הפועל רעננה – אנחנו: סוף סוף

לראשונה העונה לא נכחתי במשחק וראיתי אותו באינטרנט. זה אמנם היה קשה מנשוא, במיוחד כשהשידור נתקע אחרי השריקה לפנדל וכבר הייתי בטוח שלא אראה אותו (ראיתי). מצד שני, זה הביא גול ראשון וניצחון ראשון, אז היה שווה.

זה גם איפשר לי לכתוב לעצמי תוך כדי משחק הערות בשביל הפוסט שאחרי. בהתחלה כתבתי על ההרכב הטוב בעיני של רוני לוי, עם גוזלן (סוף סוף) ועם יוסי שעדיין יכול לתת הרבה יותר מהרבה שחקנים שלנו, ורוטציה שלו עם ריאן ועזרא – כשמי שהכי טוב באימונים משחק – נראית לי לגמרי הגיונית וטובה.

ותוך כדי משחק כתבתי על הטקטיקה החכמה והמבחילה של רעננה (כלומר של סילבס המצוין), שניסתה לנצל את הלחץ שלנו כדי לסחוט הרחקה של עטר או כל מי שיתפתה לפרובוקציות, ועל המזל שלנו שמנשה משיח היה אינטליגנטי יותר מזה (ומהפרשן העלוב ניר לוין) והבין את הרעיון ולא שיחק את המשחק שלהם. וכתבתי על הקהל המדהים שלנו שממשיך לבוא בהמוניו וממשיך לעודד, וככל שנהיה יותר גרוע ומלחיץ, ככה הוא רק בא יותר בהמוניו ומעודד יותר, וכמה זה יפה ומרגש ואולי בכל זאת הרווחנו משהו בכל המחזורים האלה בהם הפסדנו עשר שנים מהחיים.

וכתבתי על הספירה המטופשת של השדרים, 400 דקות בלי שער, 420 דקות בלי שער, 527 דקות… כאילו זה באמת משנה משהו למישהו, וכאילו למישהו יש איזושהי תפיסה של מה זה בדיוק אומר, מספר משחקים בלי שער עוד אפשר לתפוס אבל למי אכפת ממספר הדקות המזדיינות. (עדכון: למתן גילור)

ואז היה את הפנדל וכתבתי הערה על הבחירה הנכונה בעטר לבעוט אותו, כי לאורך כל המשחק היה נראה שהוא זה שהלחץ הכי פחות משפיע עליו, ואולי רק מישהו שעבר את מה שהוא עבר בחיים מפתח עור מספיק עבה כדי שלחץ מטורף כזה לא יחלחל פנימה.

…ואז היה הגול וכל הלחץ השתחרר אבל המתח של הניצחון רק גבר ועלה ועלה, וכתבתי לעצמי הערה על משחק הלחימה האדיר של כל השחקנים, מסטויקוביץ' הענק ועד שובל ואוברניאק, שידעו שאם הם לא שומרים על התוצאה, גם במחיר של לשבור יד או רגל (לעצמם, לא לשחקני רעננה, למרות שגם זה בא בחשבון באותם רגעים), הם יצטרכו לדחוף אחד אחד את המכוניות של האוהדים שחוזרים הביתה, אחד לכל אוטו, כדי להחזיר להם על הדחיפה המדהימה שלהם, וכי אף אוהד לא היה מצליח להזיז את עצמו משם אם זה היה נגמר בעוד תיקו או הפסד.

ואז הגיע הגול השני ואז השריקה, ואז כבר לא היה אכפת לי מכלום, לא מההרכב ולא מהמערכים, לא מהחילופים ולא מההחמצות, לא מהשופט ובטח לא מסילבס ומרעננה. לא אכפת לי מכלום חוץ מזה שהסיוט נגמר סוף סוף, הגול המחורבן הגיע סוף סוף הגיע והניצחון המיוחל סוף סוף קרה לנו. וסוף סוף נפטרנו מעונשה של הציפיה הבלתי נסבלת הזאת, וסוף סוף נפטרנו מעונשו של הלחץ הזה, שהפך את מה שהיה היום בנתניה להכל חוץ מכדורגל, ולכן כל ההערות שקשורות לכדורגל שכתבתי לגביו לא באמת חשובות –

ואיזה כיף שמעכשיו רק הדברים שקשורים לכדורגל חשובים, לא מדברים יותר על פסיכולוגיה ועל משקולות על הכתפיים ועל הרגליים ועל קופים על הגב, ולא סופרים יותר משחקים בלי ניצחון ודקות בלי שער. ואיזה כיף שמעכשיו, סוף סוף, חוזרים לדבר רק על הרכבים ועל מערכים, ועל חילופים ועל החמצות, ועל שופטים ועל יריבות.

אוף, איזה כיף.

*

ובין כל ההערות שכתבתי תוך כדי משחק, כתבתי גם שאם ננצח היום, זה ניצחון ששייך לקהל ורק לקהל. אז מחיאות כפיים לקבוצה שרשמה היום ניצחון ראשון, וסטנדינג אוביישן לאוהדים שלנו שרשמו היום ניצחון שישי רצוף בשישה מחזורים, ובלי קשר למיקום של הקבוצה בסוף העונה, הם לגמרי אליפות.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על הפועל רעננה – אנחנו: סוף סוף

  1. פראליה הגיב:

    אוהדים – הכי טובים בעולם בלי תחרות, דורטמונד 2
    סילבס – המאמן הכי טוב בארץ בלי תחרות, בן-שמעון 2
    סטויקו – פעמיים ראשונות בחיים שיצא מהשער, בוא נראה אם מצליח לקבע את זה
    שומר – מישהו פעם התקבל לעבודה בלי מבחן בסיסי, בלי ידע מוכח, בלי ניסיון בתחום ?
    ואליאנטה – רמה מעל, שיהיה בריא מהר
    דגני – שחקן לא, אבל מהבודדים עם ביצים בקאדר הזה
    דקל – החייל האולטימיטיבי
    טאלב – המגן הכי טוב בארץ בלי תחרות, סעיף ראש קשה
    קריאף – שחקן הכדורגל הכי טוב במכבי חיפה, 9-10 / 2015
    ידין – לא מסוגל להזיז את הכדור קדימה, פחות טוב מדי לקשר אחורי, פחות טוב מדי ל- 50-50, מיותר
    אובר – שחקן-על אבל לא משחק בתפקיד הקלאסי שלו בגלל אילוצי כוכבים ישראלים שחייבים כן
    יוסי – יודע משהו שאנחנו לא יודעים אבל היי, די
    עטר – מעניין כמה יעלה לנו הנסיון להפוך אותו משחקן סטנגה לטים-פלייר
    שובל – כמה חכם וחזק הילד, חייב לעלות כל משחק
    עזרא – נכשל כשחקן הרכב, יתקשה לקבל את התפקיד האולטימטיבי כמחליף משנה משחק
    דרינה – בעיה גדולה
    רוני – שלוש שנים מינימום

    אהבתי

    • הופמן הגיב:

      מסכים עם הרוב. נחמד לראות אותך שוב פראליה (:

      אהבתי

    • טל הגיב:

      לא מסכים עם חלק מהדברים.
      טאלב – משחק כשבא לו, לא יודע לסגור בהגנה.
      ידין – לא יודע להניע כדור קדימה אבל מאוד מאוד חשוב לנו באמצע. ראינו איך האמצע שלנו נראה בלעדיו. מכסה המון שטחים.
      שובל – לא הרשים אותי. ראוי לעוד דקות (בוודאי שלפני תורג'מן) אבל די חסר טכניקה ולא יודע לטפל בכדור. אשמח לראות את שחר הירש משחק 90 דקות.

      אהבתי

      • הופמן הגיב:

        אני הרגשתי אתמול שזה לא באמת קשור לכדורגל. מי שיכול לעמוד בלחץ מתפקד, ומי שלא די מתפרק. לכן לא התייחסתי פרטנית לשחקנים. אבל אם כבר אתם מכריחים אותי…
        טוואטחה נורא עצבן אותי אתמול. נראה כאילו כבר לא ממש אכפת לו, על גבול השביתה האיטלקית (לפחות מבחינה אחת הוא כבר עבר לאיטליה). היה בא לי אתמול שיגידו לו – כמו שאתה נראה, בחיים לא ניתן לך לעבור לפיורטינה. מצד שני, אני רוצה שהוא יילך כבר.
        ידין היה גרוע בכל מה שקשור להתקפה, ובהגנה הוא התעייף נורא מהר ונראה לא בכושר. נראה גם שהפציעה מציקה לו (והוא גם הקפיד להראות את זה עם נגיעות חוזרות ונשנות בירך). באופן כללי אני חושב שבמשחקים כאלה שעושים נגדנו בונקר אנחנו לא צריכים שני קשרים אחוריים, אלא שאנחנו לא יכולים לראות אם יהיה בונקר עד שהמשחק מתנהל. בכל מקרה החילוף לגמרי היה במקום.
        מגוזלן אני לא מצפה ליותר מדי, רק שיהיה במקום הנכון ושיסכן את השער. יש מספיק קשרים טכניים בקבוצה ואני לא צריך עוד שחקן שאוהב יותר מדי את הכדור (כמו שכטר). אני כן חושב שצריך לתת לו עוד צ'אנסים כי הוא תמיד מאיים על השער – גם אתמול, כשכמעט אף אחד חוץ מעטר לא תפקד מהבחינה הזאת. אני מחבב אותו גם כי הוא עושה הרבה תנועה, שזה דבר שאין להרבה חלוצים ישראלים.
        וגם אני אשמח לראות את הירש יותר. אני חושב שזאת היתה טעות לא להשאיל אותו העונה, הוא סתם מתייבש. מבחינתי שהרוטציה תהיה בין שובל, הירש ופלט.

        אהבתי

        • הופמן הגיב:

          אגב יש פה עוד טל שמגיב כ"טל" אז תחליטו מי האבו שוקרי המקורי (:

          אהבתי

          • טל הבלגי הגיב:

            כבוד לראשונים אז אני אגיב בשם אחר.

            דגני – לא מבין מה רוצים ממנו.
            ידין – השחקן היחיד שיש לנו בעמדה הזו היום.

            חוץ מזה אין הרבה מה להוסיף. העיקר שמתחילים לאסוף נקודות ושערים.
            כן ירבו.

            ד"ש.

            אהבתי

          • הופמן הגיב:

            התאקלמת אני מבין.
            העניין עם דגני זה שהוא אולי השחקן היחיד בהגנה שלנו שמסוגל ליצור מצב מסוכן בהתקפה. הוא עולה למעלה כשהקישור לא מתפקד וגם מההגנה הוא תמיד מחפש את הכדור החכם קדימה (והרבה פעמים גם מוצא אותו), לפעמים רק אחרי שהוא עובר את החלוץ שלוחץ עליו בהטעיה. המחיר של זה הוא שהוא מאבד שם כדור בערך פעם-פעמיים למשחק, ואז זה קריטי כי הוא השחקן האחרון או לפני האחרון שלנו. בלי ואליינטה (הבנתי שהפציעה שלו לא חמורה, תודה לאל) זאת יכולה להיות קטסטרופה. עם בלם טוב לידו שמחפה על הטעויות שלו, הוא בסדר גמור ואפילו מצוין.
            לגבי ידין, נכון – לפחות עד שמויאל יחזור. אני דווקא מאוד אוהב אותו, הוא לוחם ענק והגנתית הוא נכס שאי אפשר לוותר עליו. נראה לי שהוא היה קצת פצוע השבת (כל הזמן גם נגע בירך שלו), ואולי גם לא הכי בכושר בגלל המחסור באימונים (היה חולה די הרבה זמן). בכלל, במשחקים שעושים נגדנו בונקר לא צריך שני קשרי אמצע, הבעיה שאי אפשר לדעת את זה עד שרואים את הבונקר. בכל אופן, החילוף שלו היה מצוין.

            אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s