הפועל חיפה – אנחנו: בעלי הבית

לקראת סוף המחצית הראשונה, התנהל בראשי מונולוג פנימי קצר שנשמע בערך כך:

– רוני צריך להוציא את דקל. השופט מחפש להחזיר להם אדום, ולדקל כבר יש צהוב, והוא חם היום וגם יש לו פתיל קצר והוא עלול לעשות עוד איזו שטות, הידיים שלו מתעופפות בקלות, ובקלות איזו הצגה של שחקן הפועל מול חכמון שגם ככה איבד שליטה על המשחק, יכולה לסדר לו צהוב שני. צריך להעביר את דגני להיות בלם במקומו, אבל מי יהיה מימין, משומר לא על הספסל, אולי חבשי ייכנס בלם, אולי להעביר את ריאן אחו…

– מה? מה חשבת כרגע?! להוציא את דקל?! השתגעת?! זה דרבי!

– המממ… וואלה. צודק.

כי לפני שהוא משחק, דרבי הוא מלחמה. ובמלחמה כמו במלחמה, אתה סומך יותר מכולם על מי שמגן על הבית שלו. לכן דרבי הוא משחק שמנצחים שחקני הבית. ולכן רק שחקן כמו דקל, שהסמל של מכבי חרות לו על הלב, היה יכול לנצח את המשחק הזה.

(אל דאגה, אם עטר היה מבקיע את שער הניצחון הייתי מוצא את הסיבה למה רק הוא היה יכול לנצח את המשחק הזה. אבל אתם מבינים למה אני מתכוון).

*

זה היה משחק מוזר. הוא התחיל רע בגלל המזל שבחר לשכון דווקא בין הקורה לבין הגב של סטויקוביץ', והפך למעניין בעיקר בגלל השופט. השופט לא מעניין אותי, אבל הטיפשות של השחקנים שלנו כן מעניינת אותי. פלט היה צריך להבין לבד אחרי האדום שהשופט מחפש אותו, ולא לתת לו אפילו מראית עין של סיבה לשרוק לפנדל. אבל אנחנו עדיין לא קבוצה חכמה במיוחד. למזלנו נתקלנו הערב בקבוצה שהיא גם לא חכמה וגם די מחורבנת.

באופן אירוני משהו, פתיחת העונה הקטסטרופלית שלנו שיחקה היום קצת לטובתנו. השחקנים שלנו כבר רגילים לשחק נגד פיגור (אין כאן משחק מילים, אני לא מתכוון לומר ששחקני הפועל חיפה מפגרים. א. פיגור, לעומת לבישת המדים האדומים, הוא לא עניין של בחירה. ב. פיגור זו לא קללה. להיות שחקן הפועל, לעומת זאת).

ובאמת היה נראה שה 0-2 לא מלחיץ את השחקנים שלנו או מוציא להם את הרוח מהמפרשים. להיפך: אם כבר, זה רק דירבן אותם לשחק טוב מאוד – טוב יותר, במחצית הראשונה, מבכל משחק אחר שראיתי העונה. נכון, יש מצב שגם לכרטיס האדום של רואש האידיוט ולחוסר התגובה של בנין אליו היה תפקיד פה, אבל ממכבי של העונה הייתי מצפה שזה רק יגרום להם להילחץ עוד יותר ולאבד כיוון. באופן מפתיע, זה גרם להם לתפקד מצוין. באופן עוד יותר מפתיע, הם גם הצליחו להבקיע גולים. שניים! במחצית!! זה כבר לא סתם משחק מוזר, זה על גבול הסוריאליזם. מזל שהיתה את המחצית השניה להזכיר לנו במי מדובר.

*

אבל ניצחנו, וזה נהדר. ברכות לרוני לוי. הקבוצה שלו מתחילה להיראות כמו קבוצה, ועכשיו כבר לאורך יותר ממחצית שלמה. בהתחלה זה היה נראה כמו עוד משחק שאחריו לוי יספר איך ההכנה היתה מצוינת, אבל השופט/ המזל/ הדשא/ הרוח/ הריח/ הפיח/ השיח הפמיניסטי שיבשו את התכניות. ובכן, רוני, היום למדנו שכשהתכניות טובות מספיק, כשהאימונים מוצלחים והשחקנים טובים, אפילו המזל לא יכול להם. אז ברכות. באמת, בלי ציניות: לוי הכין את הקבוצה מצוין, והנעת הכדור (סוף סוף) עובדת, וההרכב כבר טוב, אולי לראשונה בלי אף הצבה תמוהה.

סליחה, ההרכב לא סתם "טוב": הבחירה בנטע לביא הוכחה כמבריקה. שחקן מצוין, נותן ת'תחת, אינטליגנט, לוחם. אולי סוף סוף מצאנו קשר אחורי נורמלי? בואו נלמד ממקרה עטאא ולעת עתה נתאפק עם המעוף (מה שכן, שמתם לב שלביא ממש דומה לערן ביטון? אולי בכלל התכוונו להעלות את ערן ויצא להם בטעות).

*

עוד שווים אזכור:

דרינצ'יץ' – שממשיך להשתפר ולרגעים במשחק נראה ממש כמו שחקן זר מוצלח, כזה שגם יודע מה צריך לעשות וגם עושה את זה כראוי. צריך עוד לעבוד על היציבות לאורך כל 90 הדקות, ולשחק יותר קדימה, ואז אולי אשקול לא להחליף אותו בינואר.

אוברניאק – איך אני אוהב אותו. נכון שהוא נגמר מוקדם מדי היום, אבל כל עוד היה לו דלק – תענוג. הישוו אותו לראיוס אבל אני בוחר בו על פני רובן בכל יום. אם ראיוס הוא יהלום, אז אוברניאק הוא טיטניום: אולי פחות נוצץ ומפונפן, אבל גם הוא מבריק, בדרכו, והוא בעיקר יותר יעיל, הרבה יותר קשיח ונטול כל הוואסאח המיותר.

פלט – מסתבר שהוא הרבה יותר בנזונה ממה שחשבתי. ראיתי בו בחור הולנדי תמים ונחמד, אבל הוא בכלל לא תמים ואולי גם לא נחמד. וזה בסדר גמור מבחינתי, כל עוד הוא ממשיך להבקיע, לאיים ולמשוך אליו את ההגנה. ולהוציא אדומים משחקנים טיפשים.

עטר – לא פחות מהגול, העקב בדרך לשני.

דגני – גם הוא כמו דרינצ'יץ' ממשיך להשתפר, ובעקבות זאת אנחנו כבר לא צריכים להסתמך רק על האגף השמאלי כי מתפתח לנו משהו מעניין מאוד גם מימין, ככל שמשתכלל שיתוף הפעולה שלו עם

ריאן – אני מבין שהמחלוקת לגביו נמשכת. אפילו תוך כדי המשחק הזה כתב לי חברי טי"ת ש"הוא גרוע". ובכן, אני לא מסכים בכ-לל. חוץ מהבישול והשער הנהדר (שילוב מרהיב של נחישות עם טכניקה), הוא לא מפסיק לעבוד. הוא אמנם לא עובר שחקנים בקלילות כמו שציפינו ממנו, אבל יש לו הרמה תוך כדי תנועה שאין לאף אחד אחר במכבי, ולדעתי אם הוא משלים 90 דקות ההרמות שלו גם היו מוצאות ראש או רגל, כשפלט וגוזלן בתמונה.

ויותר חשוב: שחקנים מסוגו נופלים לעתים קרובות בפח ההתאהבות בטכניקה האישית שלהם – תראו את עזרא או בן שושן או ראובן עובד או עוד אלף דוגמאות. לשמחתי ריאן כנראה מספיק חכם (או מחזיק יועצים מספיק טובים) כדי לא ללכת לשם ובמקום זה הופך לשחקן מאוד קבוצתי, שלא רק משתפר כל הזמן בכל מה שקשור למסירה-במקום-עוד-דריבל, אלא גם ממושמע טקטית וסוגר נהדר בהגנה – לא רק עושה כאילו (כמו עטר למשל) אלא אשכרה מחלץ כדורים. ונדמה לי שזה מה שמסדר לו את המקום בהרכב של רוני לוי, אז שרק ימשיך ככה, וגם הניצוצות יחזרו.

*

ובעצם, כולם היו טובים. גם ואליינטה וטוואטחה וסטויקו ואפילו החילופים של רוני לוי.

ויוסי, כמובן. כי דרבי הוא משחק של שחקני בית. וריאן בישל וכבש, ולביא נלחם כלביא, והמשחק הטוב של כולם היה אולי מספיק כדי לחזור מפיגור 0-2, אבל בשביל לנצח היום בדרבי היינו צריכים את ה-שחקני בית שלנו, בה"א הידיעה, הקפטנים שלנו, בעלי הבית, על המגרש: שיוסי ייכנס ויכניס איתו למשחק את האנרגיות היוסיות שלו, ואלו ידחפו את הקבוצה קדימה ואת הכדור עד לראש של דקל, ושדקל יכניס את כל השנים שלו במכבי לתוך הכדור, ויראה לכולם באבי רן מי לובש את המכנסיים בבית הזה.