אל תהיה צודק. תהיה טוואטחה

טוואטחה עשה את הדבר הנכון. אולי היחיד שעשה את הדבר הנכון. לא משנה אם הפחד הוא זה שהניע את הרגליים שלו אחורה והרחק ממקום המהומה, או שזה יצא לו בטעות, או שזה בגלל הסטטוס הרגיש שלו כערבי ישראלי, או שזו סתם הנטיה הטבעית שלו לרוץ כשאפשר, ואנחנו יודעים שטוואטחה אוהב לרוץ. אני לא רומז שהוא חכם יותר מהאחרים, אבל הוא היחיד שם שעשה בשכל.

כן, גם אני התלהבתי לראות את דקל "מחזיר להם". וגם אני התרגשתי לראות את השוערוביץ' שלנו דופק אחת לפנים של החוליגן המניאק. זה מרגש, אין מה לעשות. זו אחת הטרגדיות הגדולות שלנו כבני אדם – יודעים להעריך קור רוח ואיפוק אבל מתרגשים כמו ילדים כשיש מכות.

אבל אני אוהד. וטוקבקיסט. אין לי אחריות ואין לי ילדים שמעריצים אותי ורואים בי דמות לחיקוי. אם היו לי כאלה, הייתי יודע שהדבר הנכון ששחקן כדורגל צריך לעשות כשאנשים פורצים למגרש ומתחילים לתקוף כל מה שירוק, זה להתרחק כמה שיותר, גם עד חדר ההלבשה אם צריך.

שחקן כדורגל לא צריך להיות גיבור, ולא להיות לוחם. אפילו אם הוא צודק. גם כי זה לא תפקידו, וגם כי זה מסוכן. מה אם למפגינים שם היו נשקים ודקל או סטויקוביץ' היו נפגעים ומושבתים? מי היה תופס ברחבה את פריצה בלי שהשופט יראה? מי היה הודף את הפצצות של זהבי? אמיר אדרי והבצקות? לא חבל לאבד שחקן בגלל כמה מטומטמים טורקים בפאקינג אוסטריה?

אז בבקשה חברים. במשחק תילחמו, תהיו דקל, תהיו שוערוביץ'. אבל אוף-משחק, תהיו טוואטחה, ואני מתכוון לטוואטחה של אוסטריה, לא של החניון בקרית אליעזר. יש מכות? תתרחקו, תחזיקו את החברים, וחכו שהמשטרה תעשה את העבודה. כי אנחנו צריך אתכם חיים ובועטים. בכדור. תודה.

*

וחוץ. מזה, הקבוצה נראית בכלל בכלל לא רע. אבל לפני כל עונה הקבוצה נראית לי בכלל בכלל לא רע, אז זה לא אומר כלום. אחכה.