שיר לפני הגשם/ מתי סין-קרונה

לא רק מכבי, גם אנחנו ב"מצד שני" פותחים עונה עם במה חדשה: עמוד פייסבוק לבלוג! מוזמנים להצטרף! [הופמן]

*

יש בישראל שלושים אלף איש שאם תפגשו אותם היום בבוקר, הם יעשו לכם פרצוף של "תשאל, תשאל אותי איך היה".

ואם באמת תעשו את הטעות ותשאלו אותם "נו מה?" כזה לא מחייב, בלי כוונה להמשיך, הם יירו ישר – "שאלת אותי מה היה אתמול? שאלת?" ואז ימשיכו בהשתלשלות האירועים שחוו אתמול, מהרגע שיצאו מהבית עד הרגע שחזרו הביתה במין בליל סתום של מילים מרובות ואותיות חוזרות המורכב מוואו, פששש, זזזז, בררר, חרררר וצמרמורת, ללא כל סדר הגיוני ומתוך רצון

א) לדייק ככל האפשר בתחושה שחוו.

ב) לגרום לשומע לקנא.

ג) להלאות את השומע כמה שניתן ובינתיים להעביר את הזמן עד הפעם הבאה שיצאו לאצטדיון החדש.

גם אני יצאתי אתמול מהבית (את האמת מהעבודה, אבל גם העבודה היא בית) וחזרתי הביתה, והיות והיכולת הוורבלית שלי מאוד גבוהה אני יכול לתאר לכם את החוויות שלי בלי המילים שהוזכרו להלן ועם מבחר צירופי משפטים המכילים מושגים ספרותיים כמו – אין אין, אירופה תאמין לי אירופה, חבל על הזמן ות'ה לא מבין.

אבל בתוך כל המילים האלו, והיותר מדי אירופה והבית שבאתי אליו והבית שחזרתי אליו, באמצע, עדיין לא הרגשתי שהייתי בבית. זה עדיין לא הרגיש שלי.

יכול להיות שאני מזדקן. עובדה, גם בבתי מלון אני מתגעגע למיטה בבית. וההזדקנות האריק איינשטנית שלי מביאה איתה איזו תחושת ניכור מהבחוץ. אבל באצטדיון הזה ועם הקבוצה הדי זרה עדיין, ששיחקה על הדשא בירוק, כשהיחיד שאני יכול להרגיש איתו מכבי חיפה נפצע במחצית, ועם כל האירופה מסביב, ביקשתי לעצמי סיגריה וחופן גרעינים ומשענת כיסא שאפשר לשים עלייה את הרגליים ולא מצאתי. וכן, רציתי קצת הביתה. כי עם כל האינסטרומנטים שרק נועדו שארגיש נוח, שכחתי שהקפיצים במיטה שלי חורקים ומעירים אותי כשאני מסתובב, ודמיינתי שהיא הדבר הכי טוב שקרה לגב שלי אי פעם.

***

זה באמת היה וואו. קשה להגדיר במילים. רק שתי בעיות עדיין יש לי עם האצטדיון הזה. השם שלו וציפוי הזהב שעליו.

מונומנט ייצוג עירוני, כפי ששואף להיות האצטדיון הזה, צריך לסמל את העיר בה הוא שוכן. הדבר האחרון שהציפוי המוזהב הזה מייצג הוא את העיר חיפה – הצנועה, הסוציאליסטית, היפה והטבעית בלי כל מיני נצנצים. חבל, במיוחד לאור העובדה שאת האצטדיון תכנן אדריכל חיפאי שאני מאוד מעריך (חיים קהת), שקשה מאוד לאפיין את חיפה דרך כל הבוהק הנוצץ הזה.

***

שלושים אלף איש בחרו להגיע למשחק למרות שאתמול נערך המופע השנתי לזכרו של מאיר אריאל זצ"ל.

שמעתי בדרך למגרש ובתוך המגרש ולאחריו, אנשים שנחמץ להם הלב שהחמיצו את המופע הזה. אז בשבילם, הנה רונה קינן שרה את "בס בבלון" של מאיר, על מגדלי הכותנה שנושאים מבט אל השמים כל סוף קיץ ועומדים אין-עונים אל מול מה שיביא איתו מזג האוויר: הגשם אסור שיגיע מוקדם מדי ויהרוס את גידולי הכותנה לפני הקטיף.

ואולי השיר הזה מדבר בכלל עלינו, אוהדי הכדורגל שעומדים כל סוף קיץ חסרי אונים מול הקבוצה שנבנתה ומתפללים שיצא טוב. שיהיה טוב. בינתיים לא הגיע הגשם, בינתיים הכותנה פורחת שוב.

אני רוצה להקדיש את השיר לכל הפועלים והפרולטריון שעל גבם זכינו בכל הטוב הזה.

*
מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, ירוק עם כדור כתום, כללי, משחקים במילים, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על שיר לפני הגשם/ מתי סין-קרונה

  1. הופמן הגיב:

    יפהפה מתי.
    ותודה ששיתפת בחוסר נוחות היחסית שלך, כי כמי שלא היה שם, לא היה לי כלום להיאחז בו בשביל לא לקנא בטירוף.

    אהבתי

  2. יניב הגיב:

    כרגיל, השראה גדולה, אוהב את היכולת הוורבלית הגבוהה שלך.
    שותף לחלק מהתחושות. אני חושב שחוסר הנוחות שלי (ואולי ארחיב בפוסט) קפץ להזכיר שבסוף, בתוך כל ההתרגשות והאירופה והנצנצים, לא באנו לסמי אלא באנו לראות את מכבי חיפה, עם כל המטען שזה מביא.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s