גיבור על בפנסיה/ יניב אבירן

כשאתה ילד, אבא ואמא שלך הם הכי בעולם. הכי טובים, הכי חזקים והכי לא טועים. כשאתה ילד, אתה יכול לנצח בכל ויכוח בעזרת הטענה הלגיטימית: "כי אמא שלי אמרה". כשאתה ילד, אבא שלך יכול להחליף בקלות את ראש הממשלה או את נשיא המדינה או אפילו את מאסטר ספלינטר. כשאתה ילד, אתה לא מערער ולא מהרהר, כי אין עוד מלבדם.

עם הזמן ופצעי הבגרות, אתה מתחיל לגלות פגמים וסדקים בתמונת האידאל שציירת. בהדרגה אתה מוצא את עצמך מטיל ספק וגם דופי, נחשף לחולשות שלהם, לפחדים, לפערים בין הנאה הדורש לזה המקיים. לאט לאט אתה שם לב לטעויות שעשו, או עושים, למחשבות פרימיטיביות, להרגלים מעצבנים. פתאום מגיע סוף עידן התמימות ומולך עומדים שני גיבורי על בפנסיה, חביבים ואהובים, אבל ממש לא מושלמים.

יענקל'ה שחר הוא האבא והאמא שלי במכבי חיפה. הוא שם מהזיכרון הירוק הראשון שלי. על ברכי אותה קבוצה של יענקל'ה גדלתי, התחנכתי וינקתי את האהבה הבלתי מוסברת הזאת שיש לי. מבחינתי הנשיא-אוהד שלנו באמת יכול היה לגרום לשלום במזרח התיכון (ע"ע החתמת ג'ובאני רוסו) ולסיום משבר הרעב העולמי (ע"ע עונת 2000-2001). יענקל'ה עבורי תמיד היה הצודק והצדיק בסדום ועמורה של מועדוני הכדורגל בארץ.

נער הייתי וגם זקנתי, ואני כבר לא מצליח לזהות את אותו הצדיק. האבא והאמא שלי במכבי חיפה הוא כבר לא הכי בעולם, וכנראה גם אפילו לא הכי בארץ. פתאום אני לא מצליח לראות דבר מלבד חולשות, טעויות, מחשבות פרימיטיביות, הרגלים מעצבנים. בכל פעם שהוא מדבר עם אנשים, אני מתכווץ בכסא ומתפלל שלא יפלוט איזו שטות מביכה. בכל פעם שהוא טועה, אני משנן לעצמי סיפורי גבורה שלו מהימים בהם לחם בצבאות שניידר, גאידמק וגולסה.

הימים הם ימי השלמה, בהם אני מוצא את עצמי מגניב מחשבות אסורות על ענייני ירושה, מה ישאיר לנו ומה יזכרו לו ביום שאחרי. אני כבר לא חולם על גיבור העל שיחזור להציל אותנו, כבר לא בטוח שהוא היה סופרמן או הענק הירוק. אבל בינתיים, עד שיגיע היום בו ילך מאיתנו, אני שומר לו בקנאות חסד ילדות. הרי יענקל'ה שחר הוא האבא והאמא שלי במכבי חיפה – חביב ואהוב, ממש לא מושלם ואין עוד מלבדו.

יניב אבירן