השנים היפות עם גבריאל/ מתי סין-קרונה

התוודעתי אליו בפעם הראשונה כסולן בזמן שנטרפה עלי דעתי. אולי זה היה לפני שנטרפה עלי דעתי, אולי תוך כדי, אולי זה קרה בכלל בגלל שיר שלו, אני לא זוכר. אני רק זוכר שבזמן שעמדתי ארבעה חודשים עירום מול מראה וחיפשתי באובססיביות את הסרטן שכביכול מתפשט לי בגוף, שמעתי אותו שר-מדקלם: "אתה מסתכל אל תוך החושך והרכבת דוהרת" (רכבות), והמשכתי לכבות את האור על החיים שלי.

בזמן שנטרפה עלי דעתי לאט לאט, כי תמיד הייתי איטי מכולם, מסביבי חברים נטרפו מהר מהר ועקפו את גבריאל בלחסןהטירוף שלי בסיבוב. הסכיזופרניה העיפה את החבר הכי טוב שלי מהגג של בית ספר, המניה-דיפרסיה שלחה חבר אחר לשכב בעונש באברבנאל, הרגשתי איך הדור שלי הולך פייפן והלב שלי נשבר לחתיכות קטנות, ובתווך חפרתי עם גבריאל בתוך הוורידים כמו שזוהר סיפר אז בראיון אצל מני פאר. ובכיתי איתו "פרחים רעים והדיכאון חמוץ וארור, אני שוכב על המיטה כל היום וחושב על איך אני מסיים את החיים שלי" (עץ אגוז).

והלכתי לפסיכיאטר ואמרתי לו שהכתובת על הקיר כשכבר לא היה שום קיר מאחוריי שיעצור את ההידרדרות ואחר כך יצאתי עם מרשם לתרופות ובאוטו הוא סחרר אותי בלופ אינסופי של בכי "שלום אדמה חרבה" וחלמתי על דשא גדול ולחות בעצים וילד קטן מסתתר מעולם (דשא ב').

ויום אחד נרפאתי, כי היה לי עבור מה לחיות וילדה קטנה היתה צריכה אבא וגידלתי ציפורניים לאחוז חזק בחיים בלי ליפול והייתי לאיש חדש בעולם, כמו ששר לי אז אביתר בנאי. וטיפחתי לי פנים שבעות ודשנות, שיער שיבה, כרס גדולה, ובהיתי דרך זגוגית החלון של מכונית חדישה החולפת ביעף על פני אבודים כשהייתי, המנסים לעצור טרמפים לקופת חולים. ורציתי להושיט להם יד חמלתית אבל הייתי עסוק בלחזור להיות הבן אדם שהעולם רצה שאהיה.

ובמקום לעצור רק לחשתי לעצמי ולו בשקט בשקט כל הזמן: "יהיה בסדר גבריאל. אתה תשרוד" (עתידסליחה).

אבל שום דבר לא היה בסדר וגבריאל מת.

יהי זכרו ברוך.

*************

מישהו שניסיתי בטיפשותי לעניין אותו בשירים של בלחסן אמר לי פעם שזה אבי ביטר לאשכנזים. עבורי, היה זה העלבון הכי גדול שידע הרוק הישראלי אי פעם. 

גבריאל בלחסן היה האמן האמיתי ביותר שידע הרוק הישראלי. אמן שעמד עירום ועריה כשכל מרכולתו הפנימית מוצעת למאזיניו תלויה על קרסים כמו איטליז בשוק, ושכל שיר שלו היה לטלטלה נפשית עבור המאזין ברמה שוות ערך לערב מלא של צפייה בסרטי יום השואה.

פרט ליכולת הכתיבה הפנומנלית היה גבריאל מוזיקאי מחונן (באלבומו השני, "השנים היפות של גבריאל", הוא ניגן את כל הכלים באלבום) שידע לעטוף את שיריו בלחנים ומקצבים שהלכו עם הטקסטים הקשים והמורכבים יד ביד וליטפו אותם בחמלה רבה, כמו ביקשו  למצוא למילים מזור דרך העיבוד והלחן.

הגיטרה של גבריאל נסדקה כשקול עשן הסיגריות המחוספס שלו – היה מעשן רק כשהוא צריך, אף פעם לא יותר ממה שהוא צריך (בתוך הצינורות) – נסדק, הגיטרה בכתה כשהוא יבב, דפקה כשהוא כעס והתערפלה ככל שהמציאות שעלתה משיריו היטשטשה. ומכל מהלך הגריף ומכל פריטת מיתר יצאה רק אמת. קשה ככל שתהיה, אבל איפה שמעתם פעם כזו אמת?

גבריאל התחיל את חייו המוזיקליים כסייד-קיק של אביב גדג' בלהקת אלג'יר עוד כשהיה בן 19, עת הקליטו את אלבומם הכושל ועם זאת המופתי "נאמנות ותשוקה". לאחר מכן יצא לדרך עצמאית בשולי האינדי כשהקליט את "רכבות" ו-"השנים היפות של גבריאל" (שמתוכו רק פרוסנר זוכר את "האסייתית הקטנה") לפני שחזר לאלג'יר ולמקומו לצד אביב גדג' באלבום ה(נו טוב, קשה לי למצוא מילה אחרת חוץ ממופתי למרות שכבר השתמשתי בה למעלה)מופתי "מנועים קדימה" בו בלחסן, כבר חולה מאוד במניה-דיפרסיה, חורך את הנשמה עם "בתוך הצינורות" .

לאחר התפרקות הלהקה חוזר בלחסן לקריירת הסולו עם "בשדות" שמתוכו אזכיר את "תפילה צעד 11" (התפילה שמשמשת נגמלים בשיטת הגמילה "12 הצעדים"), "עץ אגוז" ו"ברוך הבא".

ב-2010 מגיע גבריאל לשיא יצירתו האמנותית, מקליט בבת אחת שני אלבומים, שיוצאים בפער של שנה אחד מהשני: "עתיד" שמתוכו אפשר לציין את כל השירים בלי יוצא מהכלל ו-"גם כשעיניי פקוחות", שלווה בסרט דוקומנטרי מרהיב על חייו, שממנו אציין את שיר הנושא – "גם כשעיני פקוחות", "2 בלילה" ו-"5 בבוקר".

לפני כמה שנים נכתב באיזה מקום שגבריאל בלחסן הוא האמן הטוב ביותר שאתם לא שומעים. היה זה העלבון הגדול ביותר לאוזניים של כולנו.

יהי זכרו ברוך.

*********

בימים כתיקונם אני שומע שיר שאני אוהב, רוצה לתת לאנשים לשמוע ומחפש אמתלה קלושה שתחבר אותו עם מכבי חיפה ואוכל להשחיל אותו בסוף הפוסט. היום אעשה את ההיפך. מנו שוורץ זכרו לברכה, מגדולי השוערים של מכבי חיפה ונבחרת ישראל (נו טוב , גם של מכבי ת"א) , קפץ מקבוצת הנערים היישר לקבוצה הבוגרת של מכבי בגיל 16 וכמה ימים, כשנקרא להחליף את מחליפו הלא מרשים של השוער הראשון בומה ווינברג, שנפצע בבטנו בקרבות מלחמת יום הכיפורים. כבר במשחקו הראשון בפסח 1974, הביא מנו במו ידיו ניצחון גדול על מכבי נתניה של עודד מכנס.

באותה שנה אומנם לא הצליח מנו להציל את מכבי מירידה, אך בשנה שלאחריה היה מהגורמים החשובים בעלייתה חזרה לליגה הלאומית. הנדנדה של מכבי בין הליגות באותן שנים לא פסקה, ולשוער ברמתו של מנו לא היה מה לעשות במכבי חיפה העלובה של סוף שנות השבעים, ולמרות אהבתו הגדולה למועדון נמכר בסכום שיא למכבי ת"א, ממנה המשיך לקריירת משחק בארצות הברית.

37 שנים אחרי פסח 1974, בפסח 2011 לפני משחק חוץ קשה נגד אותה מכבי נתניה, קיבלו במכבי את הבשורה על מותו של מנו שוורץ בגיל 54.

מתוך "השנים היפות של גבריאל", "מנו בשער".

"תספר להם אם אתה עדיין זוכר כדורגל,
אני בועט,
מנו בשער כועס
החלון של הבית כנסת מתפוצץ"

*

*

מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על השנים היפות עם גבריאל/ מתי סין-קרונה

  1. יסמין הגיב:

    כמה כאב, כמה יופי, כמה כנות. תודה.

    אהבתי

  2. מתי הגיב:

    תודה יסמין. הנה דויד פרץ על גבריאל ועל הקלטת השיר ״אם יהיה זה רצונך״ http://www.tarbut-blog.cet.ac.il/?p=4801&preview=true

    אהבתי

  3. פראליה הגיב:

    ורק לנסות לחשוב על זה שיש מי שצריך לעבור משברים כאלה ולא אוהד מכבי חיפה..
    וברצינות – טקסט חזק מאד, וולה לבטן.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s