סטנוייביץ'

אז יש לנו מאמן חדש.

למה סטנוייביץ' יצליח במכבי?

כי הוא התקפי.

אם יש משהו שנחוץ לאוהדי מכבי חיפה כרגע, זו מכבי חיפה התקפית. כמו מכבי של פעם: זו של שרף, זו של שפיגל, זו של אוהרין. השנים של לוי, לוי ובנאדו יצרו סדק בין הקבוצה לחלק מהאוהדים, שמדמיינים מכבי שלא רק זוכה בתארים, אלא גם עושה את זה יפה, מעין בני יהודה לעשירים או ליברפול לעניים, תבחרו. הן גם יצרו מחלוקות בין האוהדים לבין עצמם – אלה שחושבים שמכבי קודם כל ולפני הכל צריכה לשחק יפה, ואלה שחושבים שמכבי צריכה קודם כל לזכות בתארים,  כל חלק ואתוס "מכבי חיפה" שלו, אתוס שנוצר בתקופות בהן מכבי הצליחה לעשות את שניהם יחד. אני לא יודע מה האתוס הנכון. אני חושב ששני האתוסים השונים נוצרו בתקופה מסוימת, אחרת, ולא בטוח שהם יכולים בהכרח להתקיים יחד שוב.

האם אוהדי מכבי יכולים להתאחד סביב אתוס אחד? האם כשמכבי תשחק נהדר אך תפסיד בשל נרפות בהגנה, האוהדים יהללו את האיש על הקווים, או ששוב ישרקו לו בוז? אנחנו כבר יודעים מה קורה באופציה השניה, של משחק מכוער אך הישגי: כל עוד התארים יגיעו המאמן יקבל שקט יחסי, אולי עם בוז מסוים ("אליפות בלי מאמן") – אבל כולם יחכו בפינה לשנה הראשונה בה לא יושג תואר, ואז יפרקו לו את הצורה. מטריות, מוטות, אתם יודעים.

מה ש(כנראה) בטוח, הוא שהאוהדים יקבלו השנה את מכבי שהם רצו לראות: תוקפת, מסתערת, חסרת רחמים. למעשה, למרות התדמית הקשוחה של שחר, זו תהיה השנה השלישית ברציפות בה הוא נותן לאוהדים בדיוק את מה שהם מבקשים: עטר, בנאדו, ועכשיו מאמן התקפי. שחר מתרכך עם השנים, מקשיב יותר לאוהדים. במקרה הזה, לעומת מקרה עטר, יכול להיות שההקשבה תואמת גם את צרכיה של מכבי.

כי הוא זר.

אני מתקשה לראות קבוצה ישראלית לוקחת אליפות כרגע עם מאמן מקומי. עם הכסף הגדול שהגיע לליגה מקנדה, כך מתרבים האינטרסים והרעש סביב הקבוצה. עיתונאים, מקורבים, סוכנים, מקושרים – כולם רוצים חתיכה מהעוגה. זה מה שקרה לגאידמק המסכן. גולדהאר יציב, חכם ומחושב יותר מארקדי, והצליח להימנע מהערבוביאדה הישראלית. בין השאר, בזכות מינוי צוות זר, שמבטיח מראש שהמאמן לא יהיה מוטרד ומולחץ (יש מלה כזו?) כל הזמן על ידי בעלי העניין שיושבים למאמנים המקומיים על האוזן.

מינוי צוות אמון למאמן הוא קריטי בעיני. כמה ישראלים כבר קפצו להציע את עצמם לסטנוייביץ' כדי להוות גשר בינו לבין השחקנים, אבל כל ישראלי שיסתובב לידו הוא מקור לסכנה – בגלל השפה המשותפת עם השחקנים. בעל תפקיד שיכול לשמוע עקיצות של השחקנים בעברית על המאמן ועלול לשמור את זה לעצמו, הוא סכנה לעבודה תקינה. כל ישראלי שיכול להדליף לעיתונאים ישראלים הוא סכנה. המאמן והצוות סביבו צריכים להיות מבודדים לגמרי כדי להקדיש את כל האנרגיות שלהם להצלחת הקבוצה.

אני מניח ששחר לא רוצה מנהל מקצועי בגלל שהוא מפחד לאבד שליטה בקבוצה, ובגלל צ'יזיק, שהצליח לבנות לעצמו מעמד איתן ולא מעודד מנהל כזה. אני מקווה שישכיל לפחות לבודד את סטנוייביץ' מהשפעות זרות, כלומר ישראליות, ושאם בכל זאת ימונה לצד הסרבי מישהו ישראלי, זה יהיה מישהו שמחויב קודם כל למועדון. כלומר, בנאדו, ואולי בלבול, שמפגין גם יכולות מקצועיות לא רעות בכלל (ואם יצליח עשוי להיות המאמן הבא שלנו, בתום התקופה הסרבית, תזכרו מי כתב את זה ראשון, כלומר אתם תשכחו את זה עוד רגע אבל אם זה יקרה אני אדאג להזכיר).

וכמובן, מאמן זר הוא הסיכוי היחיד לשים קץ לתקופת שלטון יניב קטן בקבוצה.

למה סטנוייביץ' לא יצליח במכבי?

כי הוא התקפי.

להיות התקפי זה אומר לוקח סיכונים. סיכונים זה אומר שאפשר גם להפסיד. להפסיד הרבה. כמה הפסדים יסכימו לסבול האוהדים לפני שיגלגלו את הסרבי בזפת ונוצות? כאן אני דווקא סומך על האוהדים. אני חושב שאם אכן מכבי תזכיר לאוהדים על הדשא את "מכבי של פעם", ענני הנוסטלגיה יצליחו להסוות את מה שיופיע על לוח התוצאות, לפחות לתקופה מסוימת. ושוב – משך הזמן שהוא יקבל הוא פונקציה של הגישה הרומנטית של סטנוייביץ'. כמה יותר התקפי, ככה יותר קרדיט.

אני מאמין שאם הוא ייתן לנו מכבי חיפה משוחררת, דורסנית והתקפית, האוהדים ישמחו לתת לו שנה שניה בתפקיד, גם אם בשנה הראשונה לא נזכה באף תואר. בקיצור, זה תלוי בנו. מצד שני, אם נגמור בלי אף תואר ובלי אירופה, גם שבירת כל שיאי השערים בעונה של מכבי לא תציל אותו.

כי הוא זר.

גם כאן, ההתקפיות המשוערת של סטנוייביץ' לא תשחק לטובתו. כמה הפסדים, והתקשורת תקרע אותו לגזרים. רובן ראיוס ישמח לספר לו עד כמה התקשורת כאן אוהבת לערוף ראשים, וכשמדובר בזרים, כמה האוהדים שמחים להתגייס להקמת הגיליוטינות.

סטנוייביץ', בינתיים, לא מכיר כאן אף אחד, לא עיתונאי ולא מקורב. לא תהיה לו את הפריבילגיה של איתרוג והגנה תקשורתית בזכות הדלפות וקשרים. אז גם כאן זה תלוי בנו. הבלוגים, הפורומים ופייסבוק, הופכים את כוחם של האוהדים מול התקשורת לחזק יותר מאי פעם. אם סטנוייביץ' יקבל תמיכה עקבית ובלתי מסויגת מהאוהדים, שיקפידו להראות את זה על כל במה, התקשורת לא תוכל לחסל אותו, גם אם תרצה.

אז למה בכל זאת אנחנו אופטימיים?

כי יש לנו ניסיון טוב עם Xיצ'ים.

ברקוביץ', דווידוביץ'… אני מזהה כאן דפוס Xיצ'י מסוים, של כישרון אדיר לצד נטיה בלתי נשלטת לעשות שטויות. בשורה התחתונה, הXיצ'ים בירוק עשו לנו בעיקר טוב, ואם סטנוייביץ' יפעל לפי הדפוסיץ' וימשיך את המורשת המפוארת של אייליץ' וניריץ' – דיינוביץ'.

כי אנחנו אופטימיים.

לא אני אופטימי, אנחנו אופטימיים. אוהדי מכבי חיפה. וזה האתוס האמיתי של מכבי בעיני. מכבי חיפה תמיד עולה למגרש במטרה לנצח, וזו ההגדרה של אופטימיות. גם במשחק הזה, גולדהאר מול שחר, אנחנו יכולים לנצח.

קח אותנו לשם, סר אלכס.