"יונתן כבר לא יראה אותנו מתכערים, לעולם לא נהיה יפים יותר מעכשיו".
כך נפתח ספרו של רון לשם, "גן עדן עכשיו" שעל פיו תוסרט הסרט "בופור".
"תגיד, אתה דפוק? איך אתה לא מכיר את המשחק הזה? לא יכול להיות שאתה לא מכיר. זה נקרא 'הוא כבר לא', וזה מה שכולם משחקים כשנהרג להם חבר. זורקים את השם שלו לחלל האוויר וכל מי שמסביב צריך להשלים את המשפט, לומר מה הוא כבר לא…. יונתן כבר לא ייקח את אחיו הקטן לסרט. יונתן כבר לא יראה את הפועל מביאים גביע. יונתן לא ישמע את הדיסק החדש של ציון גולן. הוא לא יראה את שון נתקע עם השרמוטה הכי מעוותת בנהריה, ועוד אחרי שצחק על כולנו, המונגול הקטן. הוא לא יֵדע כמה שזה זין כשלא עומד לך".
ביום שישי, אחרי שחיילי צה"ל נכנסו לעזה, גיליתי את הסרטון הנפלא הזה שהוציאה מכבי חיפה לקראת הכניסה לאצטדיון החדש. צירפתי אותו לפייסבוק וכתבתי מתחתיו: "אם מישהו שואל על מה אנחנו נלחמים היום, אנחנו נלחמים על החיים הנורמליים במדינה שלנו. אנחנו נלחמים על הרגע שבו נכנס לאיצטדיון ונראה כדורגל.
מוקדש לכל החיילים אוהדי מכבי חיפה שנלחמים שכם אל שכם יחד עם אחיהם המסכנים, אוהדי הקבוצות האחרות, שאין להם אצטדיון כזה ואין להם קבוצה כזו, ובכל זאת הם איתנו באותה מערכה".
אתמול נהרג בעזה חייל גולני, סמל ראשון ניסים שון כרמלי, חייל בודד אוהד מכבי חיפה. אני לא מרגיש שזה מוסרי להתעצב על מישהו יותר או על מישהו פחות מבין החיילים ההרוגים, אבל על שון כרמלי התעצבתי מאוד. אולי כי הוא בשר מבשרנו ואולי כי שון כבר לא יכנס לאצטדיון החדש בחיפה.
יהי זכרו ברוך.
*
מתי סין-קרונה
מצד שני 
עצוב נורא. וכמה זה מרגיש טבעי להתחבר אליו מהמקום הזה של הקהילה המצומצמת שלנו הירוקים. הירוק של החי״ר והירוק עולה. מי יתן לנו לזכות לרגע בו כל המלחמות יהיו על הדשא. כמו שחבר שלי פעם אמר באמצע טירונות יחידה והתכוון לכך שאנחנו תמיד מסתערים על מטרות במדבר במעלה ההר ואף פעם לא בדשא במורד.
יהי זכרו ברוך.
אהבתיאהבתי
פרלה איזה תזמון. התחלנו להילחם גם על הדשא.
אהבתיאהבתי