עליבות, בלי מאמן

לפעמים אני מרגיש שכל מה שאני עושה בבלוג הזה הוא להכות על חטא. אז הנה עוד מכה אחת. במשך שנים אני מסתובב עם תחושת אשמה על התנהגות הקהל כלפי רוני לוי באליפויות ההן. "אליפות בלי מאמן", שרו לו מהיציעים. האם גם אני שרתי? לא זוכר. אם שרתי, כנראה שהתביישתי בזה מספיק כדי להדחיק את זה אל תהום השכחה. בכל אופן, במשך השנים מאז התקבע הדימוי של הקהל של מכבי ככפוי טובה ומפונק, בין השאר על שלא נתן את הקרדיט למאמן שהביא לו שלוש אליפויות.

אז יכול להיות שיש בזה משהו, והקהל של מכבי קצת מפונק. אבל כמו שמכבי חיפה נראית העונה, בהחלט ייתכן גם שהקהל שלנו צדק.

תראו, אני לא מצפה שתהיה שיטת משחק מובחנת לכל קבוצות המועדון מגיל הילדים עד הבוגרים, כמו בברצלונה. אני לא מצפה אפילו שהקבוצה הבוגרת תפגין שיטת משחק אחידה במשך כל משחקיה. יודעים מה, אני כבר לא מצפה שזה יקרה אפילו ברובם. יודעים מה, עזבו שיטת משחק. אולי אני לא מספיק מבין בשביל לזהות כזו.

אני רק רוצה לראות משחק אחד העונה – יודעים מה, מחצית אחת – שבה מכבי חיפה נראית כמו קבוצה מאומנת. כזו שבה השחקנים יודעים מה לעשות, כל אחד לעצמו ואחד עם השני, למשך יותר מחמש דקות רצופות.

ולא, אי אפשר הפעם לדבר על פסיכולוגיה ולחץ ו"משקולות על הרגליים". פאקינג גביע הטוטו.

*

רבאק, היה לרוני לוי קיץ שלם, כולל מחנה אימון, להקנות לקבוצה איזשהו תיאום בסיסי. התחלנו להתאמן הכי מוקדם מכל הקבוצות! הוא לא הרשה לשחקנים לצאת לבלות במחנה האימון! הוא כמעט העיף מהקבוצה שחקנים שלא יישרו איתו קו! איזו משמעת! איזו יד ברזל! הייתם מצפים שהם כבר ייראו כמו איזו יחידת עלית! של כוח קומנדו מיומן! כמו הצוות המובחר ביחידת העלית של כוח הקומנדו המיומן!

והם עדיין נראים כמו חבורה של כבשים תועות, פועות ואומללות, שהלכו לאיבוד באחו. והרועה מדי פעם קם, ונוזף, ועושה תנועות עם הידיים שאמנם מזכירות תנועות של רועה, אבל כמו שזה נראה בראיונות – את מה שכולם ביציע רואים, הוא אפילו לא רואה.

אז אולי הקהל של מכבי צדק. אולי מיהרנו מדי לקבל בהכנעה את הביקורת שהוטחה בו, שהוא קהל של מפונקים וכפויי טובה. אולי האמת היא שעשרות אלפי אנשים שרואים כדורגל מגיל ארבע לא סתם מונעים קרדיט ממי שמגיע לו. הרי אותם אנשים לא חסכו קרדיט משרף ומשפיגל ומלבקוביץ' ומשום ומאוהרין, וגם מאלישע בעונות הראשונות, וגם מרוני לוי עצמו, בהתחלה, ואפילו מסטנוייביץ', כשהיה נראה שהוא מנסה.

ואולי, רק אולי, שוב יש לנו קבוצה בלי מאמן. והפעם (והלוואי שבמקרה הזה שוב אכה על חטא, אבל מה הסיכוי) גם בלי אליפות.

*

והנה מחשבה מוזרה ובלתי הגיונית בעליל, אבל אני חייב לשחרר אותה: יכול להיות שגם שחר מינה אותו רק מתוך רגשות אשמה על אז?

*

ואם כבר מכים על חטא, אז יאללה עד הסוף: אולי זה לא היה נכון לעוף על עטאא ג'אבר. אני עדיין בטוח שהוא שחקן סופר-מוכשר, ואני עדיין חושב שיש לו פוטנציאל להיות ענק, אבל המחמאות שכולם נתנו לו – וזה כולל אותי – כנראה עלו לו לראש. (אגב, ניתן לעתים קרובות לזהות שחקנים שהשתן עלה להם לראש על פי התספורות והתסרוקות שלהם. וזה נחמד בעיני כי זה כאילו המטאפורה מתגלמת במציאות – כאילו השתן שלהם הגיע, פיזית, לאזור הקרקפת, מה שגורם לצמיחת השיער בדרכים משונות).

הבחור עוד לא כיבס זוג גרביים, והוא מרשה לעצמו לעשות דברים באזור הרחבה שלנו שגם פירלו בגילו עוד לא מספיק בטוח בעצמו בשביל לעשות. בינתיים זה עלה לנו בלפחות שני שערים, אבל יותר מצער שזה עלול לעלות לו בקריירה במכבי. שמישהו יישר אותו שם, בבקשה. עוד שניה כבר נהיה מאוחר מדי.

***

אני לא יכול לשחזר יותר מדי מהשידור שלנו אתמול בערב, אבל מתוך אדי האלכוהול נדמה לי שאני זוכר את מתי אומר כל מיני דברים על אבי רן ז"ל שמזנק לפנדל ואז קם ומזנק לצד השני ומספיק לעצור אותו, ועל אתיופיות מאילת שעושות צמות לכר הדשא באצטדיון (מה), ושהיה גם צ'ט מצחיק עם יציאות מעולות של יניב שהיה המודי בר און שלנו ותום איש החזון שהיה גם טכנאי השידור ועם השתתפות פעילה וקורעת של מוטל'ה וזיו ומורן ועוד רבים וטובים –

בכל אופן, שרירי הלחיים שלי הבוקר אומרים שלא הפסקתי לצחוק (ואולי גם לאכול? יכול להיות שאכלתי משהו בזמן השידור?). היה כיף, ואני רוצה להגיד תודה לכל מי שהגיע לצפות בנו. האינטרנט אומר שזה היה אחד המשחקים המחורבנים אי פעם, אבל אני מרגיש שמאוד נהניתי אתמול – אז כנראה שזה בזכותכם. תודה חברים.

pros

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארס בלוגיקה, בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, תקשורת השרוכים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על עליבות, בלי מאמן

  1. טל הבלגי הגיב:

    קרה, בערך בפעם הראשונה מאז שאני זוכר את עצמי, ששכחתי שיש משחק.
    אני אפילו לא שוכח משחקי אימון בזינקאבובה.

    לכתוב אחרי הפסד בגביע הטוטו זה כמו… אין לי דוגמא למשהו שמשתווה לזה. אולי כמו לקבל אדום אחרי שהתגרת בשופט שיוציא לך צהוב.

    שמח שנהניתם בשידור!
    :(

    Liked by 1 person

  2. מתן גילור הגיב:

    אהבתי מאד. (את הפוסט. את השידור לא ראיתי כי (למגינת לבי) הייתי במשחק ומניח ש(למגינת לבי) אהיה גם בגומלין, אז בטח לא אראה גם את הבא, אם יהיה.)

    Liked by 1 person

  3. PERLA הגיב:

    חייב להגיד שאפילו לא הצלחתי להבין בדיוק איך לקלוט את השידור
    את המשחק עצמו ראיתי. לצערי

    Liked by 1 person

  4. יניב הגיב:

    כפי שכתבתי בשידור, בתגובה לדרך ציורית לתיאור העונה שלנו עד עכשיו, זה כמו הציור השבועי לילד – חפש את המאמן. ולא צריך טביעת עין גדולה כדי לראות שאין כאן טביעת אצבע גדולה, אם בכלל.
    סיפור ג'אבר עטא ממש מזכיר לי את סיפור רפאלוב תחת רוני לוי. אני מקווה בשביל ג'אבר שיהיה לו את החוסן לעבור את זה בגבורה כמו ליאור.

    לגבי השידור, היה ענק. מעולם לא צחקתי ככה בהפסד. אוהב אתכם מאוד.

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s