אחד המקומות הבודדים בו חוזרים מן המתים הוא מגרש הכדורגל. לפעמים מגרש הכדורגל נראה כמו לוח סיאנס בגודל 5000 מ"ר שרוחות ושדים מניעים בו כדור מצד לצד וסוטרים עם הרוח לבני אדם בשר ודם.
שלדים יצאו מהקבר. לחן עזרא כבר אכלו עכברים את השיער בצדדים. דקל קינן התהלך עם פרצוף של – "איך אתם מעזים לירות בי?", שעשה לפני שנורה בשש עשרה של חיפה. צ'וצ'אליץ לבש מסכה כדי להגביר את אפקט הפחד. בוקולי הלך בשיבה טובה ולמזלו לא סבל. קטן לעומתו הלך וסבל או סבל והלך. גולסה, שרירי וחטוב נראה כמו דוגמן בתערוכת גופות. עיניו של בנאדו הלכו ושקעו בחוריהן יותר ויותר ונראה כאילו מהצוואר ומעלה הוא כבר עף על ענן ומחכה לגוף שיבוא איתו לסיבוב בגן עדן, וכל השאר נראו כמו ניצבים בסרט ביטל ג'וס. אפילו האצטדיון עמד שם בחורבנו וחישב את קיצו לאחור, ומהבטון הסדוק היה ניתן לשמוע לחישות של יתגדל ויתקדש. ורק הקהל. הקהל הנפלא, כמו השתתף בטקס לוויה סיינטולוגי, חגג את חייה של המובאת לקבורה והודה לה על הכל.
והיא מצידה, כמו נסיכה שנשק לה צפרדע, החזירה את הקהל הנפלא להיות נסיך עם כבוד.
מגרש כדורגל הוא אחד המקומות הבודדים בהם ניתן לחזור מן המתים ואחד המקומות הבודדים בהם ניתן עדיין לרקום אגדות. יאללה חיפה.
*
מתי סין-קרונה
מצד שני 
אם זה בידי, אני עושה אותך משורר הבית בארינה.
אהבתיאהבתי
תודה פרלה. החלום שלי לכתוב שיר אוהדים.
חשבתי על:״שגעת טרפת*3״ איך?
אהבתיאהבתי
״אני ילד ירוק״ מדבר אלי יותר.
אהבתיאהבתי
כן, הקהל,וגם הקבוצה, אבל הכי הרבה בעיני – היריבה.
היריבות הגדולה ביותר, מכבי חיפה – מכבי ת"א, חוזרת למרכז הזירה, המשחק הזה סימל את זה, ובעיקר סימלו את זה כל העבירות וההצגות. היה משחק בין יריבות אמיתיות.
אהבתיאהבתי
אה ו" קטן לעומתו הלך וסבל או סבל והלך" – מעולה
אהבתיאהבתי