כפר סבא – אנחנו: לפני. המחזור הראשון האמיתי

ברוכים הבאים לעונת 2015/16 בליגת העל.

כן, עכשיו אפשר לגלות ששבוע שעבר היה רק בכאילו. הצגה גנרלית. סוג של מבחן. והמבחן, אגב, הצליח. המסקנות ממנו הוסקו. רוני לוי הבין עם מי הוא הולך למלחמה העונה, ומי נשאר בעורף עד שיוכיח רצון אמיתי להילחם.

אז היום המחזור הראשון. אמנם אנחנו מתחילים את העונה עם מינוס שלוש נקודות, קנס שהושת עלינו עקב עלייה מאוחרת למגרש – איחור של משחק שלם – אבל זה לא נורא. כולה שלוש נקודות. בהחלט משהו שניצחון מפואר היום יכול להתחיל להשכיח. אפילו לא מפואר יעשה את העבודה.

*

הרבה דברים עברו על הקבוצה בשבועות האחרונים. מאחורי הקלעים ניהלתי ויכוחים נוקבים עם אוהדים. מצאתי את עצמי מגן על הקבוצה, ראשיה ומאמנה, מול אוהדים שמרגישים מיאוס וייאוש מהתנהלות המועדון. אחרי ההפסד לבני יהודה, זה היה עוד פחות פשוט להגן על המועדון. אחרי הסיפור עם עטר, הייאוש של האוהדים הגיע לתהומות חדשים, אבל אני דווקא שאבתי עידוד מכל הפרשה. עכשיו אני בטוח: יש לנו מאמן אמיץ, שלא מפחד לסכן את התחת שלו למען הקבוצה.

במקביל התנתקתי מפייסבוק. קשה לי לשאת את הדינמיקה שם. להג בלתי פוסק. סתם זרם של תוכן חסר משמעות שמתחדש כל הזמן. כדי להיות קיים ברשתות החברתיות, אתה חייב להגיד משהו. אז כולם כל הזמן אומרים דברים. ואם אתה אומר משהו, כדאי שזה יהיה נוקב, חד משמעי, בוטה, כדי שיבלוט ולא ייבלע בין שאר המילים. אז כולם כל הזמן אומרים דברים נוקבים וחד משמעיים. אף אחד לא צריך לקחת אחריות על הדברים שלו, אף אחד לא יפוטר אם יטעה. הנה משהו שלמדתי: אם לא תשלם במקרה של טעות, אין הרבה ערך למה שאמרת (שאלה: אז איזה ערך יש לדברים שייכתבו כאן, בעד לוי ושחר? תשובה: אין להם הרבה ערך. אבל לפחות הם "מצד שני", ולא חלק מהעליהום. לזה יש ערך מסוים. ולכן כתבתי).

אני מרגיש ההיפך מחד משמעי. לא יכול להיענות לדרישה לשורה תחתונה, ל"באיזה צד אתה?". אז התנתקתי קצת.

אבל ההדים מגיעים אליי. מפייסבוק, מקבוצות הווטסאפ של האוהדים, מהפורומים. אני שומע הרבה כעס, הרבה שנאה כלפי ראשי המועדון, כלפי המאמן. וחבל לי.

אני חושב שהייאוש מוקדם. מוקדם מאוד. לפרק ולהרוס זה פשוט וקל ולא דורש הרבה זמן. לבנות, ליצור, לוקח זמן ודורש סבלנות (בדיוק שני הדברים שהולכים ונעלמים היום. מזל שיש עדיין שאת המציאות). ואני חושב שהפעם הביאו את האדם הנכון לבנות. מישהו שמוכן לעבוד קשה בשביל המועדון. אבל צריך לתת לו הזדמנות. לא לחתוך אחרי משחק, גם לא אחרי שניים.

אני בוחר ללכת עם מי שיש לו אחריות אמיתית על הדברים שהוא אומר והמעשים שהוא עושה. מישהו שהמוניטין שלו תלוי בעונה מוצלחת. העניין באחריות הוא שהיא מטילה עליך מחויבות. אם שמך הטוב תלוי בהצלחה של הקבוצה, אתה מחויב לה הרבה יותר.

רוני לוי יימדד לפי התוצאות בסוף העונה. התוצאות לא חייבות להיות אליפות, למרות שנראה שבמועדון כן משקיעים כסף בניסיון ליצור קבוצה חזקה. אני אסתפק במקום בצמרת, העפלה לטורניר אירופאי, ובעיקר בניה של קבוצה צעירה, חזקה, עם אופי, במסורת הקבוצות הגדולות של המועדון. ואני חושב שיש מקום לאופטימיות.

*

אני חושב שיש שלד מצוין לקבוצה. סטויקו מנהיג מאחור. דגני פורח ליד בלמים טובים, ואליינטה אמור להיות כזה. באמצע יש את עטאא שאני מחזיק ממנו, וריאן מראה סימנים של אגדה בהתהוות. מקדימה גוזלן מרשים אותי מחדש בכל פעם שאני רואה אותו. ביחד עם הזר החדש, עם עטר – שצריך לנסות להבין מה רוני רוצה ממנו ופשוט ליישם בלי יותר מדי שטויות ומשחקי כבוד, עם ידין הלוחם ועם עוד חלוץ שאני מקווה שיגיע במהרה – יש לנו בסיס מצוין. השאלה הגדולה היא איך רוני ינצח על התזמורת הזאת. אני מאמין ביכולות שלו.

כי בסופו של דבר הכל מצטמצם לשאלה הזאת: עד כמה אתה מאמין במאמן של הקבוצה ועד כמה אתה מאמין בראשי המועדון. אז אני מאמין שרוני לוי הוא המאמן הנכון כעת למכבי. ובלי להסס או למצמץ, אני מאמין שיעקב שחר הוא הבעלים הטוב ביותר בכדורגל הישראלי. ואני בטוח שהוא רוצה את הטוב ביותר עבור מכבי חיפה. הוא טועה, כולם טועים, אבל הוא גם לומד מטעויות. הוא יהיר, אבל אף אחד לא מושלם. אני שמח בו. ואני חושב שהאוהדים צריכים קצת יותר לשמוח בחלקם. גולדהאר? במונחים של אהדת קבוצה, הוא נמצא כאן יום וחצי. שיישאר חמש שנים, שיישאר עשור, ואז נדבר.

לא אשקר. הכסף חשוב. בספורט היום, הכי חשוב. אבל בכדורגל אפשר לנצח את הכסף הגדול. לא תמיד, אולי אפילו בדרך כלל לא, אבל לפעמים. אני חושב שאני יכול להסתפק בלפעמים הזה. ובשאר הזמן, פשוט לאהוד קבוצה. במשך כל השנים האלה של הישגים ושליטה טוטאלית בליגה, לפעמים שוכחים מה זה פשוט לאהוד.

*

גדלתי על שנאה למכבי תל אביב ולמה שהיא מייצגת. הכוחנות, השחצנות, העוצמה חסרת החמלה. במשך הרבה שנים המועדון מתל אביב ייצג בצורה גרועה מאוד את המיתוס שגדלתי עליו. הם היו חלשים, מבולבלים, אפרוריים. לוזרים. היה קשה לשנוא את המועדון המסכן הזה.

בשנים האחרונות, מכבי תל אביב מתחילה להזכיר את כל מה ששנאתי אז, כשהייתי ילד. ואתם יודעים מה? זה לא כזה נורא. ממש לא אכפת לי לחזור קצת להיות המועדון הקטן מחיפה, שהקטע שלו הוא לא "ניצחון בכל מחיר" – זה הקטע של התל אביבים – אלא גם להיות תחרותיים וגם לשחק יפה, גם לשאוף להישגים אבל לא לשכוח שהעניין פה הוא גם הצגה לקהל. העניין הוא ליהנות מהמשחק.

בא לי ליהנות מהמשחק. מגיע לנו ליהנות מהמשחק. אם מכבי חיפה תשוב לגרום לי ליהנות מהמשחק, דייני.

*

והיום כפר סבא. ההרכב מתחיל להיות דומה למה שהייתי רוצה. דגני מימין במקום משומר זה סימן מצוין לקראת העונה הזאת. ואני מקווה שרוני יילך עם האומץ שלו עד הסוף ויפתח עם גוזלן ולא עם תורג'מן.

שיהיה לנו מחזור פתיחת עונה נהדר.

הנבואה: ניתנה לשוטים.

ולכן: 0-3 ירוק!

(טוב, 0-3 ירוק עלול להיות קצת בעייתי היום. אז לבן, או שחור. אל תתפסו אותי בצבע)

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על כפר סבא – אנחנו: לפני. המחזור הראשון האמיתי

  1. מתי הגיב:

    פוסט מכונן שנחזור אליו בגאווה בסוף העונה.

    אהבתי

  2. טל הגיב:

    אז אמנם מוקדם מדי לקבוע, אבל נראה שבינתיים הכל הולך הפוך. החל מההפסד הביזיוני והמשפיל שעבר בשקט (מעניין למה?) לעולה החדשה ועד קרבות אגו מטומטמים בין מאמן שחושב שהוא בצפון קוריאה ובאקט משפיל ומיותר נעל לשחקן שלו את הלוקר. דווקא אחרי שהמערכת ורוני דיווחו על בנייה שקטה (מישהו זוכר שהתחלנו להתאמן ר-א-ש-ו-נ-י-ם?!) ונטולת הדלפות, נראה שמסע ההכפשות נגד עטר (שגם הוא לא צדיק, אבל…) הגיע מרוני לוי עצמו, כפי שיוני הללי בעצמו יעיד. אם עטר ישוחרר בסופו של דבר מהקבוצה רק בגלל כמה אירועים די שכיחים בעולם הכדורגל ובגלל שלוי לא יודע להתמודד עם מעמדות ואגו, הוא ייווכח לכך שהוא כבר לא הרכש הטוב של הקיץ (אמרה טיפשית וחסרת אחריות כשלעצמה) בעיניי הקהל.

    אהבתי

  3. יניב הגיב:

    לא חכמה לכתוב בדיעבד, אבל אין לי ציפיות מרוני לוי. כדי שאנחנו נוכל ליהנות מהמשחק, השחקנים עצמם צריכים ליהנות, לתת ליצירתיות להשתולל. רוני לוי איש של קווים, קומות, חוקים וחוסר התגמשות בין אישית ומקצועית. כל האתרים מתפארים בכותרות: "הפסד שמוסיף לכאב הראש של רוני לוי". כאב ראש כזה קורה רק כשהולכים עם הראש בקיר.

    אהבתי

    • הופמן הגיב:

      בשביל כל יצירתיות צריך גם גבולות. החוכמה היא באמת לדעת לשחרר בתוך הגבולות האלה. אני מקווה שלוי יודע לעשות את זה. ואם לא, אני מקווה שילמד.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s