יומן מסע בתשעים דקות/ מתי סין-קרונה

הופמן רצה יומן מסע להולנד. הופמן חושב אני נשיונאל ג'אוגרפיק, כשהדבר היחיד שהתקרב לנשיונל ג'אוגרפיק בטיול הזה היה הקוף הירוק שראיתי מרייר על חלון אדום וממלמל לעצמו: "אני אדפוק את כל האדומים".

הייתי כל כך מסטול כשראיתי את זה שיכול מאוד להיות שזה הייתי אני שם שהסתכלתי על עצמי מהצד צולל על החלון ודופק בעיקר ת'ראש בזגוגית.

יומן מסע לא נכתב בנסיעה פיזית מנקודה א' ל-ב' אם הנפש שלך לא עושה גם היא דרך שממנה, בניגוד לגוף הגשמי שחוזר אלסטי לנקודה א',לא תחזור אף פעם חזרה כפי שבאה.

אז מהולנד לא חזרתי עם יומן מסע. הנפש חזרה אלסטית כמעט כפי שנסעה. דווקא הגוף חזר שונה, עם חמישה קילו יותר.

***

לפעמים אפשר לעבור מסע ששווה יומן בתשעים דקות צפייה בבית במשחק נגד הפועל עכו באיזה יום שני בערב.

לפעמים מה שעובר עליך בתשעים הדקות האלו, המתח, התקוות, התחושות ברגליים, הדעות שנעות תדיר מצד לצד – "קבוצה זבל, איזה יופי,דראעק, ענק, לא יוצאים בלי נצחון, בוא נבדוק כמה נקודות אנחנו מרמת השרון, בא לי לבעוט בו, איזו בעיטה, תזוז יא מטומטם, איזו קלאסה, לעלות כולם להתקפה, איפה ההגנה? לרדת!" – לפעמים כל מה שעובר עליך באותן תשעים דקות אלו חיים שלמים.

לפעמים אפילו ברגע אחד בתוך תשעים הדקות הללו, כשאתה כבר מתיישב שבור על הכורסא הנוחה ומרגיש התחלה של סוף (תודה לעמיר לב על השורה) ומתקין עצמך להשתבללות עד הבוקר הבא, לפעמים ברגע אחד מגיע ילד שמעיף אותך למעלה כמו שלא עפת חמישה ימים בהולנד. ככה. נגד הפועל עכו באיזה יום שני בערב, אחרי שכבר תכננת להטביע את יגונך בשאריות הבמבה שהקטנה לא אכלה, לתקוע עוד ביסלי וקופסאת תירס, לגמור את היום מול משחק של מכבי תל אביב בבלומפילד נגד רעננה ולהירדם בדיוק כשאתה נזכר שבית לווינשטיין זה ברעננה בלי שיהיה לך מושג למה נזכרת בזה דווקא עכשיו רבאק!

לפעמים, הרגע הזה, שהילד הזה, שמזכיר לך את כל הילדים הגדולים ששיחקו בשבילך כל השנים, אותו רגע מעביר אותך מסע כמו ששום נסיעה לאלקמר או קמצ'טקה או פתח תקווה לא תעביר אותך. ואתה קם מהכורסא בה גססת לפני רגע והזלת ריר על הבמבה שהקטנה השאירה אבל לא היה לך את הכוח לקום ולקחת אותה עד עכשיו, ואתה קופץ כמו פנתר וצועק ייייששששש גדול וכל האצטדיון בטלוויזיה צועק את אותו יייייישש גדול, רק עם יותר י' ופחות ש', והנפש שלך עוברת מטמורפוזה ואתה מרגיש חי כמו שלא הרגשת מאז הפעם האחרונה שמישהו שהכרת מת, ואתה מחליט – מחר דיאטה! ואוכל את הבמבה והביסלי וקופסאת התירס ונרדם עם חיוך מול הטלוויזיה והמשחק של מכבי תל אביב בבלומפילד נגד רעננה בדיוק כשאתה נזכר שבית לווינשטיין זה ברעננה.

ואתה הולך וכותב על זה להופמן כי איזה קטע שנסעת שליש עולם ואת כל מה שהיית צריך קיבלת מול הטלוויזיה בסתם איזה יום שני בערב.

***

רצה יומן מסע הופמן. אביב, תקרא לאריק ותנו לו את זה.

תודה לשובל שהדליק לנו את הלב בדיוק כשחשבנו להסתובב.
חנוכה היום.

*

מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, ארס בלוגיקה, בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על יומן מסע בתשעים דקות/ מתי סין-קרונה

  1. מיכל הגיב:

    אוח. מקסים.

    אהבתי

  2. פרלה הגיב:

    להם היה את אריה לייב ז"ל ולנו יש את מתי סין קרונה יבדל"א

    אהבתי

  3. ירון הגיב:

    זה אחת הפוסטים היותר טובים שקראתי
    מדהים פשוט מדהים
    תיארת בדיוק מה שהרגשתי אתמול עד רמת המחשבות וצעקות היש

    אהבתי

  4. פראליה הגיב:

    אדיר

    אהבתי

  5. יניב הגיב:

    חיוך גדול. תודה.

    אהבתי

  6. אדיר מתי. אוהב אותך המון. תמסור ד"ש

    אהבתי

  7. תום א הגיב:

    אהבתי

    אהבתי

  8. מתי הגיב:

    תודה לכולכם.
    פרלה אתה מגזים. עוד יעלה לי השתן לראש ואז אני אהיה שובל גוזלן של המחזור הבא.

    אהבתי

  9. Perla הגיב:

    נקווה שהוא יהיה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s