פוסט קצר לקראת העונה מהר מהר לפני שהשיכרות נעלמת

טוב יש פה חלון הזדמנויות קצר כי אני קצת שיכור אחרי הרבה הרבה יין-צהריים, אז אני אעלה פוסט מהר ונקווה שבלוק הכתיבה לא ישים לב ולא ייפול עליי לפני שהשיכרות נגמרת.

בקיצור מה שכבר הרבה זמן אני רוצה להגיד באריכות הוא

שהמצב לא כל כך נורא, ואפילו בכלל לא נורא (הכוונה ב"מצב" היא ל"מצב הקבוצה") (והכוונה ב"קבוצה" היא למכבי חיפה, כן?).

ולמה רציתי להגיד את זה? כי יש לי תחושה שבשנים האחרונות, והשנה במיוחד, יש ביקורת חריפה מתמיד על ההנהלה ועל ההתנהלות שלה. וזה נכון שיש מקום לביקורת וזה נכון שהמועדון מתנהל באופן לא מושלם ואולי אפילו רחוק ממושלם.

א-בל

שניה, לפני האבל – זה גם נכון שביקורת במקרה הזה היא לא מזיקה ויכולה אפילו מאוד להועיל, כי הלחץ של האוהדים יכול לגרום למועדון (כלומר ליעקב שחר, בואו נגיד את הדברים כמו שהם) להכניס את היד לכיס ולהוציא יותר כסף. ומה אכפת לנו אם המועדון כלומר יעקב שחר יוציא יותר כסף, זה לא כסף שלנו וגם אם בראיה רחבה יותר זה כן כסף שלנו, במילא מחירי המנויים כבר עלו השנה אז מגיע לנו שיוציאו יותר כסף. אז תכל'ס אין באמת רע בביקורת

אלא ש

אלא שהביקורת הזאת, והחריפות שלה, ובעיקר העוצמה שלה, היא בעיני בעיקר תוצר של הדינמיקה של תיבת התהודה שנקראת "הרשתות החברתיות" (כלומר פייסבוק, אם כבר אומרים את הדברים כמו שהם), שמאופיינת בכך שכל ביקורת יחידה נשמעת חזקה הרבה יותר, וכשיש יותר משניים או שלושה אנשים שמבקרים זה כבר מרגיש כמו עליהום ממש, ואז גם יש איזו נטיה להגביר ולהחריף את הביקורת אחרת היא תיבלע בין שאר הביקורות, ואז נוצר מצב של עודף ביקורות חריפות מדי, והאוזן כבר מתרגלת (למעשה העין, אם שמים דברים על השולחן, אבל זו רק מטאפורה, ממש כמו "לשים את הדברים על השולחן", כי אנחנו לא באמת שמים שום דבר על שום שולחן) – ואז נוצר מצב הידוע כ"אם הכל נורא ואיום אז שום דבר אינו באמת נורא ואיום", ובמילים אחרות, כבר אין ממש הבדל בין "חלש" ו"חזק" והמשמעות בכלל אובדת לה בין הצעקות, והביקורת שבמקור היתה חשובה נשמעת עכשיו כמו סתם בליל של אמירות חריפות שמטרתן להשיג לייקים ולא הרבה מעבר לזה (וזה קצת חבל כי מילא, אם ללייקים היתה איזושהי משמעות, אבל גם להם כבר אין באמת).

ולגבי הביקורת עצמה:

אני חושב, באופן כללי, שהיא לא ממש מוצדקת. כי אם בעונה שעברה כתבתי בפייסבוק וגם כאן, "סגל מצוין מחפש מאמן", ואני עדיין חושב שהסגל שלנו בשנה שעברה היה מצוין באופן כללי, עם קצת בעיות פה ושם, ואם רק היו מתקנים את הבעיות הקטנות ואת הבעיה הגדולה…

אז העונה

תיקנו את הבעיה הגדולה, שזה המאמן, ועל זה תיכף ארחיב, אבל קודם כל הבעיות הקטנות, שזה בלם, וקשר עושה משחק, וחלוץ:

אז בלם הבאנו באמצע העונה, וזה פחות או יותר עשה את העבודה, ואני מאמין שגם העונה לא יזניחו את העמדה הזאת ואם וליאנטה לא יבוא בסוף יחזירו את פאס, שזה בסדר. עמדת הבלם השני עדיין קצת בעייתית כי דגני יכול להיות מצוין, אחד הבלמים הטובים בליגה, אבל יכול גם לעשות טעויות שאתה שואל את עצמך מי נתן לו לעלות למגרש על סמים, אז נכון, פה זה קצת הימור ונקווה שיהיה בסדר.

וקשר-עושה-משחק הבאנו את דרינצ'יץ' שזה נהדר, כי הבנתי שהוא מנהיג באמצע המגרש, מה שמוריד קצת אחריות מיוסי ונותן לו קצת יותר חופש ליהנות, וכשיוסי נהנה אנחנו נהנים, ואולי זה גם יוריד אותו לספסל שזה גם בסדר. (ויותר חשוב מזה בעיני, אבל אל תגלו לאף אחד כי כבר הספיקו לרדת עליי בנושא, זה שג'אבר עטאא חוזר, אני חולה על הבחור, הוא שחקן מצוין בעיני ולדעתי יכול להיות הכוכב הגדול הבא שלנו, הוא גם קשוח ומתקל וגם יש לו ראיית משחק, ובעיקר הוא אוהב לשחק קדימה, שזאת התכונה שמבדילה בין הקשרים האחוריים הטובים לבין הכוכבים, והלוואי שיתנו לו לשחק כמה שיותר)

וחלוץ שזאת היתה הבעיה הכי גדולה נשארה הבעיה הגדולה, אמנם קצת פחות גדולה כי הבאנו את עטר שהתגלה כחלוץ מצוין, אפילו יותר טוב משהוא קיצוני, אבל משום מה לא בונים עליו כחלוץ, אולי כי שם יש את שכטר, שזו בעיה אחרת לגמרי; אבל נראה שהמועדון מתאמץ ועושה מה שאפשר אז בהנחה שהם לא ויתרו על עמדת החלוץ ובאמת יביאו חלוץ זר טוב, איטלקי או הולנדי או ווטאבר, אז מבחינת הסגל אנחנו די מסודרים (גם בהתחשב בזה שאני עדיין מאמין שעזרא יכול להיות גדול, אבל זה כבר תלוי במאמן, אז הנה עכשיו נדבר על המאמן)

המאמן

אז זאת הבעיה הגדולה שלנו, לא רק לאחרונה אלא בכלל, כבר כמה שנים, שחר מחפש את הדמות הנכונה להוביל את הקבוצה ולא מוצא, אז הוא חוזר למקורות ולדעתי זאת החלטה טובה, אפילו מצוינת.

כי אפשר להגיד שמאז אלישע לא היה לנו "מאמן", כמו שמאמן צריך להיות, דמות סמכותית שיודעת להוביל, שבהינד עפעף שלה שחקנים משתתקים וחוזרים לעמדה, שמסתכלת עליך מהקווים ואתה יודע שאתה חייב לתת 100 אחוז כי המאמן רואה הכל, וגם איפה שאתה חושב שהוא לא רואה אז הוא כן רואה, אז אתה לא יכול לעשות כאילו, כי זה אפילו עוד יותר גרוע מאשר לא לעשות בכלל –

ורובן היה רעיון מצוין שנשאר רעיון מצוין אבל רעיונות לא מובילים קבוצות לאליפות, ובנאדו היה ניסיון נחמד ואפילו הצלחה חלקית אבל לא יותר מזה ו(עדיין) לא באמת "מאמן", וסטנויביץ' היה בחירה מעולה שהתבררה כפלופ רציני, וזה קורה לפעמים עם בחירות מעולות ואני לא זוקף את זה לחובת ההנהלה, להיפך, היתה פה כוונה וחשיבה והכל, רק שלא הלך בשטח, וזה בסדר, ובלבול – טוב בלבול היה ברירת מחדל, ועכשיו

עכשיו חזרנו למקורות, אל הדמות הסמכותית שאולי היא לא מה שהשחקנים רוצים אבל היא בהחלט מה שהם צריכים, וכבר אני שומע תלונות מהאימונים על עומס וזה כמו מוזיקה לאוזניי, תתלוננו, כל שאתם מתלוננים יותר ככה אני שלם יותר עם המאמן הזה

ואף אחד לא יודע אם זה יצליח, אבל אף אחד לא יכול לדעת מראש אם שום דבר יצליח, אבל נראה שהפעם יש יותר סיכוי. ואמנם כבר אמרו לי שהסגל שלנו נופל מקבוצות אחרות על הנייר, אבל אם למדתי משהו בעשרים ומשהו השנים שבהן אני רואה כדורגל, זה שהנייר לא שווה יותר מדי, הסגל חשוב אבל עוד יותר חשוב זה אם הקבוצה מתחברת, אם יש כימיה וחיבור בין השחקנים, אם הם נדבקים כמו שאומרים, ומה שקובע אם הם נדבקים זה הרבה דברים, אבל בראש הדברים האלה עומד המאמן, כמו שבראש התזמורת עומד המנצח ובראש הצבא עומד הרמטכ"ל, ועכשיו יש לנו מאמן שגם אם יש ספק לגבי אישיותו וכשרונותיו, אין שום ספק לגבי היותו מאמן, וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים, והמינוי הזה גורם לי להיות מאוד אופטימי העונה (גם כי אני תמיד אופטימי כשזה נוגע לכדורגל, אבל לא רק)

וכמו שכתבתי בווטסאפ לחבריי האוהדים בתגובה לטור הזה של עופר פרוסנר, יקיר הבלוג, שכתב שהשנה לאוהדים של מכבי אין ציפיות –

יש לי ציפיות די גבוהות העונה

הציפיות שלי (והן בעיקר בגלל רוני לוי) – הן קודם כל שתהיה קבוצה. כלומר מגובשת, עם סגנון משחק מובחן, שייראה כאילו הם יתאמנו ביחד כל השבוע ולא נפגשו במקרה בשבת. זאת מבחינתי התחלה מצוינת. ואני מצפה כמובן למאבקים בצמרת. וכל דבר מעבר לזה הוא בונוס מבחינתי

כי

מה שהיה חסר לי בעונות האחרונות זה שלקבוצה שאני אוהב יהיה אופי. כי בשביל לאהוב מישהו או מישהי צריך שיהיה לו/לה אופי לאהוב. וגם אם האופי הזה לא משהו או שיש בו חסרונות, אז כשאוהבים רואים בעיקר את היתרונות וקצת עיוורים לחסרונות, וזה בסדר, כי זאת אהבה, אבל קודם כל צריך שיהיה בכלל אופי, וזה מה שהיה חסר לקבוצה שלנו בעונות האחרונות, היו כל מיני נסיונות ואסופה של כל מיני תכונות טובות ופחות טובות, אבל שום דבר לא התחבר ביחד לאופי אחד מובחן, שאפשר לשבח ואפשר לקלל, אבל בכל מקרה אוהבים, כי זאת הקבוצה שלך ואין מה לעשות

ועוד כתבתי ש

זה לא נכון ש(כל) אוהדי מכבי לא מצפים לאליפות. לפחות אני, בסתר ליבי, תמיד מאמין שאפשר לקחת אליפות. אם ק"ש לקחה, אם בני יהודה לקחה בזמנו, אז הכל אפשרי. זה אמנם תלוי בהרבה מרכיבים – עונה קסומה עם התעלות של כל הכוכבים, ושחקנים פוטנציאלים שבדיוק מגשימים את הפוטנציאל שלהם, ושחקנים אחרים שלא ציפו מהם להרבה ופתאום מתגלים ומפתיעים (וכל אלה תלויים מאוד במאמן, והשנה כידוע יש מאמן); פלוס חולשה של היריבות, פלוס כל מיני דברים שיכולים לקרות במהלך העונה, כמו פציעות של שחקנים יריבים חשובים, או איזה ניצחון לא צפוי שלנו בדקה האחרונה שמביא מומנטום וכל זה – הרבה מרכיבים צריכים להתרכב ביחד, אבל זה הקסם, כי זה קורה לעיתים נדירות, אבל כשזה קורה זה מוכיח, שוב, שהכל יכול לקרות.

הכל.

וזה דווקא אחד הדברים שאני כן אוהב בקיץ: הנאיביות החופש-גדולית הזאת.

ובקיצור

ההנהלה בסדר גמור, והמועדון בסדר גמור, משמר במקומות הנכונים ומתקן במקומות הנכונים.

אז למה בכל זאת יש ביקורת כל כך חריפה העונה

בגלל שהכל כל כך מהיר ומיידי והכל ידוע ומפורסם על המקום, ככה שאם בעונות קודמות לא שמענו על כל השחקנים בהם הקבוצה מתעניינת ואיתם מנהלים מו"מ, היום שומעים על כל מועמד עוד לפני שהוא בעצמו יודע שהוא מועמד, וגם המו"מים הכושלים מפורסמים מייד אז אפשר לעשות ממים על המו"מים ועל ה"פערים כספיים", כשלאף אחד אין באמת מושג מהם הפערים ולמה המו"מים כשלו, מה שכן, הרבה אנשים אוהבים לדבר על הקמצנות של בעל הבית, שככל הידוע לי כבר שלושים ומשהו שנה מוציא כסף מהכיס הפרטי שלו, שיכול ללכת באותה מידה למשפחה שלו, והוא בוחר לתת אותו לקבוצה, מה שבטוח זה שקל לדבר וללעוג כשזה עולה לך בדיוק 0 ש"ח + כמה דפיקות על המקלדת, כן זה די מעצבן אותי יפה ששמתם לב, לא כי אני אח של שחר או הבן שלו, אבל אני כן יודע להכיר טובה, ולדעתי מגיע לו הכרת הטובה לעוד עשר שנים לפחות, בינתיים הוא מוכיח את עצמו יופי יופי, בכל עונה וגם העונה (אבל זו רק דעתי ובהחלט ייתכן שאני טועה)

וגם בגלל פייסבוק והמהירות של הביקורת והקלות הבלתי נסבלת של ההשמצה והלעג והכעס. (שזה לא באמת כל כך בלתי נסבל כי מצד שני זה לא באמת "השמצה" ו"לעג" ו"כעס" אם אחרי יומיים שוכחים הכל. כלומר פעם היה יותר מסובך להביע כעס, אבל עד שכבר הבעת, זה נשאר באוויר הרבה יותר זמן, והרבה יותר קשה וכואב. והיום זה הכל כאילו, כאילו-כעס, כאילו-לעג, כאילו-ביקורת. אז הכלבים כאילו נושכים והשיירה – באמת – ממשיכה לעבור. שזה חבל מהבחינה הזאת, כי ביקורת זה כן חשוב אחרי הכל)

ועכשיו

אעלה את זה מהר כי השכרות מתחילה לרדת והבלוק מתחיל להתעורר אז ביי

אבל לפני כן

לא אשכח ש: הנבואה ניתנה לשוטים

ולכן אנבא ש: אליפות ירוקה!

*
ואגב
פתחנו קבוצה של אוהדי מכבי חיפה בוייבר, אתם מוזמנים להוריד את האפליקציה (VIBER) לנייד ולהצטרף אלינו כאן
מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על פוסט קצר לקראת העונה מהר מהר לפני שהשיכרות נעלמת

  1. פרלה הגיב:

    נכון ברובו.
    ועדיין, מחנה אימונים שנעדרים ממנו 3 זרים לפחות מתוך המיועדים להרכב, זה מאד בעייתי.

    אהבתי

    • הופמן הגיב:

      לא מתכוון להצדיק כל פעולה של המועדון כי באמת נעשות גם טעויות פה ושם. אבל כן אומר שאפשר להסתכל על זה אחרת – אם מנסים להשיג באמת שחקנים איכותיים וכאלה שרוני לוי רוצה, ולא מתפשרים על הראשונים שמסכימים לבוא, זה יכול להיות גם חיובי.
      אבל כן, בגדול אתה צודק שזה לא מצב תקין.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s