האגדה על החיוך הגדול עם הגוף הקטן והכדור הבינוני/ מתי סין-קרונה

עכשיו, אחרי שהאיש הכועס עם הביטויים הלא יפים שהיה פה קודם הלך, לא לפני שבקצה הלילה זרחה לו שמש חדשה, אני אתעלה על עצמי ואתנהג יפה לכמה שורות עבור ילדה יפה אחת שהתחילה לקרוא את הבלוג שלנו על הברכיים של אבא, וחיממה לי את הלב כל כך עד שהבטחתי, רק בשבילה, להשתדל לפחות לפוסט אחד להיות טל מוסרי או דוד חיים ולהתנהג כיאה לגיבור תרבות ילדים. אז זוהר, הפנינה הירוקה של יציע 2, אגדת הילדים שאספר כעת נכתבה במיוחד עבורך.

פעם אחת, לפני שנים רבות רבות רבות, בארץ רחוקה רחוקה רחוקה, נולד חיוך גדול גדול גדול בגוף קטן קטן קטן.

שאל החיוך הגדול: "מאמה, פאפה, מה קורררה? למה יש לי חיוך כזה גדול בגוף כזה קטן?"

ענו אבא ואמא: "הלו פקנניניו, קטנצ'יק, מאיפה הבאת לנו עכשיו את השאלות האלו? מה אנחנו, כיפה אדומה? יאללה קח כדור ולך תשחק, אמא ואבא רוקדים פה סמבה".

ואמא ואבא רקדו סמבה והחיוך הגדול עם הגוף הקטן לקח כדור ושיחק. בהתחלה עוד בלע החיוך הגדול כמה כדורים כי לא ידע איך משחקים והיה לו רק חיוך גדול וגוף קטן, אבל לאט לאט כשכבר גדלו לחיוך הגדול שיניים והוא יכול היה לחייך בפה סגור, הצליח החיוך הגדול לשחק בכדור עם הרגליים ולעשות בו כרצונו. ומאותו זמן, הפך החיוך הגדול עם הגוף הקטן להיות החיוך הגדול עם הגוף הקטן והכדור הבינוני שדבוק לו לרגל.

עבר קרנבל אחד, עברו עשרה, עברו עשרים והחיוך הגדול עם הגוף הקטן והכדור הבינוני שדבוק לו לרגל שאל:
"מאמה, פאפה, מה נעשה?".

ענו לו אמא ואבא: "הלו, פקנניניו, מה מה תעשה? מאיפה אנחנו יודעים מה תעשה? אולי תלך לבקר חבר שלך עם חיוך גדול אחר? אמא ואבא רוקדים פה סמבה".

ואמא ואבא רקדו סמבה והחיוך הגדול עם הגוף הקטן והכדור הבינוני שדבוק לו לרגל, הלך לחפש חבר שלו עם חיוך גדול אחר.

והוא הלך והלך והלך והלך וחיפש וחיפש וחיפש וחיפש ולא מצא אף חיוך ואף חבר. לא שם, ולא שם, ולא באף מקום אחר.

וכשהגיע החיוך הגדול לארץ רחוקה רחוקה רחוקה, שהיתה רחוקה רחוקה רחוקה מהארץ הרחוקה רחוקה רחוקה בה נולד (ולכן הארץ הרחוקה רחוקה רחוקה היתה בעצם קרובה קרובה קרובה), ראה החיוך הגדול איש זקן שמכר פטרוזיליה בשוק (תלפיות. בפינה של הפלאפל).

קרא האיש הזקן לחיוך הגדול בגוף הקטן עם הכדור הבינוני שדבוק לו לרגל ושאל:

"פטרוזיליה? שתיים בחמש?"

החיוך הגדול לא הבין. רק עמד נבוך ומשך בכתפיו.

אמר האיש הזקן: "טוב, אני מבין שלא הכניסו אותי לאגדה הזו בשביל למכור לך פטרוזיליה. בוא נעשה איזה מערוף למספר ונקדם את הסיפור כי הילדה היפה תיכף נרדמת. אז ככה: חיוך גדול, מה אתה מחפש פה?"

ענה לו החיוך הגדול: "פאפה ומאמה רוקדים סמבה בברזיל, ואין להם יותר מדי זמן בשבילי אז הם שלחו אותי לחפש חיוך גדול אחר שיהיה לי חבר".

ענה הזקן: "אז לא בא לך פטרוזיליה? טרייה! שתיים בחמש? טוב טוב, חלאס ביזנס, יש פה סיפור שגדול יותר מאיתנו. חיוך גדול, הלכת דרך כל כך ארוכה כדי לחפש חיוך גדול אחר שיהיה לך חבר? הרי יש כל כך הרבה אנשים שמחכים להיות חיוך גדול אבל לא יכולים כי רק אתה יכול להפוך אותם לכאלה, ורק אחרי שתעשה פה איזה קונץ קטן עם הכדור הבינוני שדבוק לך לרגל, תראה איך אלפי אנשים ברגע אחד הופכים לחיוך גדול ורק רוצים לחבק אותך.

עכשיו קח פה שתי פטרוזיליה חינם כי תצטרך אותן בעתיד בשביל בני בשן ברדיו, רד פה למטה עד הים, פנה שמאלה עד קצה הנמל, ושם, בין בית החולים הלבן להר הירוק מחכים רק לך אלפים כדי שתביא להם חיוך גדול והם כתודה יהיו לך החברים הכי טובים".

הלך גוסטאבו (עכשיו כבר אפשר לספר איך קוראים לו), החיוך הגדול עם הגוף הקטן והכדור הבינוני שדבוק לו לרגל, ירד לים, פנה שמאלה עד סוף הנמל, ובין בית החולים הלבן להר הירוק נכנס לאצטדיון המלא בירוקים והפך אותם לחיוך אחד גדול.

ומאז ועד היום את זוהר, הפנינה הירוקה מיציע 2, זוכה לחזות כל שבוע באגדה: האגדה על החיוך הגדול עם הגוף הקטן, הכדור הבינוני שדבוק לו לרגל והנשמה הענקית.

*

מתי סין-קרונה