משמע, של הביקורת על היהירות והצקצקנות והכסת"ח, צריך להיות מוקרא בפתח כל שיעור בכל שנות הלימוד של אדם בישראל. כולל באוניברסיטה ואפילו באריאל (סתם תזכורת נחמדה).
    התגובה שלי לצקצקנים ולמקללים היא בד"כ: "ואתם מעולם לא טעיתם?! סחתיין".
    3. רק MG הגיב בדה באזר לאבחנה שלי לגביכם (סליחה שהשמטתי את יותם. שגגה.) לא נעלבתי (סתם ישבתי לבד בחושך).
    4. מגרשיו של דבה לעולם לא טעו. לשיטתם.
    5. לא מתייאש (פעם זה עבד)

    אהבתי

  4. מתן גילור הגיב:

    עכשיו אני מבין למה העיפו אותי מקורס טיס.
    זה לא משום שלא היה לי מושג איך להטיס מטוס, אלא משום שסברו שהגעתי טייס מצטיין וחשבו שאני דורך במקום :)

    מתי, אהבתי.
    לגבי החלוצים – אם זה תלוי בי, עמאשה חלוץ ראשון גם בעונה הבאה. אני תופס ממנו שחקן-שחקן.

    אהבתי

  5. יניב הגיב:

    בטוח שסבתא שלי היה כותבת תגובה יותר עניינית מסתם –
    צחקתי וכאבתי

    אהבתי

  6. מתי הגיב:

    יותם ויניב-ביידיש זה בטוח נשמע יותר טוב.
    הופמן. אלו שאלות שאין עליהם מענה מוחלט. אני טוען שהפוסט ציונות כפי שהיא כיום יכולה לחכות עוד קצת לביאת המשיח. לא חייבים למהר איתה. אנחנו אומנם לא בחיתולים אבל עדיין אנחנו חברה בע״מ-בערבון מוגבל על המשמעויות שעומדות מאחורי זה.
    פרלה ממש תודה. אני לא יודע למה אתה מתכוון בדה באזר, אני אלך לבדוק. לגבי דבה גם אני חושב כמוך.
    שילמדו משהו שכתבתי? את הבת שלי אני לא מצליח לעניין.
    מתן העיפו אותך מקורס טייס בגלל בגידה. היית משת״פ של הירוקים.

    אהבתי

כתיבת תגובה