הנמלטים/ מתי סין-קרונה

אבד לי יום השבוע. מיום שני אני קם בבוקר ובטוח שהיום הוא היום של אתמול, ואז נזכר שהיום הוא היום של היום ושוכח שוב עד שהמציאות מזכירה לי באיזה צפצוף נייד שמתריע על פגישה שחשבתי שתתקיים מחר או היתקלות מקרית באנשים שבטוחים שהיום זה היום ואתמול היה היום שלי.

ביום ראשון שאל אותי חבר אם אני מתרגש. עניתי לו שלא הייתי נוסע ארבע שעות הלוך חזור ישר מהעבודה ומוותר על ביקור בבית אם לא הייתי מתרגש. דברים כאלו לא עושים מכח האינרציה. ואכן התרגשתי כמעט כמו תמיד ביום משחק (וראוי להאדיר את הביטוי "יום משחק" כמקביל ל- match day האנגלי, שטומן בחובו הרבה מעבר לשתי המילים המרכיבות אותו).

זהו בעצם. זה כל מה שנשאר לי מהזיכרון של יום ראשון, כמו אריזת ואקום שהוציאה מתוכי את כל ההתרגשות שאפפה את היום הזה עד לדקה ה-87 והשאירה בי שאלה אחת ותשובה אחת וריק אחד גדול. אחר כך אני זוכר שלושים אלף איש נמלטים מהאצטדיון מלאי יאוש כמו שמאלנים שחזרו מהפגנה אחרי שהודיעו להם שאין שלום, לא היה שלום ולא יהיה שלום.

ואלו, השלושים אלף לא כמו השמאלנים, לאן ילכו? אין להם BDS, רוג'ר ווטרס לא ישיר להם באוזניות – וויג'ו וויג'ו אדיוקצ'ן ואין להם ימני מטורלל בפייסבוק שאפשר לצחוק עליו. על מי יצחקו השלושים אלף? על אוהדי הפועל חיפה? מה נותר להם אם לא ללכת הביתה ולשכוח שהיה יום ראשון ולקום כל בוקר ולחשוב שהיום הוא יום האתמול כדי שיהיה אפשר להמשיך לעבר המחר.

***

"עשוי מאותיות" הוא דיסק נפלא משירי חיים גורי.

"כי לא רק ממבקשי נפשו ינוס בן האדם", כותב חיים גורי על חוסר התוחלת בבריחתו של האדם, כמופיע בספר עמוס: "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב, ובא הבית וסמך ידו על קיר ונשכו נחש"*.

ואנחנו, שבוע אחרי שבוע מנסים לנוס מזיכרון ההפסד לבני יהודה ואז באה כפר סבא ואנחנו נסים ממנה ובאה מכבי ת"א ואז בית"ר. וככה, שבוע אחרי שבוע, בעונה המסריחה הזו שאליה ניסינו לברוח מכל העונות המסריחות שלפניה.

*מתוך פרשנות השיר בחוברת הדיסק.

*
מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על הנמלטים/ מתי סין-קרונה

  1. הופמן הגיב:

    נפלא מתי. איך אתה יודע לתמצת בקצר את מה שאני מרגיש בארוך.
    ואהבתי את הרעיון להאדיר את ה"יום משחק". אולי אפשר לתת לו שם מיוחד שידגיש את המיוחדות שלו? אני מציע: "יומישחק".

    אהבתי

  2. PERLA הגיב:

    אין לי מושג לאן אתה תימלט מתי אבל לנו יש לפחות את הפוסטים שלך להימלט אליהם.
    אכן ימים נוגים ומעוררי דכאון.
    לקחו לנו את המקלט ואנחנו אנה אנו באים?
    המשחק הוא החיים והחיים זה לא משחק. ובטח שלא משחק ילדים.
    אבל הילדים כבר גם שואלים: "אבא אתה כועס עלי או שאתה פשוט עצוב…..?"
    והבן שלי הבוקר שואל כמה נגמר המשחק, כי ראה אותי מעט מדי בין ראשון בלילה כשעזבתי אותו בוכה עם אימו, כי מיהרתי למשחק ואתמול מ – 5 בבוקר ועד 1 בלילה הייתי עסוק בבחירות (כן, היו בחירות בג'ת ויש אפילו סבוב שני) ואז הבוקר, כמו פטיש 5 (קילו, ברור לא?) הוא מביא לי אותה: "כמה נגמר?" וכמה אנחנו הבקענו (לא הבקענו) וכמה הם (מספיק בשביל לנצח) ואז זה נגמר… ולא הספקנו להבקיע? לא. בן. כדורגל משחקים 90 דקות וביתר השבוע אומרים קינות.
    גם זה נחשב ל FOOTBALL BLOODY HELL
    ואז עו"ד יואל גולדברג פוגש אותי עם חיוך בבימ"ש (הוא היה יועמ"ש שלנו עוד לפני ימי שחר, הוא אוהד הפועל אבל יש לו גם מנוי של מכבי ופרסום בתוכניה) ומוציא את המנוי ואומר שביקש להחזיר את זה ליענקל'ה ומבסוט מהחיים.
    וסנגור שואל אותי בטלפון ביום שני על הבוקר אם הוא מפריע, ואם זה "זמן טוב לשוחח" ואני משיב: "זמן טוב?! תנסה בעונה הבאה"
    אפילו אשתי בלילה ניסתה לנחם אותי כשחזרתי מהמשחק (לא. לא מה שאתם חושבים) ואמרה שאין להם מושג איך הם שוברים לנו את הלב ואם היא היתה הקואוצ'רית שלהם הם בטוח היו טובים יותר.
    ואתם יודעים מה, זה כל כך נכון. היא סוג של אוליביה פופ כזאת (למי שרואה "סקנדל") ובכל פעם שהיא נתקלת במציאות שלא מתאימה לה, המציאות פשוט משתנה.
    חבל במכבי כבר מזמן אין קוסם שיעלים לנו מהגרון את הגוש הזה שיושב שם.
    ואני חש כ"כ הרבה צער על המורשת הזאת של הכדורגל שאני מעביר לידים שלי.
    לא באמת. אין על המשחק ועל יום של משחק ועל הרגש הזה שאף פעם לא ימות
    מקווה שנתתי לך גם כמה שורות לברוח אליהן. מתי.

    Liked by 1 person

  3. מתי הגיב:

    תודה הופמן. יומישחק זה באמת מצויין.
    ותודה פרלה. יבואו ימים טובים עבור הילדים של כולנו.

    אהבתי

  4. יניב הגיב:

    ואיזה מזל שהאתמול לא מחכה לנו. הוא ממשיך להתרחק עד שנשכח, ואנחנו האופטימים חוזרים לחכות למחר, בטוחים שהוא יביא איתו בשורה חדשה שלא נרצה לשכוח.

    אהבתי

  5. טל הבלגי הגיב:

    כתבת יפייפה.
    להתפייט על כאב זה כמו לנשום עמוק. לפעמים זה עוזר לשחרר את המועקה.

    שמרו על עצמכם. ותזכרו שלא משנה כמה אתם מבואסים שאין גול, תמיד יש אוהד בגולה שמבואס יותר מכם….

    Liked by 1 person

  6. הופמן הגיב:

    תודה טל.
    עד עכשיו לא ידעתי שבלגיה זה גולה. הייתי בטוח שבלגיה זה הכביש המחבר בין צרפת להולנד.
    יפה ה- להתפייט על כאב זה כמו לנשום עמוק. אני לוקח את זה איתי. זו צריכה להיות שורה משיר.

    Liked by 1 person

  7. הופמן הגיב:

    רגע זה אני הגבתי (מתי) איך כתוב הופמן? אה כי אני בתוך המערכת.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      איך אתה בתוך המערכת???? בואנה האבטחה כאן זה בדיחה.
      וטל – איך אתה מבואס יותר מאיתנו? אתה בגולה! הייתי מתחלף איתך.
      (זה הופמן באמת)

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s