אנחנו – קרית שמונה: מדעי הרוח

האמת שבמהלך המשחק לא כל כך ידעתי מה אכתוב עליו: מצד אחד שער מיותר ואז הרבה חוסר אונים ומשחק מפוזר ועוד הפסד שמחזיר אותנו שמונה צעדים אחורה; מצד שני השחקנים כן ניסו ויזמו והתקיפו ואם היו מבקיעים לשוער המצוין הייתי דווקא די גאה בהם; ומצד שלישי רוח אימתנית שהסיטה כדורים קדימה ואחורה והצידה ולמעלה ולמטה כרצונה והפכה את המתרחש על הדשא למוזר וכאוטי, למעשה המשחק נהיה כל כך משונה שאפילו מארק ואליינטה נראה בו לרגעים כמו שי מימון.

אז חשבתי פשוט לכתוב משהו סביב כל העניין של הרוח ואפילו הכנתי לי רשימה של משחקי מילים עם "רוח" שאפשר להשתמש בהם. יש המון, אתם יודעים? אנשי רוח וכלבי רוח ועלים ברוח וארבעת הרוחות ושושנת הרוחות ולכל הרוחות ותיפח רוחי ותיקח אותי הרוח ורוחות ושדים וללכת נגד הרוח ולהשתין נגד הרוח וזרעים ברוח ורוח הקודש ורוח ים ורוח קדים ורוח בוקר וכוסות רוח ומשיב הרוח וזורע רוח ורוח טובה ורוח רעה ורוח-רוח-למה-לא-תשכב-לנוח וכמובן "רק בגלל הרוח", חביבם המאוס של עורכי המוספים באשר הם.

*

וכשהמשחק נמשך והתסכול גבר אפילו נזכרתי במשל שמתאים לעונה הזוועתית שלנו, ההוא על החזרזירים שבונים בתים והזאב בא ונושף בהם רוח ומפרק אותם, ורציתי לכתוב שהבתים האלה דומים לתירוצים שמקימים צוות האימון שלנו אחרי כל משחק, בכל פעם תירוץ אחר וכל אחד רעוע מקודמו, פעם השחקנים לא ממושמעים ופעם השופטים לא נותנים כבוד ופעם לא היתה רגל מסיימת ופעם לא היה לנו מזל ולבסוף, תירוץ יום הדין, התירוץ שמייתר את כל שאר התירוצים – המטרה שלנו בכלל לא היתה אליפות אלא  בניית הקבוצה מחדש, בהתבסס על שחקני הבית, ולכן צריך להשלים עם העונה החלשה;

וכבר כתבנו שזה שקר מרגיז במיוחד כי כולנו יודעים שזו לא היתה המטרה, אולי בסוף ייצא מתוק מעז איכשהו אבל אי אפשר לשקר לכולם כל הזמן, בסופו של דבר אנשים יפסיקו להאמין ויפסיקו לבוא לתמוך בקבוצה, והם אכן הולכים ופוחתים, ואפשר להאשים בכך את הרוחות העזות אבל אי אפשר להאשים את האוהדים, אני חושב שהם הראו מספיק אורך רוח עד עכשיו מול היכולת הדלה, וכולנו יודעים שאם הקבוצה היתה נראית אחרת גם הם היו מפגינים רוח ספורטיבית ובאים בהמוניהם, גם בגשם וגם בסערה.

ורציתי להוסיף את דעתי, שכמו שהקבוצה נראתה היום היא לא בנויה על שחקני בית, למעשה נראה שהיא לא בנויה בכלל, אלא רק  איזה צירוף מקרי וארעי של מרכיבים שהועמדו זה לצד זה, והצירוף הזה מתנודד וקורס עם כל משב רוח קל; ושאם הקבוצה בכל זאת בנויה על משהו כרגע, הרי שזה על יכולתו של שחקן אחד, לכל היותר שניים, ואם אחד פצוע והשני לא במיטבו אז לא נשאר כלום, רק צירופי מקרים, וגם זה צריך להספיק בליגה הגרועה הזאת למקום שלישי, אבל הנה, עינינו הרואות, אפילו את זה אנחנו לא מצליחים.

*

ובכן, חשבתי לכתוב משהו כזה אבל המשחק, איך אומרים, הוציא לי את הרוח מהמפרשים, ובמילים אחרות, הרס לי את מצב הרוח, ואם נעזוב לרגע את עולם הרוח, פשוט לא היה לי כוח לכתוב, ללמדך שכשאין כוח שום רוח לא תעזור, וכבר התכוונתי לוותר לראשונה העונה על הפוסט שאחרי המשחק.

אבל אז, למרבה המזל, עברתי לראות את קבוצת הכדורסל; וזו הרימה מעט את רוחי כשהזכירה לי רוח קבוצתית מהי והראתה איך מנצחים משחק עם 10 אחוז כישרון ו-90 אחוז רוח לחימה. וקבוצת הכדורסל עזרה לי להדחיק קצת את קבוצת הכדורגל אל אחורי המוח ולסיים את היום הזה, בכל זאת, עם מעט שאר רוח, ואם תרצו, היא הקלה מעט על מורת הרוח, והחליפה אותה ב – טוב לא ממש החליפה, אולי רק הכניסה בה קצת – קורת רוח. ורוחי שכבר נפלה שוב קמה והתיישבתי לכתוב ולכן אתם חוזים בפוסט, ואפילו לא כזה עצוב, אולי קצת מיואש ומתוסכל אבל פוסט כתוב, עם מילים ומשפטים, וכל עוד אנחנו כותבים, משמע יש בנו רוח חיים.

*

וברוח אמביוולנטית זו נמשיך אל משחק הגביע, עם אמונה בלבנו ותפילה חרישית לרוח – שאחריו לא נגיד אף מלה על רוח ולא נעסוק בדברים שברוח, ובמקום זה נחגוג ניצחון מוחשי וארצי וגשמי מאוד, ושתהיה לנו סוף סוף קצת נחת רוח, כי מגיע לנו כסססאמק.