קטע קשה/ מתי סין-קרונה

בדקה ה-89 לא יכולתי יותר. עדיין לא מעכל שעשיתי את מה שעשיתי, אבל איזו ברירה כבר היתה לי.
אחח כמה עלוב נפש. לאיזה שפל אדם מוריד עצמו ברגעיו הקשים.

עד אותה דקה ניסיתי כבר הכל. ישבתי על כל הכיסאות בסלון, עמדתי מול הטלוויזיה עם מעיל עור, כובע גרב ומגפיים, התיישבתי עירום על הכסא במטבח, נדרתי נדר לחזור לעשן, הפרשתי מעשר מהמינוס בבנק, קרעתי תהילים, קניתי ארבע חמסות, הצבעתי על ש"ס, דקרתי בובת וודו של יובל אבידור (והוא באמת נפל. על המגרש. לחצי שעה), לחשתי לחשים, התרתי עגונות, רקחתי שיקויים, ברכתי, קיללתי, ת'חננתי,

צעקתי – "ש מ ע  י ש ר א ל !!!"

כלום לא עזר.

מה. מה יכולתי לעשות, ריבונו של עולם. מה! הייתי חייב. די. לא יכולתי לסבול את החרפה של הפסד בדרבי, והדקה היתה 89, וכל האמונות הטפלות לא עבדו, אז עצמתי עיניים חזק, מלמלתי לעצמי – "על החיים ועל המוות", לקחתי את הסלולארי, לחצתי.

-הודעות.
-הודעה חדשה.
-איש קשר: דני קוטר.

דני קוטר. אהוב ליבי ושנוא נפשי בעת ובעונה אחת (99').
דני קוטר. דור רביעי לאוהדי הפועל חיפה עוד מרומניה (האגדה מספרת שסבא שלו החביא מהסיקוריטטה פוסטרים של רובי יאנג בגרביים).
דני קוטר, האיש מאחורי ציטוט היום ע"ש דני קוטר עונות 1-5 (למי שמכיר).

-איש קשר: דני קוטר.
-נושא: שיהיה לך לילה טוב.
-שלח.

כיביתי את הטלוויזיה, הבטתי במסך הסלולארי וחיכיתי.

אחרי ארבע וחצי דקות:
-הודעה חדשה מאת דני קוטר.
-ניסית לנחס אותנו? לא הלך לך. תתביישו יא אפסים.

כיביתי גם את הסלולארי וניסיתי להירדם.

***

שראנוב, טוואטחה, קינן, פילאבסקי, גבאי, ידין, קטן, גולסה, עזרא, ראיוס, תורג'מן, אבוחצירא, אנדלובו, אזולאי, בנאדו: 13000 ירוקים חיכו לכם שם.

מדוע לא באתם אתם?

*

מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על קטע קשה/ מתי סין-קרונה

  1. פרלה הגיב:

    מתי,
    פוסט נהדר למשחק מזעזע.
    אולי פעם תכתוב קטע מחורבן שיפתח את הצ'אקרות של חבורת המבוהלים.
    הדרבי, יסלחו לי הכותבים והקוראים, אף פעם לא הציק לי ברמות המתוארות ע"י אחרים. אז הפועל, פעם ב, דופקת לנו את התכניות אבל הם באמת לא בליגה (ולפעמים פשוט יורדים ליגה). האהדה שלי התבססה בשנים בהן הם נדרסו על ידינו בכל מפגש שהתקיים. כולל על גביע ראש העיר.
    בכל זאת, האליפות שלהם, גרמה בשעתו ליענקל'ה להתאמץ יותר. ההפסד אתמול, לצערי, כנראה שלא ישא עימו אותו האפקט.
    "הכל בראש" אמרתי במחצית לכל מי שהיה מוכן להקשיב (האחים פרוסנר, MG וצחי ובנו)
    אנחנו מספיק טובים כדי להיות ראש לשועלים ,אבל המשקולות על הרגליים (שהגיעו מההפסדים לאשדוד ומכבי ת"א) ועל הכתפיים (ותודה ליציע 2) לא נותנות לשחקנים אפשרות למצות את יכולותיהם.
    החלוצים לא פוגעים והקישור אטי להחריד והמגינים לא בפוקוס (גבאי מוזמן להתחיל להפעיל את אביו והסוכן באיתור אכסניית נוער שמתאימה ל"כישוריו")
    ואריק מנסה ככל יכולתו אבל אין לו את בנאדו (שהציל את המועדון בשלוש השנים הקודמות)
    ורק אל הנשיא אנו נושאים עיניים.
    הנשיא שמסתפק כרגע (בשלוש/ארבע/חמש וחצי השנים האחרונות) בראשות לשועלים, זוכה בבינוניות ארורה – כמו מאמן שמשחק על תיקו ובגלל זה מפסיד את כל הקופה.
    היה, בכל זאת, רגע אחד בו התרגשתי אתמול, בדקה הששים ,כשהקהל שר יחד "הירוק עולה". חבל שהשחקנים לא ניצלו את הגיבוי שקיבלו לששים שניות כדי לעשות משהו מועיל.
    אורך רוח הוא מרכיב בסיסי כשאדם או קבוצה צריכים לצאת ממשבר.
    לצערי, לא נראה לי שיש לנו כרגע מהמצרך ההכרחי הזה.
    אם יהיה לנו, אזי יוצב הרכב קבוע נטול חילופים ואלתורים, ככל שניתן, יובטחו לו חודשי חסד והוא יביאנו אל הארץ המובטחת ממנה ניתן להשקיף אל אירופה ואל המקום הראשון.
    כאשתקד, רצוי שהוא יכלול בתוכו את מי שמפנה תדיר את הלחי השניה, אבל גם את שתי הרגליים הלב והנשמה ולא מפסיק לרצות, לדחוף ולהאמין.

    אהבתי

    • מיכל הגיב:

      נושא ההרכב הוא בול מה שאמרתי לבעלי הבוקר. הרי מה שמוציא קבוצות ממשברים כאלה הוא שינוי דרמטי – זה מה שהציל אותנו בעונה שעברה. ואתה לא תחליף שוב מאמן, הרי (אני גם לא בטוחה שצריך. עדיין). ולכן כנראה שזה הפתרון. הרכב קבוע שיובטח לו "אתם מעכשיו ועד הסוף. אם העונה תגמר בצורה בזויה – הקללה על ראשיכם. ואם תביאו אותנו לארץ המובטחת – תוכתרו לגיבורי על". אין אופציה אחרת.

      אהבתי

      • חייבים הרכב קבוע, תן לאבוחצירא עשרה משחקים רצוף, תן לגבאי עשרה משחקים רצוף, תן לידין עשרה משחקים רצוף. תחליט על הרכב ורוץ איתו. ודי עם כל הבלגאנים האלה.

        אהבתי

  2. מיכל הגיב:

    איפה שחר? אני רוצה שהוא יבוא. ינחם אותנו ויבטיח לנו: "אני אביא חלוץ. אני אביא בלם. אני אביא את חצי העולם. הכל כדי שנגיע לסמי עופר עם אירופה, שיחזור לכם החשק לחיות, שתחייכו שוב". אני רוצה הבטחות פשוטות, שפעם היה מובן מאליו שהן יתגשמו מבלי שצריך היה אפילו להגיד אותן במילים. אני רוצה שיתאמצו בשבילי, שיעבדו כדי שאני אהיה מרוצה, ולא בשביל עלי דפנה מסביב לסמל. אני רוצה את מכבי חיפה – לא האמיתית, כי האמיתית היא עכשיו ולפני שנה ושנתיים – אני רוצה את מכבי חיפה של החלום. של פעם. של כל מה שהובטח לנו מזמן.

    אהבתי

  3. מתי הגיב:

    תודה פרלה ומיכל.
    אורך רוח? לדעתי אחרי אתמול (ואני חושב שאני מהסובלנים) לא צריך להיות. היה אתמול משהו מטריד שהזכיר את העונה שעברה. אין דרך לצאת מזה. זו קבוצה בפלונטר.

    אהבתי

  4. פוסט נהדר מתי. אבל זה תמיד ככה. חבל שהשחקנים לא מביאים את עצמם לרמה של איך שאתה כותב.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s