אנחנו – בית"ר ירושלים (גביע): זהיר לנצח

נדמה לי שההתלהבות של יהונתן כהן בסיום מהמשחק ("אחד המשחקים הגדולים של חיפה העונה!") היתה קצת מוגזמת, שלא לומר מזויפת. בהחלט יכול להיות שהיא נבעה מהניסיון של ערוץ הספורט לפמפם את העניין סביב אחד הנכסים האחרונים של הערוץ.

אני לא חושב שיש יותר מדי ממה להתלהב. הקבוצה שלנו כרגע היא קבוצת גביע טיפוסית – צעירה, לוחמת ומלאת אמביציה. ואם היא לפעמים מראה קצת יותר מזה, רוני לוי כבר ישלח מבט מהספסל שיבטיח שזה לא יתפתח למשחק התקפי מדי. זהירות היא הערך העליון כרגע, ושמרנות מקסימלית היא הדרך להשגתה.

אבל בגביע מה שחשוב זה הניצחון, וניצחנו, אז יופי.

*

נדמה שפתיחת העונה הנוראית היתה הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לרוני לוי. כל הסיפור הזה של "התקציב השני בגודלו בליגה" והמנטרה לפיה "מכבי חיפה תמיד מכוונת לכל התארים" היו, מסתבר, קצת גדולים עליו, ועכשיו כשהציפיות השתחררו מהקבוצה יחד עם דרינצ'יץ', משומר וידין, הוא יכול לחזור להתמקד במה שהוא באמת טוב בו – "בניית קבוצה", כלומר הטלת מרותו על חבורה של צעירים שלא יעזו לערער עליה, והפגנת "רצון", "נחישות" ו"משחק לחימה", תוך דיכוי הכוכבים ויישור האינדיבידואלים. משחק מהנה? בידור הצופים? זה לא בשביל הקשר האחורי האפור לשעבר. אנחנו בענייני "קידום צעירים".

מילא. עדיף עונה בינונית וקידום צעירים מסתם עונה בינונית. רק דבר אחד: מה שזה לא יהיה שלוי אומר לשחקנים בשיחת המוטיבציה במחצית – שיפסיק.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, כללי, לירן עונה אפורה, משחקים במילים, תקשורת השרוכים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אנחנו – בית"ר ירושלים (גביע): זהיר לנצח

  1. טל הבלגי הגיב:

    וואו, מישהו לא מרוצה :)
    וזה לא שהעפנו את נצרת עילית בפנדלים… ניצחנו את בית"ר, קבוצה שגם בימים הטובים שלנו היא קשה בגביע, ב-90 דק'.
    תתעודד בן אדם :)

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      כן, כנראה נגזר עלינו לא להסכים על כלום.
      שמע, ההרגשה שלי אחרי משחק נגזרת תמיד משני דברים: הציפיות שלי לפניו והמשחק שלנו במהלכו. מול מכבי ת"א, שבאה עם מאמן חדש ושחקנים שרוצים להוכיח לו שהם טובים, חששתי מתבוסה, והחשש הזה גבר אחרי שקיבלנו שני שערים, למרות שהיינו לא רעים ואף הגענו להזדמנויות. למרות היתרון והמשחק המצוין של מת"א לא התפרקנו, לא ויתרנו ואפילו חזרנו למשחק. אז הייתי די מרוצה.
      אתמול, לעומת זאת, באתי עם ציפיות גבוהות יותר. אנחנו בפורמה לא רעה, הרבה משחקים בלי הפסד ומשחק לא רע מול ת"א. בית"ר לעומת זאת הגיעה בתקופה גרועה, עם כל מיני בעיות פנימיות וריבים וכשהכוכב הגדול שלה פצוע על הספסל. ציפיתי לנצח, בטח עם הצעירים חדורי האמביציה שלנו. אז די נהניתי מהמשחק שלנו במחצית הראשונה, אבל הנסיגה אחרי יתרון ועוד יותר אחרי המחצית – שהופכת להיות כבר הרגל מגונה אצלנו – ממש הכעיסה אותי. יכולנו לשחק יותר טוב, יכולנו לגרום לקהל הנאה, אבל (ברוח רוני לוי, לדעתי) נבהלנו מעצמנו והסתגרנו, נותנים לקבוצה די מפורקת עם שחקן וחצי ללחוץ אותנו לשער. ולא היינו רחוקים מלחטוף איזה גול בסוף ולקחת את זה להארכה.
      אז כן, אני בכלל לא מרוצה. בכלל מהגישה של לוי. כזכור הייתי לגמרי בעדו בתחילת העונה, כי חשבתי ואני עדיין חושב שאנחנו צריכים מישהו סמכותי שלא ייתן לשחקנים לחגוג עליו וישפיט אותם. אבל החוכמה היא לאלף את האריה הסורר שלך בלי להפוך אותו לפודל מפוחד שרק עושה את מה שאומרים לו. אלא להפוך אותו לחיה ממושמעת אבל כזאת שגם רצה חופשי ומשחקת ונהנית כשאפשר. וכרגע נראה שרוני לוי יודע לעשות רק דבר אחד, ולא את הדבר השני. וזה מאכזב אותי. יותר טוב מכלום, אבל ציפיתי ליותר.

      Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s