מכבי. חיפה. אלופת. המדינה. בכדורסל

ווֹאוֹ. אני לא יודע מה להגיד. איך חוגגים אליפות בכדורסל, שאל חברי טי"ת. אין לי מושג. הוא יצא לחגוג על בירה באיזה פאב תל אביבי ירוק, אני אנסה לפרוק את זה פה.

בפייסבוק פתחתי את היום בסטטוס "בוקר טוב, היום גמר גביע". כי תכל'ס משחק אחד קובע זה יותר גמר גביע מאשר זכיה באליפות. אבל דה פקטו, וגם דה יורה, בספרי ההיסטוריה בויקיפדיה יהיה כתוב בטבלה של האליפויות: 2012/2013 – מכבי חיפה.

שמעתי וקראתי טענות על כך ש"לא יכול להיות שת"א תנצח את חיפה 5 פעמים בעונה ותפסיד אליפות בגלל משחק אחד". ובכן, החלק הראשון של המשפט הוא שטויות. גם בכדורגל וגם בכדורסל, אין ליגה בעולם בה לא יכול לקרות שקבוצה תפסיד את כל המשחקים נגד קבוצה מסוימת אחרת, ובכל זאת תיקח אליפות.

בתמונה: אלופת המדינה

אני מסכים שהשיטה גרועה. בכדורגל נוהגים להכריע אליפות בשיטת ליגה, בכדורסל יש בדרך כלל ליגה ואז סדרות. אני לא מכיר בכדורסל שיטה שבה בסוף העונה הרגילה מי שבמקום הראשון היא האלופה. אז קודם כל, האליפות היא בטוח לא של תל אביב.

בלי להיכנס לעניין היתרון שיש למכבי ת"א מראש על הליגה, גם אני הייתי מעדיף שניקח אליפות בסדרה ולא במשחק בודד. וזה היה יכול לקרות. זה קרה בעבר, ואני לא רואה סיבה אמיתית למה זה לא היה יכול לקרות, בכושר הנוכחי של מכבי ושל ת"א, גם השנה. מכבי הגיעה לסוף העונה כשהיא מחוברת לחלוטין אחרי עונה מגבשת ונהדרת, כשכולם בכושר שיא, ת"א עברה עונה קשה והגיעה לסוף אדישה ודי בינונית, כשמעמד כל השחקנים שלה, וגם המאמן, מוטל בספק.

לעולם לא נדע מה היה קורה אם היתה פה סדרה ולא משחק אחד. אנחנו כן יודעים דבר אחד: בשיטה הרעה הנוכחית, אנחנו לקחנו את האליפות. אז בטח שאף תל אביבי לא יכול להכריז איזושהי בעלות על האליפות הזו. אם היא שייכת לאחת מכל קבוצות הליגה, היא ירוקה לחלוטין.

*

ואחרי שגמרנו עם זה: מכבי חיפה, אלופת המדינה בכדורסל לשנת 2012/13!

אז תודה ענקית לקבוצה הנהדרת הזאת, פול התמנון, דונטה האדיר, תומאס הענק, קלאטיס הגניבה של השנה, המנהיג מקל – השחקן הישראלי הטוב ביותר בליגה שהיא לא ה-NBA, ומי שהכי מגיעה לו אליפות, עידו הלוחם האגדי. ותודה לצ'וברביץ', לקולמן, לקאר ולכל השאר, שלכל אחד מהם יהיה סיפור מיוחד לספר לנכדים.

ותודה לבראד גרינברג המצוין, המאמן הכי אנדרייטד בארץ, מסתבר.

ומעל כולם, תודה לג'ף רוזן שהביא אליפות בכדורסל לחיפה. כשהוא הגיע, קיוויתי בסתר ליבי (לא העזתי להאמין בקול) שהוא יהיה השחר של מכבי כדורסל. אז יש לו עוד לא מעט ללמוד כדי להיות שחר, אבל מבחינת הווינריות הוא כבר מראה שהוא עשוי מאותו חומר. החומר שממנו עשויים אלופים.

והחומר הזה, זה משהו ב-DNA, לא רק של רוזן. של המועדון. מכבי חיפה היא אימפריה, בכדורגל כבר הרבה שנים, עכשיו גם בכדורסל.

ואיזה כיף שסוף סוף יש מכבי אלופת ישראל בכדורסל, שהיא לא מכבי תל אביב. לי אישית, ואני יודע שגם לכמה מחבריי, קשה לקרוא לקבוצה שלי בשם המשפחה, חיפה. בשבילי, מילדות, זאת מכבי. לרסקין ושרף, בכלל לערוץ הספורט, כנראה קשה להתרגל למצב החדש והם חזרו והציגו את מכבי בתור "חיפה" ואת מכבי ת"א בתור "מכבי". לא נורא. האתגר שלנו הוא להרגיל אותם להבהיר לאיזה מכבי הם מתכוונים. את הסיפתח עשינו היום.

*

את האליפות הזאת, את האליפות האישית שלי (כי לכל אוהד מכבי יש עכשיו טבעת אליפות דמיונית על האצבע), אני רוצה להקדיש לאיטלקיה אחת שאהבתי פעם: מסעדת פופולו המנוחה. כשהיינו, אני וניצן ולפעמים טל ותמיד יניב אזאצ'י המצחיק, הולכים למשחקים ברוממה (הישן, יש להוסיף עכשיו), לראות את אמישה ואת רוזנברג ואת שטיינהאואר ופליישר תאומי המגדל, ואת רון דייויס וקורי גיינס ובוליץ' ומקינטייר ואנדרו קנדי, כל אחד בזמנו, היינו מנצחים והיינו מפסידים, והיינו חוגגים או היינו מתנחמים במקום אחד, המקום שריח הפיצה שלו נישא עד היציאה מההיכל.

פופולו נסגרה השנה, דווקא השנה, ואיתה התפוגג הריח, ואת חגיגות האליפות היא לא זכתה לארח. אבל היא היתה שם ביחד איתנו בשנים ההן, בהם מכבי חיפה היתה עוד קבוצת כדורסל בליגת העל, שומרת אמונים לקבוצה ממש כמונו, והאליפות הזו שנצברה במשך שנים על הפרקט וביציעים, והתפרצה עכשיו בבת אחת מכל נקבוביות רוממה, היא גם שלה.

*

לא יודע איך חוגגים אליפות בכדורסל. זה חדש וזה מוזר, אבל זה כיף גדול.