מצידי, אפשר לפרק עכשיו את קרית אליעזר.
תנו לסבא אליעזר למות בכבוד באירוע שיכבד את היותו. אל תתנו לו לראות ברגעיו האחרונים את בניו הירוקים מושפלים מול יציעים צהובים, כשאת הפטיש האחרון בשער רמב"ם, אליו יתכנסו הריסותיו בדרך כל בטון, לכשיבואו הדחפורים, מניף ומבקיע איזה ערן זהבי אחד.
ראוי לתת לו לסבא אליעזר להיאסף אל ברזליו מול יציעים מלאים, במשחק דרבי, בדיוק כפי שנחנך במשחק דרבי לפני כ-60 שנה. כשהעתיד הירוק מלהטט לפניו. הפטיש האחרון שמונף על שער סטלה מאריס ננעץ על ידי שחקן עם שם בעל משמעות כמו דור חוגי, והגביע שנאחז בידיים ירוקות מהווה שירת ברבור סמלית אותה נמשיך לשיר לאחר לכתו.
***
הילדים שלנו הם כבר מזמן לא אותם ילדים שאהבנו. שנים של התייחסות צינית כלפיהם בקבוצה הבוגרת, יד קלה על הרכש, דחיקתם לקצה הספסל והשאלתם מקבוצה לקבוצה עשו את שלהם, ובשנים האחרונות הציניות החליפה צד והילדים גדלים ומשתינים עלינו בקשת.
כשזה התחיל, עם ערן לוי נדמה לי, זה נתפס כקוריוז. מי הוא בכלל שידבר עלינו ככה? ואז בוזגלו ,שגם ככה לא גדל אצלנו, ולאחריו התחיל השיטפון הגדול. הילדים בורחים לנו מהבית, וכשהם כאן, לא מפסיקים ללכלך לנו את הסמל.
מה נשאר ממכבי חיפה אם לא הילדים שלה? מי אנחנו בלי מנצ'ל, עלמני, הרדי, אבי רן, ממן, אבוקרט, עטר, ברקוביץ', קטן, דוידוביץ' ובנאדו?
הופמן הזכיר פה בפוסט הקודם את האתוס של מכבי חיפה. אם יש אתוס למכבי חיפה הוא בראש ובראשונה הילדים שלה. הגיע הזמן, עם קבוצת הנוער הנפלאה הזו של מכבי חיפה, אולי הטובה ביותר שהיתה לנו, שהילדים שלנו יהיו החלק הארי בעתיד של מכבי חיפה.
***
"…וכולם מה להם ולך, מה הם חייך
נמרח בשבילם ככה
על פני עיתונים שלמים
כמו דמעות של דיו שחור,
בוא בן יקר,
הם לא ילדו אותך,
ולא בעיתונים של אתמול גידלתי אותך…"
(קטע מתוך: לא העולם ילד אותך בני/ סמי שלום שטרית).
***
*
מתי סין-קרונה
מצד שני 
מכבי חיפה כמועדון אף פעם לא היה ידוע ככזה שמתייחס בצורה מיוחדת ליוצאי חלציו, אלה שרצו להמשיך לגדול בו ולא קיבלו יותר מדי צ'אנסים או אלה שעזבו ורצו לחזור. אני מוכן לקבל את זה כאחד החסרונות היחידים של המועדון הזה.
אהבתיאהבתי