אנחנו – הפועל באר שבע: אתם זוכרים את השירים

יצא שהשבוע שמעתי במקרה את השיר "היה זה בערב סגריר" לזוהר ארגוב, וזה זרק אותי 20 שנה אחורה ליציעי קריית אליעזר. בתקופה ההיא העידוד היה פרימיטיבי ואוצר המילים היה מוגבל. השירים המקוריים הסתכמו ב"בן זונה יוצא ובן זונה נכנס", דרך "השופט בן זונה", "הוא מת" על שחקן פצוע, וזהו בערך. כשרצינו לשיר ממש היינו שרים את השירים עצמם ולא מילים מקוריות על לחנים ידועים. איכשהו השחקנים של אז הצליחו להבין שכשאנחנו שרים להם "רקדי, ידך הניפי", זו הבעת שמחה ולא הוראות ביצוע מדויקות (כמו למשל "אוווו, נטע בוא לפה") ולא יצאו במחול בידיים מונפות.

בכל אופן, אולי כך זה היה ואולי זה רק הזיכרון שלי, אבל נזכרתי שהיינו שרים: "היה זה בערב, ערב סגריר, ירד אז הגשם ברחובות העיר, השחר הפציע ירדו הטללים, רוקדים זה עם זו, נהנים מהחיים. אההה, או לה לה לה לה לה לה לאההה… /3X".

אתם רואים את הבעיה? "היה זה בערב, ערב סגריר – השחר הפציע"? איך זה הגיוני? בדקתי את המילים, ואכן – מדובר משורות משני בתים שונים לגמרי, שהאוהדים ערכו מחדש וחיברו ביחד. אבל למה? מה הרציונל? ואיך הם הצליחו להתמודד עם הדיסוננס המטריד הזה?

ובכן, במשך כמה ימים העסיקה אותי השאלה הזאת, אבל היום היא באה על פתרונה. כי גם באבי רן היה זה ערב – ובהחלט ערב סגריר – ובכל זאת השחר הפציע עלינו, בסביבות הדקה העשירית, עת התקפה משולבת של אוברניאק, עטאא ופלט, בה הם רקדו זה עם זה ונהנו מהחיים, הסתיימה בכך שאנחנו רקדנו איתם.

ואז נכנסה בנו רוח רוני לוי. וכולנו הפסקנו לרקוד והתחלנו לפחד.

*

תראו. אני לא יכול להאשים את רוני לוי בהכל. למשל, אני לא יכול להאשים אותו בזה שאלירן עטר עצלן וחסר אחריות, ובגללו חטפנו את שער השוויון. אני כן יכול להאשים את רוני לוי שהוא מעלה את עטר בהרכב – עם ריאן במקומו אני חותם שזה לא היה קורה – אבל זו אשמה פחותה. נגיד, אשמה מדרגה שניה. כי אתה יכול להביא את הסוס אל השוקת, לעשות לו סדרת חינוך ולוודא שהוא מבין שאתה רוצה שישתה; אתה עדיין לא יכול לגרום לו לשתות. נכון, גם כאן – אתה זה שהבאת את הסוס הזה ולא סוס אחר, אז האחריות עדיין שלך; אבל בשקלול כל המרכיבים, למשל שהסוס מהיר וטכני ויצירתי וכובש את רוב השערים שלך, ההחלטה הזו לגיטימית ומובנת.

אני כן, עם זאת, יכול להאשים את רוני לוי שהקבוצה שיצר בדמותו היא פחדנית, מסתגרת ומסתפקת במועט (שזו הדרך היפה לומר – אם כבר שירים מהיציע – "איך חגגתם בתיקו"). ממש כמו במשחק נגד סכנין, לוי הכין את הקבוצה מצוין, חזר על אותם דברים שעבדו בפעם שעברה והציב את אותם שחקנים באותם מקומות, וזה אכן עבד יופי. אז למה להרוס את מה שעובד? אם כבר פתחתם התקפי ויפה, למה לסגת אחרי הגול ולהפוך פתאום לקבוצת הגנה? הרי באר שבע שווה שער במשחק. לא עדיף לנסות לתת לה את השני לפני שהיא תשיג אותו?

אז זהו, שנדמה שרוני לוי לא חושב כך. נדמה שהוא מסתפק בתיקו, או יותר מדויק – מת מפחד להפסיד, וכמוהו כל הקבוצה. רוח המפקד שורה בשחקנים, והרוח הזאת היא רוח הרפאים של הפסדי תחילת העונה. גם כשאנחנו כבר מצליחים להתחבר ולהיראות כמו קבוצת צמרת, שלא נופלת במאום מזו שטוענת לכתר האליפות, היתרון המוקדם גורם לנו להיבהל מהצל של עצמנו ולהחנות את האוטובוס בחצי שלנו.

אבל למה להכביר מילים. את כל הפילוסופיה של רוני לוי הוא עצמו הביע היטב בחילוף אחד: דקות ספורות לסיום. השופט מרחיק את החלוץ היחיד שלנו. האם לוי יכניס חלוץ במקומו? השתגעתם?! לנסות לנצח בבית?! אוקיי, לגיטימי. אז שיכניס קשר קדמי. טוב נו, אחורי. איזה. רוני לוי מכניס בלם. שלישי. ומוציא את השחקן הכי התקפי שלו. שלושה בלמים, בלי חלוץ. בדקות אחרונות של משחק בית. זה רוני לוי.

*

וחבל. כי כמעט כל שאר הדברים היום היו יופי. סטויקוביץ' היה ענק, ההגנה היתה סבירה. נטע לביא וג'אבר ממצבים את עצמם כצמד מצוין בקישור. כשלביא, ללא ספק תגלית העונה שלנו (ומגיע קרדיט ללוי פה), לוקח על עצמו את משימות ההגנה – ג'אבר מתפנה להראות כמה כישרון יש לו ברגליים. בישול, דריבלים, כדורי עומק יפים בנגיעה ובכלל משחק מצוין (אבל כבר עפנו עליו פעם אחת והוא איכזב, אז נתאפק הפעם ונסיים כאן). אוברניאק התחיל נהדר ודעך יחד עם כולם במחצית השניה, אחרי שרוני לוי כנראה הסביר לשחקנים בחדר ההלבשה שהמשחק ההתקפי הזה לא מקובל עליו. פלט הבקיע גול ותיפקד יפה כפיבוט, ויוסי עשה את מה שיוסי צריך לעשות – שיחק בנגיעה והפך את המשחק שלנו לחכם ומהיר יותר.

וחבל שעטר לא הגיע למשחק היום, כי עם משחק טוב שלו היינו גומרים את זה כבר בחצי הראשון ואת זה אפילו לוי לא היה עוצר. על ההפקרות של אלירן בשער הראשון כבר דיברנו. ועם זה אין הרבה מה לעשות. עטרס גונה עייט.

*

בסך הכל היה משחק טוב, משהו שנראה כמו משחק צמרת. לפחות במחצית הראשונה. איך יודעים שמשחק הוא טוב? הנה מדד: ככל שעוברות יותר שניות מהרגע שרואים מישהו מהיציע על המסך באצטדיון ועד שהוא שם לב שרואים אותו, ככה המשחק יותר טוב. אז במחצית הראשונה היו אנשים שבכלל לא שמו לב שמצלמים אותם: עד כדי כך הם היו מרותקים למתרחש על כר הדשא. במחצית השניה זה כבר לקח בין שתיים לארבע שניות עד ששמו לב ונופפו למצלמה בהתלהבות.

על השופט אני לא רוצה לדבר. השיפוט מחורבן בכל הליגה ולא רק נגדנו. וכאן היתה החלטה ששופטים אוהבים לקחת – מה יש להם להפסיד? הנה הזדמנות לעשות שרירים ולהפגין את הסמכות שלהם, בטח כשהמורחק הוא שחקן זר וחסר לובי. אני בספק אם ליוסי או לזהבי היו מוציאים כרטיס כזה.

אני לא מאשים את פלט. יותר מזה: אני בטוח שאם היתה לו שוב את ההזדמנות הזאת, הוא היה עושה בדיוק אותו דבר, וטוב שכך. חמש דקות לסיום במשחק כזה, בניון מוריד לך כדור מול השער, אתה לא מוותר על הניסיון להגיע. עשירית שניה קודם וזה היה גול.

הבעיה היא יותר עם החיסרון שלו נגד הצהובים. אבל אולי זה דווקא פחות נורא, כי מולם ייתכן שנצטרך להסתפק במתפרצות, ובשביל זה אולי שכטר או גוזלן במילא עדיפים עליו.

עוד סיבה לאופטימיות מסוימת לקראת מת"א היא שרוני לוי, כך נראה, לא ממש יודע לשחק נגד מערך סגור ומבוקר. הוא מעדיף להסתגר ולצאת למתפרצות (ולכן השערים המוקדמים היום ובשבוע שעבר כאילו באו לו בהזמנה). בקיצור, כל מה שאנחנו צריכים נגד הצהובים זה: א. שער מוקדם – ואת זה אנחנו כבר יודעים לעשות, אז הפינה הזאת סגורה. ב. שתי מחציות טובות במקום רק אחת – ועל זה נצטרך לעבוד השבוע באימונים.

*

כמו מלחמת ששת הימים בסיבוב שעבר, שוב שבוע גורלי לפנינו. מכבי ת"א קודם, ואז משחק שיכול להציל לרוני לוי את העונה, נגד בית"ר בגביע. אם פתחנו בשירי עידוד עתיקים, אז הנה שיר עידוד רלוונטי ואהוב מהימים ההם בקריה: "ורק ירושלים – על הזין".

וזה מזכיר לי עוד שיר מאז. והוא כבר רלוונטי לכל השנים האחרונות. "ליברפול באנגליה, מכבי בישראל". מה שנקרא, היזהרו במשאלותיכם.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על אנחנו – הפועל באר שבע: אתם זוכרים את השירים

  1. מתן גילור הגיב:

    תודה ניר. אחלה טור.
    רק דבר אחד ברשותך – עטאא שם פרטי, ג'אבר שם משפחה. עטטא ג'אבר ולא ג'אבר עטאא.
    עם ובלי קשר, בשני המשחקים האחרונים הוא מספר 1 על המגרש.

    Liked by 1 person

  2. עליזה הגיב:

    נהניתי מהטור,
    נהניתי מהמשחק, למרות שלא הייתי…אבל נהניתי לא פחות מהידע בשירים(אפילו אני לא מכירה את השיר של זוהר ארגוב…)

    Liked by 1 person

  3. טל הבלגי הגיב:

    כיף היה להתחיל עם שירים מהעבר. תודה לך.
    אני תמיד חושב שהשירים מהעבר השפיעו יותר על המשחק והשחקנים מאשר היום. כי הם חיו את המשחק ולא היו רק ניסיון להיות האווירה עצמה.

    תראה, תשמע, תראה…
    במחצית ברק בכר אמר: שיחקנו גרוע והשוינו במזל.
    ורוני לוי אמר במחצית: אנחנו לא מחזיקים בכדור מספיק.

    התגובה הראשונה שלי הייתה שהוא טועה ואנחנו נשחק יותר גרוע במחצית השניה בגללו.
    אמרתי לעצמי, איזה יופי יצאנו למתפרצות – איזה גאון טקטי רוני שניצל את הניסיון של ב"ש להיות הקבוצה הגדולה.
    אבל למה הוא הורס את זה במחצית השניה? ועובדה – לא היינו קיימים במחצית השניה.

    אבל אז נפל לי האסימון.
    רוני לוי לא הכין את הקבוצה למתפרצות. רוני לוי לא גאון טקטי.
    רוני לוי לא שם לב למה שעבד במחצית הראשונה. רוני לוי עסוק באלירן עטר שלא עושה מספיק הגנה.
    תוכנית המשחק של רוני לוי לא עבדה במחצית הראשונה. אבל אל דאגה – היא תעבוד במחצית השניה!
    אתה מבין? רוני לוי רצה שנחזיק בכדור עם רביעיה התקפית ו2 קשרים צעירים, וזה לא אפשרי חביבי. הוא רצה ככה במחצית הראשונה ולמזלנו זה לא הצליח. במחצית השניה זה גם לא הצליח אבל לפחות ניסינו!

    ורוני לוי לא יבין מה קורה וישנה משהו לפני הדקה ה70. כשהוא כן ישנה בדקה ה70, זה כי עטר לא עושה מספיק הגנה! זאת הבעיה שלו! לא שאנחנו לא משחקים כדורגל.
    אז גם לי הייתה בעיה מאוד גדולה עם עטר אתמול, וגם במשחקים הקודמים. אבל היא לא ההגנה. היא העובדה שהוא חולם בהתקפה ולא מנצל את המצבים, הוא לא חד והוא לא מרוכז – יכול להיות כי הוא צריך כל הזמן להסתכל לספסל.

    במחצית השניה ניסינו להניע כדור בצורה מסודרת בגלל שרוני לוי ביקש והתחלת לראות שוב פעם קבוצה לא מדויקת ששום דבר לא מצליח לה, וכל שחקן שהיה טוב במחצית הראשונה הפסיק להיות טוב. זה קרה גם כי בניון, אוברי ועטאא התעייפו מאוד מאוד.

    אפשר לקוות שתוכנית המשחק שלנו לא תצליח גם נגד בית"ר וגם נגד הצהבת.
    זה הסיכוי היחיד.

    ומילה אחרונה – על רכש:
    אנחנו חוזרים כל שנה על אותה הטעות הדבילית ומשחררים שחקנים לפני שהתחלנו לחשוב על מחליפים.
    אם שיחררת את המגן הימני היחיד בסגל, ושני קשרים שהיו אמורים להיות שחקני הרכב, ואין לך חלוץ מחליף – עובדות ידועות כבר חודשיים – אז ביום הראשון של חלון העברות צריכים להיות פה כבר שחקנים מחליפים.
    אבל אצלנו רק עכשיו מנסים להבין מה האפשרויות. ככה זה בכל שנה, בכל חלון העברות.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      אני גם לא ביטלתי לגמרי , אחרי השער שלנו, את האפשרות שנסיגה ויציאה למתפרצות היא רעיון טוב. אבל זה נראה כאילו השחקנים שלנו לא ממש מתורגלים בזה, אז אולי אתה צודק וזה לא היה מתוכנן. הבעיה היותר גדולה מבחינתי היא שזה משדר לשחקנים שב"ש היא באמת הקבוצה הגדולה כאן (גם אם המטרה היא לנצל את החשיבה הזו של ב"ש). וגם אם טקטית זה רעיון נכון, יש מצב שפסיכולוגית הוא לא עובד לטובתנו. וככה זה נראה: לאט לאט זה נראה כאילו אנחנו קבוצה קטנה שגנבה איכשהו שער ועכשיו ברור שהקבוצה הגדולה תשב עלינו עד שתשיג את השוויון. וזה לא היה המצב כשהמשחק התחיל. הם פחדו מאיתנו באותה מידה בהתחלה, אבל הבינו מהר מאוד אחרי השער שלנו שאנחנו נסתפק בשער הזה. ויש לזה משמעות גדולה מבחינתי, לא פחות מלטקטיקה.
      במחצית השניה זה לא עבד בכלל, גם כשב"ש ישבו עלינו וחטפנו כדור – וזה כנראה באמת בגלל ששחקני ההתקפה שלנו כבר התחילו להתעייף, עטר כבר בכלל לא היה במשחק (כבר אחרי השער שחטפנו הוא התווכח עם טאלב ויוסי וכנראה איבד ריכוז לגמרי), ולוי לא הגיב בזמן.
      (אז נראה לי שאנחנו בסה"כ מסכימים? אם הבנתי אותך נכון)
      רק עוד דבר אחד: לגבי עטר וההגנה, אני לא מסכים. אולי בקבוצות קטנות אפשר לשחרר את הכוכבים לגמרי ממשימות הגנה, אבל בקבוצות גדולות – ובטח במשחקים גדולים – זה לא אפשרות בכלל. כולם עושים הגנה, בכל משחק, כל אחד ותפקידו (ועובדה שגם אתמול פלט ובניון ובטח ברדה בצד השני רדפו אחרי השחקנים של היריבה וירדו אחורה לעזור בסגירות). רק עטר מרגיש שיש לו איזה פטור. אני חושב שזה מאוד פוגע בקריירה שלו אבל זה פחות מעניין אותי – זה פוגע בנו. אי אפשר להיות קבוצה רצינית ככה.

      אהבתי

      • טל הבלגי הגיב:

        אני לא חושב שיכול להיות שאנחנו מסכימים, כי כל מה שכתבתי (והכנתי אותך שאכתוב על זה. כי זה המשך למה שכתבת על המשחק בסכנין ומה שאני הגבתי) היה תגובה של לא-להסכים לדעתך "ממש כמו במשחק נגד סכנין, לוי הכין את הקבוצה מצוין, חזר על אותם דברים שעבדו בפעם שעברה והציב את אותם שחקנים באותם מקומות, וזה אכן עבד יופי. אז למה להרוס את מה שעובד? אם כבר פתחתם התקפי ויפה, למה לסגת אחרי הגול ולהפוך פתאום לקבוצת הגנה?".
        אני לא חושב שהוא ניסה לעשות משהו אחרת במשחקים קודמים, והסיבה שזה הצליח לא קשורה למה שהוא ניסה. להיפך- אני הראיתי לך איך במחצית הוא בעצם אמר שמה שהצליח זה לא מה שהוא רוצה שיקרה, ואיך המחצית השניה נראיתה בהתאם.

        אני מסכים שעטר עצלן ושצריך להסתכל גם על ההגנה שהוא עושה.
        הנקודה שלי הייתה שזו לא הייתה הבעיה העיקרית אלא העובדה שגם התקפית הוא היה גרוע – אם הוא היה טוב התקפית וכובש/מבשל 2 שערים במחצית הראשונה, כמו שהיה יכול לעשות, אז ה"אין-הגנה" שלו זה מה שאיפשר את זה. כשמשהו מצליח לפעמים צריך לאמץ אותו גם אם הוא הדבר הלא-הגיוני – והוא כן הגיוני במקרה הזה כי זו הייתה ההצלחה היחידה שלנו במשחק.

        אהבתי

    • טל הבלגי הגיב:

      ניתוח מאוד פשוט. ואף מילה על מכבי חיפה בניתוח הזה כי שום דבר שקרה לא היה בזכותנו.
      בעוד שלטענת הכותב בכר עשה שינויים נכונים (שלא הובילו לשער), רוני לא עשה אף שינוי מלבד להחליף מדי פעם בין בניון ואוברי.
      אז מה שהצליח "לנו" בזכות ב"ש הפסיק להצליח בגלל ב"ש, לטענת הכותב, אבל לדעתי בעיקר הפסיק להצליח לנו בגלל שזו לא הייתה תוכנית המשחק שלנו מלכתחילה.

      אהבתי

  4. מתי הגיב:

    מה שהכי עצוב זה שהפכנו להיות הנאחס של הפועל באר שבע. וגם של סכנין.
    מצויין הופמן.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s