בני סכנין – אנחנו: כשהעלילה מסתבכת

מחלוקת ידועה בכדורגל עוסקת במידת ההשפעה של מאמן קבוצה על הקבוצה שלו במהלך המשחק. כמו בכדורסל, טוענים רבים, מאמן קבוצת כדורגל יכול להכין את הקבוצה שלו למשחק וללמד את שחקניו להגיב להתפתחויות בו, אבל בניגוד לענף המקביל, כאן מסתיים תפקידו. במשחק עצמו, רק השחקנים חשובים.

ובכן, היום קיבלנו דוגמה להשפעה העצומה שיש למאמן במהלך משחק, כשניהול משחק מחפיר של רוני לוי כמעט הצליח להפוך את מה שיכול היה להיות המשחק הכי טוב שלנו העונה, לקאמבק ענק של היריבה.

*

ההכנה למשחק היתה דווקא מצוינת, ובמחצית הראשונה השחקנים שלנו לא נראו, לשם שינוי, כמו אוסף מקרי של גברים שנקלעו במקרה למגרש כדורגל. להיפך: הם נראו כמו כוכבים באחד מהסרטים האלה כמו "הנוקמים" או "שומרי הגלקסיה", בהם כמה גיבורי-על נקראים למשימה וכל אחד מביא לידי ביטוי את כוח-העל הייחודי שלו, כדי להציל ביחד את העולם.

סטויקוביץ' הביא את הניסיון והביטחון שלו. דגני את קור הרוח והדריבל-המצוין-בשביל-מגן הידוע שלו. חבשי את העוצמה. ואליינטה את הואליינטיות, כוח-העל האלגנטי ביותר הידוע לאדם (ואף הפתיע עם מסירה מדהימה בשער הראשון). טוואטחה העלה מהאוב את העליות המפורסמות שלו להתקפה והזכיר מי היה המורה שלו, עם מסירה ברוח המאסטר שסידרה לנו את השער השני.

לביא, איש-האריה, הביא את האגרסיביות ואיפשר לג'אבר לשחק סוף סוף 50-50, התפקיד הנכון בשבילו שהופך אותו לנשק התקפי נוסף של הקבוצה (אחת הבעיטות שלו הובילה לשער הראשון; מסירה נהדרת שלו כמעט סידרה לעטר וולה מהסרטים). אוברניאק הביא את היעילות הנפלאה שלו והמסירות האדירות על 40 מטר. עטר הביא את הדריבל ויכולות הכיבוש ופלט היה פתאום חלוץ-העל שתמיד חיפשנו, זה שהכל מסתדר סביבו ובזכות הנוכחות שלו השחקנים האחרים יכולים לפרוח כמו אורניות מסביב לאורן.

ובניון, בניון הזכיר שהוא לא רק המנהיג הבלתי מעורער של החבורה הזאת, אלא גם שהוא גיבור-על בליגה משלו, עם יותר מכוח-על אחד. יש לו את המשחק בנגיעה, שהופך אותנו לקבוצה אחרת לגמרי – קבוצה שמשחקת מהר ויכולה להגיע מההגנה להתקפה בשלוש מסירות. יש לו את ההצטרפות מאחורה כטריילר (אולי השחקן היחיד שלנו שיודע לעשות את זה כמו שצריך), וכמובן את היכולת המופלאה לשלוח אל השער נגיחה שנראית כמו סתם דרדלה, אבל היא בעצם גול דרדלה.

ומה שהכי חשוב, פתאום השחקנים שיחקו… ביחד! כאילו הם ממש… מכירים אחד את השני! ואולי אפילו… התאמנו ביחד! ושיתוף הפעולה היה כל כך טוב שזה נראה לפרקים כאילו כל הגיבורים האלה התחברו למגה-זורד ענקי, או לדבר הזה שכל הרובוטריקים חוברים ליצור – יחידת כוח אדירה שאי אפשר להכניע!

*

ואז הגיעה המחצית. וכמו בסרט מארוול שהורץ אחורה, גיבורי העל שלנו נכנסו לחדר ההלבשה וכשיצאו ממנו היו שוב אנשים רגילים – כבר לא ספיידרמן ובאטמן, אלא סתם פיטר וברוס ואעיד ואלירן. ומה שיותר גרוע זה שהמוח הגאוני מאחוריהם, שסידר אותם כל כך יפה על המגרש, כנראה השתעמם מזה שהכל הולך לפי הסרט והחליט להרוס הכל, סתם בשביל האתגר – ואולי כדי להעלות בנו את השאלה האם כל הטוב שקיבלנו היה לא יותר מצירוף-מקרים, ובעצם אין גיבורים בעולם והכל סתם כאוטי וחסר משמעות.

ואז היה גם קל יותר להבין את חלקה של היריבה ביכולת הטובה שלנו: באדיבותה, עם תודה מיוחדת לשוער, זכינו לשער מוקדם נדיר העונה – מה שסידר לנו משחק התקפי של הסכנינאים שהקל עלינו מאוד. בכלל, סכנין באה לנו בהזמנה: קבוצה שמשחקת נגדנו פתוח, כאילו לא ראתה אף משחק שלנו העונה ולא יודעת שברגע שמצופפים מולנו אנחנו חסרי אונים כמו סופרמן ליד קריפטונייט, או סתם דודו מעפולה.

*

במחצית השניה כבר ראינו את ניהול המשחק הנוראי של רוני לוי בפעולה. ראשית, הוא כנראה לא ראה את מה שאנחנו ראינו, שאוברניאק מימין ויוסי מאחורי החלוץ עובד יופי, והוא החליט משום מה להחליף ביניהם, להעביר את בניון לאגף הימני ואת לודו לשלוח למרכז המגרש, וככה הצליח במהלך אחד להעלים את שניהם.

שנית, הוא כנראה שידר לשחקנים בתדריך המחצית ריפיון במקרה הטוב, ופחד מאיבוד היתרון במקרה הרע, כי למחצית השניה עלו השחקנים שלנו כאילו הם את שלהם כבר עשו, ועכשיו צריך לסגת ולהתמקד בהגנה על הגלקסיה מפני החיילים רבי-העוצמה של אימפריית הרשע באדום בהנהגת דארת' חלאילה.

סכנין קיבלה את ההזמנה האדיבה והתיישבה בחצי המגרש שלנו, כששחקנינו מגישים לה קפה ומציעים לה בנימוס להינשא לרחבה שלנו ולבתק את שערנו ככל שירצו. למרבה המזל הסכנינאים האימפוטנטים לא הצליחו לכבוש יותר מפעם אחת, אבל המשיכו לפמפם על יבש.

זאת, כמובן, היתה ההזדמנות שלנו לנצל את המצב, להשיג שער שלישי ולגמור את המשחק. אך רוני לוי, למרבה הצער, כנראה איבד הכרה על הספסל. במקום, למשל, להכניס את גוזלן ועזרא שמשוועים כבר עונה שלמה לדהור במרחבים כאלה, לוי חיכה וחיכה, עד שהעליתי את הסברה שהוא פשוט רוצה לבחון את ז'אורז'יניו ונותן לו הזדמנות להראות את יכולותיו ההתקפיות. גם כשאיכשהו זכינו בכדור, שרתה על שחקנינו רוח המאמן והם הפגינו פחדנות ואיטיות ולא ממש העזו לחצות את קו החצי המאיים.

*

בסוף, כמו בכל סרט גיבורי-על, קיבלנו האפי-אנד. מי שבא לעזרתנו והציל אותנו היה הדאוס-אקס-מכינה בדמות לירן ליאני, שבטוויסט מפתיע נמנע מלגזור עלינו פנדל ולאחר מכן אף הגדיל לעשות ושרק לסיום.

למרבה השמחה, התסריטאי הערמומי של הסרט שלנו דאג שלא להשאיר אותנו בלי הפוגה קומית קטנה לפני הסיום, בדמות ההחמצה של עזרא. חוסר מזל? להיפך! מזל גדול שהוא לא הבקיע. עם ניצחון 1:3 במשחק כזה, מישהו עוד עלול היה לחשוב שמגיע לו אוסקר על הסרט הזה. אז לא, רוני. אפילו לא פרס אופיר. מהסרט הזה היה עדיף לצאת בהפסקה.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על בני סכנין – אנחנו: כשהעלילה מסתבכת

  1. PERLA הגיב:

    ראשית – פוסט מצוין ומדוייק.
    שנית – החשש מפני אופוריה דה לה שמאטע מפאת נצחון על האפס או 3:1 או 4:1 כפי ש"עלול" היה להתרחש בסיום התממש על אף שזה נגמר (למזלנו) רק 2:1.
    הנה הכותרות: "רואים התחלה של דרך" "רוחות של שינוי" וכיוצ"ב
    מחצית אחת באמת טובה אבל בסה"כ מול סכנין כבר מתחילה להשכיח את הסימפטומים המתמשכים של התחלואה במועדון.
    התגובה המרוממת לכל נצחון חולף (כן כן אני זוכר שזה משחק 6 ללא הפסד) היא הנוגדן שמונע הבראה והחלמה מהמועדון.
    אם נמנה את מספר הדקות הראויות בכל 6 המשחקים הללו אז נבין שהכימותרפיה הנדרשת עדיין בחיתוליה.
    שלישית – נטע לביא. לשמור בצמר גפן או בכלוב אריות. אולי כדאי להעביר את בת גלים לקבוץ (החותרים זה ממש צמוד אבל נדמה לי ששם הפועל מתאמנת (או לפחות התאמנה בעבר).

    Liked by 1 person

  2. NR הגיב:

    זה מזכיר את העונה האחרונה של רוני לוי בחיפה. אז אולי אחכ יגיעו שלוש שנים טובות.
    וברצינות נקווה שרוני לוי ינקה את כל העשבים הרקובים ואז יביאו מאמן עם שיטה ויוזמה.

    Liked by 1 person

  3. טל הבלגי הגיב:

    קראתי את הרשומה שלך כאילו ליאור שליין מדקלם אותה במצב/בטן/גב האומה.
    כפרה עליך.

    אני חושב ששיחקנו גרוע במחצית הראשונה ולא היה לנו קישור.
    זה מאוד נחמד ונעים לראות את ג'עטאא ונטעע בקישור אבל זה קישור בכאילו.
    אולי זה הצליח אבל זה לא כדורגל. וזה לא שונה מהמשחקים הקודמים שלנו – הגענו למצבים אבל לא דרך הקישור, לא דרך משחק כדורגל רץ, אלא דרך כמה פעולות התקפיות טובות (שנכשלו) וכבשנו בזכות טעויות של שוער היריבה.

    להגיד שרוני הכין את הקבוצה נכון ואחר כך הרס זה לדעתי עיוות.
    הוא לא הכין נכון ולא שונה ממשחקים קודמים והוא לא באמת שינה משהו במחצית.
    מה שהשתנה זה שסכנין התחילו לתקוף יותר והשחקנים שלנו, כרגיל, התעייפו מאוד כאילו היו ננאד פראליה בתחילת דרכו בשמש החיפאית.

    היה לנו מזל לכבוש ב6 הדק' הראשונות וזה כל, אבל כל, ההבדל משאר משחקי העונה.

    Liked by 1 person

  4. יניב הגיב:

    פוסט מצוין הופמן. כאילו ככל שהמצב יותר גרוע, ישנן דרכים יותר ציוריות וחכמות לתאר אותו.

    את דעתי על רוני לוי כתבתי כבר בכל צורה. למזלו יש לו שחקנים באמת טובים שמצילים לו את העכוז מפעם לפעם. מבחינתי הרגע הכי מביך במשחק היו דווקא צהלות השמחה שלו בסוף. בטח הוא גם יצא אופטימי ומעודד.

    ותודה לך מארק ואליינטה, אני אוהב אותך באמת.

    Liked by 1 person

  5. הופמן הגיב:

    תודה חברים. מסכים עם כולכם חוץ מטל! שחייב להיות שונה! כי הוא אמן! אבל אני מחבב את זה. לא שזה אומר יותר מדי, אבל עושה רושם שהפעם הרוב ראו את מה שאני ראיתי (גם מתן גילור בפוסט טוב עם שורה אחרונה מעולה).

    אהבתי

  6. מתי הגיב:

    באמת פוסט מצויין הופמן, מכבי של המחצית השנייה היא אצבע מאשימה לרוני לוי.
    אבל אני רוצה לשים את זה בצד כי כל עוד חמישה שחקני בית ב-12 (ריאן חילוף ראשון) החלטתי שאני שותק. ארבעה מתוכם הם פירות בהבשלה שנזכה בהם עונה הבאה וזה מספיק לי לעכשיו.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s