ראשים מדברים/ מתי סין-קרונה

למר אלי טביב היקר,

אתמול בערב מאסתי מלחכות לך שתוריד את מחירי הכרטיסים למשחק היום.

הגיעה השעה שמונה, ישבתי מול מבט לחדשות כשאשתי עברה מול הטלוויזיה וסיפרה לי שחברות שלה יוצאות מחר.
"אתה נוסע למשחק?" שאלה אותי עם זיק של עצבות.
"אהההם", עניתי ופיהקתי מול עוד סרטון של דאע"ש.
"כל כך בא לי לצאת", אמרה, "אבל אין מי שישמור על הבנות".

הראש התחיל לעבוד. עד עכשיו לא גיליתי לה שאני לא נוסע. חיכיתי להתפתחות של הרגע האחרון, שאולי מר טביב תוריד קצת מהכבוד שלך ומהמחיר, וכאות תודה אני אלווה אותך אחרי המשחק לכותל להגיד סליחות. לא, אתה תגיד. אני מה יש לי להגיד? סולח לך הנה. מבסוט?

וככה איך שאני עולה על ההזדמנות שנקרתה בדרכי אני אומר לה: "וואלה באמת? יוצאות מחר?"
"כן", היא עונה ומסתכלת לי בעיניים.
"את יודעת מה?", אני מגדיל את האישונים לכיוונה, "לא נוסע! נשאר בבית, לא נוסע למשחק. פעם אחת מגיע לך".

ובעוד אני מדבר והיא לא מאמינה, מר טביב, והיא פוערת פה גדול, מופתעת כמו ילדה קטנה שקיבלה בובה גדולה: "מה זאת אומרת לא נוסע? בית"ר. יש בית"ר. איך לא נוסע?"

"לא נוסע", אני עונה לה בהחלטיות, והיא ברקיע השביעי. כאילו עשרים שנה אחרי שהבטחתי שאביא לה את הירח, הרגשתי צורך להביא לה את השמש כפיצוי על ההתמהמהות. היא מחבקת אותי ומנשקת ואומרת שאני הבעל הכי נפלא בעולם וכל מה שאבקש היא תעשה בשבילי, ומתקשרת לחברות מרוגשת וצועקת להן -"אני באה מחר!", ואחר כך לאחיות שלה להגיד להם במה זכתה, ואחר כך לאמא שלי להגיד לה שהיא נשבעת שיותר לא תאיים עליה שהיא מחזירה אותי בבעיטה אליה הביתה, וכל הסלון מלא אור ושמחה והתרגשות, והראשים בסרטון של דאע"ש בטלוויזיה כל כך שמחים ויוצאים מגדרם, ועשרות יועצי זוגיות מחשבים את קיצם לאחור והחיים כל כך ירוקים מרוב ורדרדות.

ובזמן שאני הולך איתה יד ביד לעבר המיטה הגדולה (כדי להחליף מצעים. מה אתה מדמיין לי שם מר טביב, הבנות עדיין ערות), אני מתכנן לכתוב את המכתב הזה אליך ולהגיד לך שדיר באלאק אתה עכשיו פותח ת'פה ומספר למה באמת אני לא בא למשחק היום.

הנה, אני שולח לך עם המכתב הזה 105 שקלים דמי שתיקה (תירגע, נראה לך שאני אשלח לך בטשרניחובסקים החדשים? קח שני עגנון שקל ועוד שני שנקל ותגיד תודה). ו… לא מותק. לסליחות תלך לבד.

***

לעולם לא תצעדי לבד מכבי חיפה, הנה קצת אבן גבירול יעודד אותך עד שנשוב אלייך שנית. בשבוע הבא.

*
מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על ראשים מדברים/ מתי סין-קרונה

  1. פרלה הגיב:

    מתי
    פשוט תודה
    הצחוק יפה לבריאות.
    למען הפרוטוקול, כמות העובדים עם אשתי בחיפה, שבאים לכדורגל, לא מאפשרת לי שמירת סוד אז אפילו לא ניסיתי.
    אתמול היא נסעה לארוע מחוץ לעיר והתעניינה אם יש לי כדורגל. "מה? אני דואגת שיהיה לך מעניין" היא אומרת.
    "תמיד יש כדורגל" השבתי
    הן באמת לא מפנימות שרוב הזמן אנחנו במצב של ויתור על משחק כלשהו
    שנה טובה

    אהבתי

  2. יניב הגיב:

    אנחנו עכשיו שותפי סוד ואני מקבל רק אלתרמנים.
    צחקתי בקול ובלב.

    אהבתי

  3. מתי הגיב:

    תודה פרלה ויניב. הייתי אומר-יאללה שירעידו את היציעים. אבל אני מקווה שישקיטו אותם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s