אנחנו – מכבי תל אביב: אין גול ואין עונה

גם אם היתה לנו התקפה טובה היינו מתקשים להבקיע מול מכבי ת"א. הם פשוט מאוד חזקים.

אבל זה לא משנה, כי אין לנו התקפה טובה. ובשביל לדעת את זה אנחנו לא צריכים את המשחק של היום. עמודת יחס השערים שלנו, כלומר יחס האין-שערים שלנו, היא העדות הטובה ביותר. את הגולים שלנו היינו צריכים לשים מול בני יהודה, כפר סבא, סכנין ואולי גם בבאר שבע. זה לא קרה אז, לא היתה סיבה שזה יקרה היום.

רוני לוי העביר את כל הקיץ ועוד חמישה מחזורים אל תוך הליגה בבניית הגנה. ואכן, יש לנו הגנה. גם אם אנחנו עדיין תלויים מדי בואליינטה שיחפה על הטעויות של דגני ועל חוסר הניסיון של סאן, לפחות יש משחק הגנה, הרבה בזכות ידין וקריאף, וכן – גם בזכות החלוצים שמשתתפים במשחק ההגנה, ממש כמו שהמאמן רצה. אבל בזמן שלוי יישר את אלה שלא באו לו טוב בעין וגרם לכוווו-לם לעשות הגנה, הוא קצת שכח את הקטע השולי הזה של להבקיע גול.

זה לא רק עניין של חומר שחקנים. נראה שלמכבי אין שיטה או אפילו תרגיל כלשהו בהתקפה, ושכרגע תוכנית המשחק היא תנו-את-הכדור-לעטר-ובואו-נתפלל-שייצא-מזה-משהו-טוב. וכשהיריבה סוגרת את עטר (היא צריכה רק עד הדקה ה-60 בערך, אחר כך הוא במילא גמור מעבודת ההגנה שהוא למד כל כך יפה לעשות), אנחנו נשארים עם שכטר שמשחק שבת כן שנה לא, תורג'מן שמנסה להראות למאמן בכל דרך שהוא לא צריך להיות החלוץ הפותח במכבי חיפה, אך לשווא, וחבורה של שחקני קישור נחמדים, שעסוקים מאוד בעיקר בלעשות הגנה. ועכשיו זה כבר כן נהיה עניין של חומר שחקנים: אם אין שיטה ואין אפילו תרגיל, לפחות שיהיו שחקנים שיודעים להוציא גול מכלום. שחקן אחד כזה זה לא מספיק לקבוצת צמרת. חחח, אמרתי צמרת.

אין לי יותר מה להגיד על המשחק. אין התקפה. לפחות יש קבוצה. העדות הכי טובה לזה היתה האכזבה העצומה שאפפה את "אבי רן" מהגול הראשון של ת"א ועד שריקת הסיום, ואת האנשים שהלכו ברגל וישבו במכוניות מהיציאה מהאצטדיון ועד שהגיעו הביתה. אכזבה קשה, כי לאורך 80 דקות כן היתה תחושה שאנחנו כבר קבוצה, ושאנחנו אפילו לא רעים, ושאנחנו לגמרי יכולים להם. רבאק, לא נפלנו מהם בשום שלב.

*

ובכל זאת חטפנו. איך אומרים, מי שלא מבקיע, סופג. ואנחנו סופגים, כמה שאנחנו סופגים. סופגים וסופגים וממשיכים לעודד, וממשיכים להאמין באמונה שלמה: אף על פי שיתמהמה, עם כל זה נחכה לו, נחכה לו בכל יום שיבוא. גול יבוא, במהרה. הכרוז האידיוט עוד יקרא. וירוקים-לבנים, יתכנסו מסביבו. גול יבוא, גול יבוא, הוא יבוא.

הוא קרב, זה הגול
ויואר אבי רן והכל
גם אנחנו נהיה עוד קבוצה ככולן, ונדע:
הוא כבר בא,
הוא כבר בא,
הוא יבואאאאאאאאא!

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על אנחנו – מכבי תל אביב: אין גול ואין עונה

  1. טל הגיב:

    אלוהים יודע מאיפה אתה שואב את הכוחות לכתוב.
    אין לי מה לכתוב אז רק מוסר לך ד"ש חמה וחג שמח.
    אצלנו מישהו תמיד יחזור מפציעה, או יחזור מהשעיה, או מתוכנן להגיע, או חוזר מנידוי, או חוזר מהשאלה – ככה שתמיד אפשר לקוות שמישהו יעשה את השינוי… אני אופטימי. כן.

    אהבתי

    • הופמן הגיב:

      הגענו פה פעם להבנה שיותר חשוב שנכתוב אחרי הפסדים מאשר אחרי נצחונות. אז זה כבר סוג של שליחות (:
      אפרופו השחקן שיעשה את השינוי, באוטו בדרך חזרה אמרנו שאמנם תמיד השחקן הכי חשוב הוא זה שלא שיחק, אבל אם רק טל בן חיים הבלם היה משחק הכל היה נראה הרבה יותר טוב עבורנו (: מאיפה באה לנו ההשעיה הארורה הזאת.
      חג שמח. יהיה יותר טוב, מתישהו. זה בטוח.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s