כדורגל אני אוהב אותך יא חתיכת אפס מניאק

טוב הרבה זמן לא כתבתי פה אבל היום פותחים עונה ואמרתי למתי ויותם שאני אכתוב אז אין לי ברירה. מה שכן, הפסקתי לעשן היום ואני קצת עצבני וחסר סבלנות בלשון המעטה, אז אני יכול לכתוב מה שאני רוצה ואיך שאני רוצה ועל הזין שלי, ככה שאם יוצא חרא אז זה בגלל החוסר ניקוטין ולא בגלל שיש לי בלוק כתיבה או שאני גרוע או משהו, טוב? הפסקתי לעשן ואני בקריז אז יש לי זכות לעשות מה שאני רוצה. אז תירגעו.

אז פתיחת עונה אה. המממ… פתיחת עונה. מה יש לי להגיד על העונה שנפתחת. שתדעו שבראש שלי רצות כרגע רק קללות, שהעונה נפתחת ואנחנו נפתח לה את התחת וכאלה, קללות בלי קשר לכלום, ואני מזיע אש, אבל אני אנסה להתרכז בכל זאת, ואם בכל זאת תיפלט לי קללה פה ושם, אז זדיינו. זה כדורגל לא? גם ביציע מקללים ומי שלא מתאים לו שיילך ל, אתם יודעים בדיוק לאן אני לא אגיד את זה, טוב אני כן אגיד את זה כי כל מה שבא לי כרגע זה לקלל, מי שלא מתאים לו שיילך להזדיין כסאממק.

אז פתיחת עונה. פתיחת זונה. סליחה. להתרכז. כל קיץ אנחנו מפנטזים שהעונה תהיה טובה במיוחד. תמיד השחקנים שנרכשו נראים מבטיחים והמחנה אימון תמיד אחלה ומגבש וכל זה. אבל לי נראה שהעונה באמת הולכת להיות מצוינת. וכבר טחנו את זה בכל הפרויקטים של פתיחת העונה בכל העיתונים והאתרים אז אומר את זה בקצרה, הקבוצה רצה יפה ביחד מאז שבנאדו הגיע, השחקנים מתואמים אחד עם השני, הובאו חיזוקים במקומות הנכונים, ולא ספגנו שער בכל תשעת המשחקים עד עכשיו, וראיוס.

כן, ראיוס, רובן ראיוס, זה השם שלו. אני לא אקרא לו "ראיו" טוב? גם אם זה הכינוי שלו וגם אם זה אומר הברק בספרדית או הביצה השמאלית שלי ביוונית או מה שזה לא יהיה. אני אקרא לו רובן ראיוס, דווקא. אולי אחר כך אני אקרא לו רובן או משהו, נראה. אבל עכשיו אני אקרא לו ראיוס, כמו שקוראים לו, כי זה מעצבן אותי שכבר כולם קוראים לו "ראיו". יא מתלהבים בני שלוש. אבל לא על השם שלו רציתי לדבר. להתרכז ניר. להתרכז.

שתדעו לכם שיש תקופות כאלה של דיכאון בחיים, טוב אתם בטח יודעים, ובדיוק מתי כתב על זה פוסט, כלומר על גבריאל בלחסן וכל השיט המזדיין שלו, סליחה, גבריאל בלחסן ז"ל וכל השיט המזדיין שלו, הקיצר אני עובר או עברתי תקופה כזאת, לא סגור על אם זה כבר עבר או שזה עוד לא עבר ואולי זה רק התחיל בכלל ועוד מדרון ארוך לפניי, אגב אף פעם לא הבנתי אם זה שלפניי יש מדרון, מה שקוראים באנגלית It's all downhill from here, זה טוב או רע, כי אמנם זו ירידה וירידה זה לא טוב, מצד שני ירידה זה הרבה יותר קל מאשר עליה, פשוט גולשים למטה וזה די כיף, בטח יותר כיף מלטפס למעלה, ועכשיו פתאום נדמה לי שכבר כתבתי את זה פה בבלוג פעם, או שאולי כתבתי את זה בפייסבוק, אבל לא אכפת לי על הזין שלי הנה כתבתי עוד פעם מה תעשו לי? מה תעשו לי? תשלחו לי את משטרת הבלוגים? זין עליכם ועליהם.

איפה הייתי? בקיצור אז דיכאון, ואתה חושב שהעולם חרא והחיים חרא וכולך עטוף בחרא ואין שום דרך לצאת מזה ואתה גם בכלל לא רוצה לצאת מזה, מצדך שגם תטבע בחרא הזה ותיחנק מגודש חרא בריאות ומהתקף חרא במוח, כי אתה בדיכאון ואתה לא ממש רוצה לחיות, או לפחות לא אכפת לך, או לפחות ככה אתה אומר, אבל לא סתם אתה אומר, אתה אומר כי ככה אתה מרגיש.

וככה כשאתה פשוט לא מצליח לחשוב על סיבה אחת טובה, אתה חושב וחושב חזק וכל הסיבות שפעם היו נעלמו לך מהראש כאילו מעולם לא היו לך כאלה, ואתה אומר לעצמך אז למה בעצם, ואז, פתאום, כדורגל.

קרן האור הראשונה בחושך של הדיכאון האחרון, שהיה ממש ממש עכשיו ואולי הוא עדיין, הופיעה בתחילת השבוע של המשחק הראשון של מכבי בליגה האירופית. פתאום היה משהו לחכות לו. להעביר את הימים בשבילו. ורוב הזמן כשחיכיתי מה שחשבתי היה, מה לעזאזל עושים אנשים שלא אוהבים ספורט? למה יש להם לחכות בחיים, לאנשים המסכנים האלה? לעונה הבאה של כוכב נולד? בשביל זה לקום בבוקר?

וריחמתי עליהם קצת וככל שריחמתי עליהם, ככה ריחמתי פחות על עצמי, ככה זה עובד כנראה, אתה לא יכול לרחם גם על עצמך וגם על אחרים באותו זמן. וככל שפחות ריחמתי על עצמי ככה עשיתי דברים חיוביים בשביל עצמי, ומפה לשם נראה שאני יוצא מזה ובקיצור, הכדורגל הציל את חיי, ולא בפעם הראשונה, ואין מה לקחת את זה מילולית, זה לא שעמדתי לחתוך ורידים וברגע האחרון התחיל משחק בטלוויזיה והסכין נשמט לי מהיד, אולי אני קצת דרמטי עכשיו, תרדו ממני, הכדורגל הציל את חיי כי ככה החלטתי וזהו, ומי שצריך הסברים כנראה שהסברים לא יעזרו לו.

אז מה שאני רוצה להגיד זה שאיזה כיף שהעונה מתחילה, וזה לא ממש משנה איזו עונה תהיה לנו, כי אני יודע שגם בעונות גרועות אני רואה כמעט את כל המשחקים עד הסוף, וכמעט כל משחק מחדש הוא משהו לחכות לו, בטח כשאנחנו נאבקים על תואר או משהו, אבל גם כשהעונה גמורה ואני רק רוצה לראות מי הצעירים החדשים שלנו ואיך הם משתלבים בזמן שהוותיקים כבר בים.

ומה שאני רוצה להגיד כנראה זה כדורגל, אני אוהב אותך יא חתיכת אפס מניאק מזדיין, אני אוהב אותך, גם כשזאת ליגת העל המחורבנת שלנו, להיפך, אותה אני אוהב יותר מכולן, כמה שיותר מחורבנת, ככה יותר אוהב. ומה שאני עוד רוצה להגיד זה שהעונה בכלל אנחנו נראים טוב ולא פחות חשוב מזה הקבוצות האחרות ובמיוחד הפועל ת"א נראות על הפנים, ובניגוד למה שכמה אנשים אמרו לי אני חושב שמכבי ת"א נחלשה ולא התחזקה, כי אם עזב אותה שחקן העונה שעברה והמבקיע העיקרי שלה, ואם אחרי כל הדיבורים על שושלת וקבוצה לשנים המאמן שלהם גם עזב ולקח איתו את הצוות, אז בסופו של דבר זה נראה שמכבי ת"א נשארה מכבי ת"א, ואחרי אליפות זה יכול רק להגיד שהם נחלשו.

אה אבל מה שרציתי להגיד בעיקר זה רובן ראיוס. ורובן ראיוס ורובן ראיוס. ואני לא אומר את זה בקול רם אלא בלחש כי אני חושש, לא מעין הרע או משהו, סתם כן מעין הרע, אני מת מפחד שנדבר עליו ונצפה ממנו וכבר נתחיל להתרגש ואז הוא פתאום ייפצע ויגמור את העונה, כמו שקרה לברק יצחקי אז במשחק הראשון של העונה, נגדנו.

אני מת מפחד שיקרה לו משהו כי אם יש משהו שנותן סיבה לחיות זה כדורגל, אבל אם יש משהו שהופך את החיים האלה לבאמת טובים, כלומר שיש בהם דברים שממש נותנים משקל נגד לכל החרא המצטבר והמכביד – זה שחקנים כאלה, כמו אייל ברקוביץ', וראובן עטר, וחיים רביבו, ויז'י בז'צ'ק, ויוסי בניון, ורובן ראיוס. ויסלח לי מי שצריך על ההשוואות האלה, אני לא מתכוון לפתוח פה שלא ייפצע לי עכשיו חס וחלילה טפו טפו מלח מים, מה זה כל האמונות הטפלות האלה עכשיו, אני בכלל לא מאמין בשטויות האלה, מה שחוסר בניקוטין יכול לעשות, ואולי זה דווקא לא בגלל הניקוטין אלא בגלל שבכל זאת מדובר בעניין של חיים ומוות, כאמור, משהו לחכות לו ומשהו לחיות בשבילו, ובעניינים כאלה השכל לוקח הפסקה ופועלים מהבטן, כמו שאומרים שבשביל לבדוק אם מישהו מרגל צריך להכאיב לו מאוד או להפחיד אותו מאוד ואז הוא יקלל או ייבהל בשפה המקורית שלו, יעני באינסטינקט, וככה נגלה אם הוא מרגל או שהוא באמת משלנו, מה הקשר למרגלים עכשיו אין לי מושג, אני מתחיל לכתוב שטויות אז אני אפסיק פה, ומותר לי לכתוב שטויות כי יש לי סיבה טובה אז לכו להזדיין.

סליחה. יעבור לי תוך שבוע שבועיים, ככה אמר לי אלן קאר וגם לא-מעשנים-מאושרים אחרים, שייבדלו לחיים ארוכים ונקיים.

אז איפה הייתי. טוב נראה לי שאמרתי הכל.

שתהיה לכולנו עונה בתזונה.

(*אני לא יודע באיזו מתכונת נכתוב העונה, לפני משחק אחרי משחק וכל זה, אז באופן כללי שתדעו שהנבואה לגבי כל דבר ובטח לגבי תוצאות המשחקים העונה ניתנה לשוטים, ולכן היא 0:3 ירוק, בכולם)

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארס בלוגיקה, בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על כדורגל אני אוהב אותך יא חתיכת אפס מניאק

  1. תום א הגיב:

    לא הייתי רוצה להיות לידך אחרי השוויון של אבוטבול…

    אהבתי

  2. הופמן הגיב:

    lol תום. אוף זה לא היה קל. שנים לא ראיתי משחק בלי לעשן.
    בקשר למשחק: ברור שחסר חלוץ תותח (אם כי תורג'מן עושה קולות של יותר מסתם עוד פרוספקט), אבל אני מודאג כבר לא מעט זמן מההגנה שלנו. יש לנו את צמד הבלמים האיטי בליגה, ואם חכמת המשחק של צ'וצ'ה עוד מחפה על האיטיות, המחויבות של דקל לא מספיקה. בעיה. במיוחד נגד מתפרצות.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s