נסו להיכנס לרגע לראש של שחקן כדורגל כמו טאלב טוואטחה. מגיל חמש בערך, מאז שהתחיל לשחק כדורגל, הוא למד שהשטן הוא מכבי ת"א. הם האויב הגדול. כל יום, כל אימון וגם בין האימונים הוא נושם את זה, חי את זה. בנוער של מכבי מחדירים להם את זה לווריד. המדים הצהובים הם מדי האויב, המשחקים נגד ת"א הם הם הדרבי האמיתי שלנו. אגדות נרקמו על המשחקים האלה. שירים נכתבו.
וביום בהיר אחד בפברואר, כל האנשים שהחדירו בו את היחס הזה למכבי ת"א, אותם אנשים שגידלו אותו על הנאמנות לסמל הירוק שכוללת גם את השנאה לצהובים – פתאום כולם יושבים עליו כמו מכבש, מתקשרים ומסמסים וחוזרים ולוחצים: יאללה, תעבור לצהובים. מה אכפת לך. נו, תעבור. אחרת גילי ורמוט לא יוכל לעבור אלינו. נו, יאללה, לך תשים צהוב. ופתאום כל מה שהוא גדל עליו שווה לתחת.
אז נכון, אנחנו לא ילדים. התבגרנו ואנחנו מפוכחים ואנחנו כבר יודעים שמה שחשוב בעולם היום זה כסף. וזו גם הסיבה שטוואטחה לא עבר בסוף, כסף, לא איזו נאמנות למועדון. אנחנו יודעים שהכל סובב סביב כסף, גם כשאנחנו שרים על נאמנות למועדון, גם כשאנחנו מוקירים "שחקני בית". ועדיין, היום האחרון של חלון ההעברות הוא המחשה בוטה וצינית של האמת הלא כל כך יפה הזאת. הוא כאילו נברא כדי לצחוק על כל זה, להעלות את האמת הזאת בבת אחת מהתת מודע אל פני השטח: סמל? מועדון? ערכים? פחחחחחח. מצחיקולים. הכל למכירה.
ולכן אנחנו צריכים להודות על היום הזה. הוא חתיכת ריאליטי צ'ק. אין עוד יום בשנה שמעמיד בפנינו את המראה הלעגנית והחותכת הזאת. אני לא שופט, לא אומר שזה טוב או שזה רע. ככה זה. אני רק אומר שזה מעמיד בפרופורציה את כל הדיבורים במשך כל השנה. בכל פעם ששחקן מנשק את הסמל, תחשבו על היום הזה. בכל פעם שהמועדון מדבר איתכם על אהבה, על גאווה, על למה אנחנו יותר טובים, על למה אנחנו "יותר ממועדון". תזכרו את היום הזה ותדעו: הכל זה ביזנס.
רק אצלנו לא. אנחנו, האוהדים, אנחנו הפראיירים בעולם הזה. זה תפקידנו. כולם עובדים עלינו בעיניים, מוכרים לנו מציאות מדומה, ואנחנו תפקידנו למחוא להם כפיים ולהמשיך לשיר להם שירי עידוד.
אז הנה, כתבתי את זה, ומחר כבר אחזור להדחיק את האמת הזו ולכתוב בעיניים בורקות על נאמנות ומסירוּת ומחויבות למועדון.
*
אז בסוף טאלב נשאר, ובכל זאת ורמוט מגיע. מבחינתי זה יום מרגש.
תמיד החזקתי מוורמוט. חשבתי שהוא צריך להיות אצלנו כבר כשהוא היה בהפועל חיפה. סגנון המשחק שלו מלהיב אותי, הטכניקה שלו מרגשת אותי. הוא תמיד הזכיר לי בסגנון שלו את השחקנים הגדולים שלנו. אז בשבילי זאת התגשמות של משאלה קטנה.
בעיני הוא בפוטנציאל אחד השחקנים הישראלים הטובים הפעילים. נכון, בפועל גם שכטר היה כזה, וראינו מה יצא. אבל אני מאמין שוורמוט יכול לזהור שוב. אומרים שהוא אחרי השיא, אני חושב שיש לו עוד כמה שנים טובות לתת. אף אחד לא יודע. אפילו שכטר נראה פתאום בבית"ר כמו שחקן. הכל תלוי בראש ובהשתלבות בקבוצה. ימים יגידו.
לגבי רומאריו פירס, אין לי הרבה מושג. תומר חרוב, אוהד נתניה ואיש יקר, העיד ש"הוא היה מצוין בשנה שעברה, סמרטוט השנה, אבל בגדול הוא טוב. מעין אביחי ידין משופר". נשמע מבטיח. מיכאל רבין (תעקבו, שווה) כתב לעומת זאת שהוא "שחקן בינוני וסביר". פחות מבטיח. בקיצור, כשישחק נראה. גם כאן, השתלבות ורצון יכולים לעשות קסמים. מה שבטוח – איזה שם! רק בשביל השם היה שווה.
ברוכים הבאים, ובהצלחה.
*
מבט קצר על הרכב אפשרי שלנו:
סטויקוביץ'; קינן, ואליינטה, טוואטחה, דגני; לביא, פירס, ורמוט, בניון, עטר; פלט.
על הספסל: אוברניאק. ריאן. עזרא. ג'אבר. גוזלן. הירש. מויאל. קריאף. משומר.
לי זה נראה לא רע, על הנייר. שלישיית ורמוט – בניון – עטר בקישור אפילו קצת מרגשת אותי. אבל כבר למדנו מה אפשר לעשות עם ניירות. עכשיו נגלה מה רוני יכול להוציא מכל זה.
*
מה שלא יהיה, צריך להגיד דבר אחד. אחרי שכולם חשבו שזהו, מכבי לא תעשה כלום בחלון ההעברות הזה ותאכיל אותנו עד סוף העונה בסיסמאות כסת"חיות על "מהפיכת צעירים" (גם אני, מודה), שחר מראה שהוא עדיין מנסה. נכון, אלו לא ההחתמות הכי מרהיבות שיכולות להיות. נכון, אלו לא שחקנים שייקחו אותנו לגבהים שהיינו בהם פעם (יכול להיות שזה כבר לא יקרה בשנים הקרובות. צריך להשלים עם זה. זה כבר לא אותו עולם).
אבל צריך להיות הוגנים ולהגיד את מה שאנחנו רואים. אפשר להגיד על שחר הרבה דברים. אפשר להגיד שהוא לא צריך להיות גם בעלים וגם מנהל מקצועי, ושצריך להעסיק מישהו אחר בתפקיד הזה (וזה כנראה נכון). אפשר להגיד שהוא מביא שחקנים בינוניים. אפשר להגיד שבעידן בו אנחנו לא הקבוצה הכי עשירה אנחנו צריכים להיות יצירתיים במיוחד בשביל להתחרות בת"א (כמו ב"ש, שבפחות כסף הצליחה לבנות קבוצה יותר מרשימה), ובינתיים אנחנו לא כאלה.
אבל אל תגידו לי שהוא לא מנסה. שהוא לא תחרותי, שהוא התעייף, שהוא לא רעב. שחר עדיין כאן, והוא לא מפסיק לנסות. לפחות את זה תתנו לו, כי הוא הרוויח את זה, והוא ממשיך להרוויח את זה, ביושר.
מצד שני 
הופמן,
מסכים איתך בהכול למעט האמונה בורמוט. מבחינתי הוא כמו שכטר ואני בעקבות הפיאסקו של שכטר איבדתי את האמונה. לטעמי קיבלנו עוד סוס מת שמאז הדאבל של הפועל (גביע + קיזוז), לא עשה כלום ומכאן הדמיון הרב לשכור. ורמוט יצטרך לתת וואחד חצי עונה כדי שאני באמת אאמין שסוף סוף ניצלנו מקללת מפעל הדבק, סליחה ממפעל הסוסים המתים
אהבתיLiked by 1 person
שמע, אני יכול לנסות לשכנע אותך – גם על בניון חשבנו לרגעים שהוא גמור, ופתאום הוא פורח. ורמוט גם הרבה יותר צעיר. אני חושב גם שוורמוט יותר מוכשר משכטר ועוד ועוד – אבל זה לא משנה. עוד מעט נראה. אני מאמין שיש כל כך הרבה מרכיבים שמשפיעים על יכולת של שחקן, שאין הרבה טעם בניבויים. יכול רק לקוות שאתה טועה.
אהבתיאהבתי
ורמוט שחקן איטי, שלא עושה מספיק הגנה ולא מתאים לסגנון המשחק של רוני לוי.
הוא גם לא שחקן שיתן מספרים – אני לא מאמין שהוא יהיה מעורב ביותר מ2 שערים עד סוף העונה – ולא נמצא במצב מנטלי להיות שחקן טקטי ורעב.
היה מעניין אותי להבין מה מלהיב אותך בו. כתבת רק על טכניקה, אבל טכניקה לא עושה שחקן כדורגל. למה הוא משתמש בטכניקה הזו? ואיך היא יכולה לעזור לנו?
לצערי, בעיני ורמוט הוא בדיוק השחקן שסותר את השורה התחתונה של הפוסט שלך. הוא שחקן שדומה לקבוצה הנוכחית שלנו – "טכניקה" אלמותית-דמיונית והרבה עייפות החומר. לחשוב עליו גורם לי לנשום לאט יותר ולא בגלל שהנשימה שלי נעצרת אלא כי זה עושה לי מועקה כבדה.
פירס זו דווקא החתמה עם יותר פוטנציאל בעיני. אם היינו נשארים עם ההחתמה הדומה – מדו – במקום להביא את דרינצ'יץ', אז היינו כבר עם יתד במקום החמישי ואולי אפילו הרביעי.
אני חושב שאם נבדוק, זרים שהגיעו מקבוצה ישראלית הצליחו סטטיסטית יותר מאשר זרים חדשים בישראל.
לא מטריד אותי שהוא עשוי לתפוס את מקום הצעירים, וגם לא מטריד אותי שהוא מקבוצת ההגנה הגרועה ביותר בישראל. אני לא מכיר אותו בכלל וגם לא יודע לשפוט סרטונים של קשר אחורי.
מה שכן, זו בטוח החלטה של הרגע האחרון, שהיא פלסטר, שהיא לצאת ידי חובה, שהיא שחקן שבין אם יצליח (כמו מדו כי לא מצפים ממנו להיות ז'וטא) ובין אם לא אז כבר עכשיו יודעים שהוא יעזוב. כשאתה מדבר על הרצון של שחר להשקיע אז פירס, כמו ורמוט, הוא בדיוק לא מה שרוצה להריץ את הקבוצה קדימה – זה משהו שמנסה לייצב את הקבוצה באופן זמני. זה לא מלא שאיפות אלא זה מלא נשיפות. מלא אוויר חם שיתקרר מהר מאוד ויתכווץ מהר מאוד.
מה לגבי מגן בימין? יחזירו את משומר?
מה לגבי מגן בשמאל? יחזירו את טוואטחה?
או שנישאר עם דגני-דקל-בןדוד עד סוף העונה?
זה נראה לך רציני? לי זה נראה ניהול ברמה של 3 הקבוצות הכי גרועות בליגה.
דווקא התחלתי את הכתיבה בתחושה שאני מסכים איתך. אבל זה לקח תפנית כואבת כשקיבלתי תאוצה.
הישראלים בשוק הם גרועים ואין אף ישראלי שכדאי להביא. בטח לא בתור מגן.
אף אחד לא מצא את הסוד איך לצאת ממונטום שלילי – מלבד כמו כל פצע וכל כאב, וזה לחכות שיעבור.
וכנראה שאין שחקן שיכולת להביא והיה משנה את המצב. כתבת את זה גם בעצמך.
מה שכן, אני לא מאמין שמשומר, ידין וטוואטחה הם רשעים, ואני לא חושב שטיילת שחקנים זה דבר חיובי.
אני לא מאמין שמדליפים הופכים קבוצה לגרועה ואפילו לא בני אדם מגעילים כמו עטר.
כשינשמו אצלנו עמוק, יפסיקו להתעסק במשהו חוץ מכדורגל, יפסיקו לחפש פלסטרים ויתחילו לחשוב על פתרון שלוקח זמן, כשיביאו שחקנים שעומדים בלחץ ולא כאלה שקרסו תחתיו (כמו ורמוט), אז יהיה לנו על מה לדבר. אחרת – זה כמו הימורים. 9 פעמים "לא" ופעם אחת "אולי".
אני, בניגוד אליך, לא חושב שאצלנו מחפשים את הדרך הארוכה אל ה-"כן".
אני חושב, ומשתכנע גם מהמהלכים היום, שמחפשים אצלנו את ה"אולי" האחד – ועושים את זה במודעות מלאה!
וזה לא להיות תחרותי. וזה לא לנסות. זה לנסות כמו שלא התכוננת לפגישה חשובה אבל הלכת לנסות בכל זאת.
אנחנו כמו עץ הדומים. ירוקי עד, הענפים שלנו גדלים עקום, ועד שקוץ אחד גדל ישר – קוץ אחר תמיד גדל כפוף.
https://he.wikipedia.org/wiki/שיזף_מצוי
אהבתיLiked by 1 person
קודם כל תודה על התגובה המושקעת, טל. אני הולך להשקיע גם אז תתכונן לחפירה קלה.
1. אני לא באמת יכול לנתח את הדרך בה הכישורים של ורמוט ישתלבו במכבי. ברור לשנינו שיש לו כישורים? אם אנחנו מסכימים על זה – אז אם לוי יידע להשתמש בו כך שהכישורים שלו יעזרו לקבוצה, אני חושב שיש לו מקום. אם אתה חושב שאין לו כישורים (או שהם לא בולטים וטובים יחסית לרוב הקשרים ההתקפיים בליגה), אז נקודת המוצא שלנו שונה לחלוטין ואולי אין טעם להתווכח.
כמו בתשובה לשי – אני לא אנסה לשכנע אותך שהוא יהיה טוב במכבי. אין לי את היכולות הניבואיות האלה. אני רק יודע שהוא היה מצוין בעבר ושהוא אחד הקשרים הטובים והטכניים בישראל. אני מקווה שהוא עדיין לפחות קצת רעב, שיידעו להשתמש בו במכבי ושהוא ישתלב בצורה כזו שתוציא ממנו את המיטב ותתרום לקבוצה.
2. מה זאת אומרת "למה ורמוט משתמש בטכניקה שלו ואיך היא יכולה לעזור לנו"? מן הסתם הוא משתמש בה במטרה לעבור שחקנים כדי לתקוף את השער או לגרום ליתרון מספרי של ההתקפה בשביל למצוא שחקנים אחרים שלנו פנויים.
או שאתה טוען בעצם שהוא סוג של ראובן עובד שהטכניקה שלו גורמת הנאה לקהל ואין בה תועלת אמיתית? האמת, אין לי כוח לאסוף לינקים או את היסטוריית התארים והמספרים של ורמוט. במקום זה קח שני לינקים מהשנה, לא ממזמן, לדרך בה הוא משתמש בטכניקה שלו: כאן (1:22, תן לזה שניה, זה אמור לעבור ישר) וכאן (1:47, כנ"ל). זה עונה על השאלה? הוא משתמש בטכניקה שלו בשביל להגיע לשער ולאיים עליו. לי לפחות היא לא נראית אלמותית-דמיונית, ונראה לי שגם לסאן מנחם ולעוד כמה (ואיכשהו הוא גם לא נראה כל כך איטי, לפחות בלינק השני… מקווה שלא איבד הרבה מהמהירות שלו מאז ספטמבר).
3. אני חושב שאני מבין למה זה גורם לך להרגיש עייפות החומר. אני חושב, גם כאן, שגם שחקן שנדמה עייף או שבע בקבוצה אחרת יכול להתעורר לחיים חדשים בקבוצה שיותר מתאימה לו. שוב, נראה.
4. מה עוד שאלת? בימין אני מניח שימשיכו עם דגני ואולי יתנו עוד צ'אנסים למשומר. בשמאל השאירו את טוואטחה ואני מניח שיעדיפו אותו בהרכב מאשר את בן דוד. למאמן הפתרונים.
5. אני רוצה להבין – אם כן היו משחררים את טוואטחה ומשאירים את בן דוד כמגן שמאלי יחיד הניהול היה יותר טוב בעיניך? זה שהשאירו את טוואטחה הופך את זה ל"ניהול ברמה של 3 הקבוצות הגרועות בליגה"?
6. וזה מוביל למשהו כללי יותר. ה"ניהול ברמה של 3 הקבוצות הגרועות בליגה". לא רק שאני לא מסכים איתך – אני חושב שהגישה הטוטאלית הזאת, של "אם יש משהו שאני לא מסכים איתו או שאני חושב שהוא לא טוב אז הוא אוטומטית ברמה של 'ליגה ארצית' (כמו שכתבת על ג'אבר ולביא בתגובות פוסט הקודם) או של '3 הקבוצות הגרועות בליגה' " – זו גישה נוראית. זו גישה של הקצנה בשביל להעביר נקודה שיכולה להיות מועברת בצורה מורכבת והרבה יותר נאמנה למציאות. זאת גישה שמחלקת דברים ל"מצוין" ו"גרוע", והכעס שלי פה הוא לא נגדך אלא נגד ההשתרשות שלה בחברה, בעידן שבו הכל חייב להיות הכי מדהים או ממש עלוב או "מביך". אין אמצע ("אחרת לא יקליקו" או "לא יעשו לייק" – אני חושד שזה הגורם העיקרי לה).
הגישה הזו גם מחלקת את המתווכחים לשני מתרסים מנוגדים. היא יוצרת אווירה בה יש שני צדדים הפוכים ואני עכשיו כאילו צריך להתייצב בצד השני אוטומטית ולהלל את מכבי על כך שהשאירו את משומר – "איזו החלטה מצוינת!". לא רוצה. אני מאוכזב שלא הצלחנו להיפטר ממשומר. כנראה שאף אחד לא ממש רצה אותו. אני אתבאס לראות אותו שוב בהרכב. לא שדגני הרבה יותר טוב, אבל משומר נהיה בעיני סמל לבינוניות. דגני מבחינתי יכול להיות או יותר טוב, או לעשות כאלה טעויות שיגרמו להנהלה לחפש סוף סוף מגן ימני חדש (:
אז שוב: יש טעויות, ויש גם דברים חיוביים. על הטעויות אני מדבר כשאני מרגיש שצריך, ובאופן כללי כולם מדברים, כל הזמן. כולם מעבירים ביקורת, כל הזמן, על הכל. אז אני מרגיש צורך להראות גם את הדברים החיוביים. אבל אני מרגיש קצת לבד במערכה.
יותר מכך: נוצר מצב שבו האוהדים רק מעבירים ביקורת. ואז הקבוצה מציבה את עצמה במתרס השני, ומעבירה רק מסרים חיוביים. ואז רוני לוי נראה כגונב דעת (למה אני בכלל משתמש בביטוי הזה? אני שונא אותו). לא שהוא לא, לפעמים. אלא שהקיצוניות של תמונת המצב כפי שהאוהדים מתארים אותה גורמת לדברים שלו להישמע הזויים, גם כשיש בהם אמת. ואז יוצא ששופכים את התינוק עם המים. לא מאמינים לכלום. וזה גורם לחוסר אמון כללי (שוב, אני מתייחס פה לחברה ותרבות הכותרות בכלל ולא רק למכבי).
בקיצור, אני חושב שהצגה מורכבת של המציאות לא תהיה רק אמיתית יותר אלא גם תאפשר שיח נכון יותר, מתלהם פחות, ויעיל יותר.
7. בדבר אחד אני כן מסכים איתך. אני כן חושב ששחר מחפש את הדרך הארוכה אל ה"כן". אני יודע שכל אוהד חושב שאצלו נמצאת המפה של הדרך הזאת, ורק הוא יודע איך זה יקרה (זה די קל כשזה לא הכסף שלך שנשפך שם). אני לא חושב ששחר, בטח לאור ההיסטוריה, נופל מכל אוהד אחר במובן הזה. יכול להיות שהדרך שלו לא לטעמך או לטעם אוהדים אחרים. שאתה חושב שהיית יכול לעשות את זה יותר טוב. אבל אני כן חושב שהוא מנסה. אולי נישאר חלוקים על זה. אבל הכי חשוב לזכור, לדעתי, שאנחנו ושחר באותו צד (ומי שלא מאמין בזה, מי שחושב ששחר רק מנסה "לערבב" ולעבוד על האוהדים בשביל למכור מנויים או להרוויח כסף או משהו כזה, אין טעם אפילו שנתחיל להתווכח).
אהבתיאהבתי
תודה גם לך על התגובה הארוכה. יש כמה דברים שלא הבנת או שלא היו ברורים.
1+2. די ענית, כן. יש טכניקה מכל מני סוגים. יש טכניקה לסובב כדור בבעיטה חופשית, יש טכניקה לעבור שחקן, יש טכניקה לעצור כדור. וכו'. אז לטענתך הוא עובר שחקנים, לתקוף את השער, והוא גם לא כל כך איטי. אז ענית וזה מה שרציתי להבין. אני לא זוכר אותו כשחקן כזה וגם הלינקים לא עוררו בי תקווה (ופתחתי אותן עם המון רצון לתקווה! בחיי!), אבל אני כמובן מאוד רוצה שתהיה צודק.
3. אני לא חושב ש"אולי השחקן יגלה בקבוצה אחרת שהוא בעצם רעב" זו גישה בריאה שצריכה לאפיין את מכבי חיפה. גם אם היא אחת לכמה הזדמנויות זה יצליח. אני לא מסוגל להאמין שאתה מאמין לעצמך בקשר לזה. קצת פתרת אותי בקלות עם "אולי" שהוא אולי מאוד מסוכן.
4+5. כמובן שאם היו משחררים את טוואטחה זה לא היה ניהול טוב ורציני בעיני. אבל כבר בקיץ כל מה שהביאו זה סאן מנחם, וסאן מנחם כבר נפצע לפני לא מעט זמן. יחד עם היחסים עם טוואטחה הייתי מצפה שיביאו מגן שמאלי. לפחות אחד שהוא מחליף. כנ"ל לגבי צד ימין שדגני עשה שם בושות מאוד גדולות במשחקים האחרונים.
6. אני לא בדרך כלל משתמש בניסוחים קיצוניים כמו "ניהול ברמה של 3 הקבוצות הכי גרועות". אני לא מושפע ממה שמשתרש והנאום שלך לא רלוונטי כלפי. אני כן חושב שלהישאר עם 2 בלמים בתור מגינים (בן דוד ודגני), כשהמחליף הוא בלם נוסף (חבשי) זה ניהול ברמה נמוכה מאוד. אני לא יודע איך אתה לא מסוגל להסכים עם זה – אולי אתה חושב שאלו מגינים (ה"מגינים" ו"המחליפים" שלהם) שמתאימים ליותר מ3 הקבוצות הכי גרועות בליגה? שוב, יצאת בנאום שממש ממש קשה לי לקבל שאתה מאמין בו.
או שאולי אתה חושב שמשומר וטוואטחה חוזרים לסגל זה ניהול תקין, ובגלל שהם שחקנים טובים (הם בכל מקרה לפחות מגינים) אז זה פותר את המצב? רצינות, מקצועיות, שאיפות גדולות, מחשבה לטווח ארוך – כל זה כאן?!
גיב מי אה ברייק.
7. אכן, אני כבר לא בטוח שאני ושחר באותו הצד. אני חושב שהוא מקבל את המצב בנחת והוא חוזר על אותן הטעויות כי הוא כבר עייף וזחוח – והקבוצה בדמותו. הלוואי שאתבדה. יש גם זמנים ששום דבר לא מצליח לא משנה מה עושים, זה נכון, אבל לזאפ-זפ בין בתי הימורים עזר אולי ל-2 אנשים וגם זה היה בסרט של הוליווד.
אהבתיאהבתי
1+2. אוקיי, חשבתי שאתה מכיר את ורמוט.
3. זה תמיד הימור מסוים, אבל אני מניח שהתקווה והאמונה היא שהוא כן רעב. הוא בעצמו אומר שהוא רעב ומן הסתם הוא אמר את זה גם לראשי הקבוצה. מובן שאי אפשר לדעת, כמו שאתה לא יכול לדעת שהוא שבע, אתה יכול לנחש לפי איך שהוא נראה לך, אבל אתה לא יודע להפריד בין מה נובע משובע ומה מהשתלבות לא טובה בקבוצה וכו'. בקיצור כולנו עוסקים בהימורים ובניחושים ובתקוות. אני מאמין שבקבוצה יודעים יותר ממני וממך כי הם בכל זאת שמים על זה כסף, אבל גם הם לא יכולים לדעת בוודאות. אין מכשיר שבודק רעב.
4+5 ובכלל. שוב, אני לא הסנגור של מכבי גם אם אני נאלץ להיות בתפקיד הזה מדי פעם כשאני מרגיש שיש הגזמה בביקורת. יש מלא טעויות ויש גם דברים לא מתוכננים. כמו שהמגן שלך מחליט שנמאס לו והמגן המחליף נפצע. זה לא אומר שכל מה שהם עושים בסדר אבל גם לא שהם מטומטמים לגמרי.
6. ה"נאום" שלי לא מופנה ספציפית אליך כמו שכתבתי, אבל אני מאמין שגם אתה לא חסין מהשפעות מסוימות, כמו כולנו… אני לא מבין למה אתה ממשיך עם העניין של להישאר עם שני בלמים בתור מגינים אם טוואטחה ומשומר אצלנו (ולמה החלטת שדגני הוא בהכרח בלם ולא מגן? כמגן ימני הוא לא מהגרועים בארץ לדעתי, והוא גם תיפקד שם בנבחרת אז כנראה שלא רק לדעתי). בקיצור לא רלוונטי.
תחסוך לי את ה"אתה לא באמת מאמין בנאום שלך". אין לי אינטרס להגן על מכבי, לא מקבל מהם כסף ובינתיים, כל עוד הקבוצה נראית ככה, זה לא עוזר לי במיוחד להצביע על דברים טובים בקבוצה או על ביקורת לא הוגנת נגדה. היה לי הכי קל להטיח בקבוצה ביקורת בלי הפסקה ולהגיד כל היום כמה הם עלובים וחדלי אישים וגרועים, ותמיד הייתי יוצא "צודק", הרי תמיד יכול להיות יותר טוב (וכשהביקורת מוכחת כמוטעה אף אחד כבר לא זוכר שהטחת אותה). אבל זה לא מה שאני מחפש ולא מה שמעניין אותי.
שורה תחתונה – צא מנקודת הנחה שמה שאני כותב, אני מאמין בו. מבטיח שזה הדדי.
7. אוקיי. כאמור כאן נישאר חלוקים.
אהבתיאהבתי
אוקיי, אתה מאוד סלקטיבי בהתייחסות שלך. אז יוצא שנשמע שאתה מאמין שבן דוד ודגני וחבשי הם מגינים של יותר מ3 הקבוצות הגרועות ביותר בליגה – אני מתכוון, שלושתם יחד, מה שמרכיב את האופציות שלנו במשחקים האחרונים.
צר לי, נראה לי שיש הבדל בין לא לרצות להטיח בקבוצה ביקורת בלי הפסקה לבין סתם לסתור.
וקל לך מאוד להגיב למשהו שכתבתי ב-"יש משהו מושרש בחברה" ומצד שני לכתוב "צא נקודת הנחה שאני מאמין במה שאני כותב". כלומר, זה לא ממש רטוריקה לגיטימית בשיחה.
תקרא לזה רעב או עייף או איך שתקרא לזה. שחקן שלא שיחק ולא הצליח לאחרונה – זה מה ש-ורמוט – וזה מה שמשנה. אתה רוצה שחקנים כאלה בקבוצה שלך בגלל שפעם חשבת שהם שחקנים טובים אז אחלה, אבל בלי קשר לנבואות אלו פשוט לא קלפים שהם לטובתנו.
ובשורה התחתונה – שיהיה לנו בהצלחה. אני אחד החברה החיוביים אבל יש נקודות שאי אפשר להתעלם מהם ואיכשהו אתה מתעקש עליהן.
אהבתיאהבתי
אבל "ביחד" הם שיחקו אולי משחק אחד (נניח… אני לא זוכר אם זה באמת קרה). וזה קורה, כשיש אילוצים. זה לא אמור לקרות באופן קבוע, וגם אם טוואטחה ודגני היו עוזבים זה לא היה קורה. דקל וואליינטה הם הבלמים, דגני (מגן נבחרת) היה מגן ימני ובן דוד או חבשי היו מגן שמאלי. אז כן, זה נראה לי יותר טוב מ-3 הקבוצות הגרועות בליגה. לי זה נראה שאתה מתעקש סתם על "3 הגרועות" הזה.
לא הבנתי מה לא לגיטימי ברטוריקה שלי. תסביר.
אהבתיאהבתי
עברתי שוב על הדיון. אני מצטער ומתנצל קבל עם ועוקבים אם ניצלתי את התגובה שלך בשביל לפרוש את האג'נדה שלי לגבי השיח האינטרנטי היום. היה נדמה לי שגם התגובה שלך היתה נגועה בקיצוניות שמפריעה לי. אולי אני טועה אבל אם כן ואם לא, סליחה אם הוצאתי עליך כעס שהצטבר בי על תופעה מסוימת ולא הגיע לך.
להגנתי אומר שגם הסגנון שלך הרגיש לי תוקפני, (ה"נאום", ה"גיב מי א ברייק" וה"קשה לי לקבל שאתה מאמין לעצמך") ומן הסתם הגבתי משם. לא יודע אם זה כיוונת ב"לא לגיטימי" – אבל אני מן הסתם מאמין בכל מה שאני כותב ואני מניח שגם אתה. יש הבדל בין להאמין ולהיות משוכנע במה שאתה כותב לבין להיות מושפע מאחרים ומדברים שמושרשים בחברה. גם אני וגם אתה מושפעים ממה שאנחנו רואים מסביבנו, זה לא עושה את האמונה שלנו במה שאנחנו כותבים לפחות נכונה או קיימת (בקיצור, "אתה לא מאמין במה שאתה כותב" זה כמו להגיד "אתה משקר"/ עושה מניפולציות"/ "משקר לעצמך". אתה יכול להבין למה זה לא נעים לשמוע. אני חושב שבשום שלב לא האשמתי אותך במשהו כזה או דומה).
אהבתיאהבתי
תודה חבוב. הכל בסדר. גם אני לא התכוונתי לדברים כמו שהם נשמעו.
בוא נתקדם. חבל שסתם נתעסק בטונים ובניסוחים. נראה לי ששנינו יודעים שהשני הוא אחלה.
אני חוזר עוד 4 ימים. נשתה בירה. נראה משחק נגד הפועל ת"א. נשחק כדורסל. יהיה בסדר.
נתכתב פה בפעם הבאה שתפרסם עוד פוסט מעולה. :)
אהבתיLiked by 1 person
הפוסט הזה הוא על הגבול בין אופטימי ומפיח תקווה, לבין תזכורת מכעיסה למצב בו אנחנו נמצאים. אני כרגע בוחר בתקווה כי קרה משהו, יש שינוי. שחקנים באו והשתנה משהו בסגל, במערך, בציפיה, במרקם בחדר ההלבשה, במלחמה על ההרכב ובסך הרעב הקבוצתי הכולל. ואם יש שינוי, כמה זה יכול להיות יותר גרוע ממה שהיה עד עכשיו?
לגבי ורמוט – מבחינתי שחקן טוב יכול להיקרא "שחקן טוב" רק אחרי שהוא מגלה יכולת טובה לאורך זמן. כבר למעלה משנתיים שגילי ורמוט לא עונה על הקריטריון הזה שלי עם עצמי. אני יודע שיש בו משהו, משהו מלהיב שאני מת שיחזור להתפרץ אצלנו, אבל מה שגרם לי להתרגש ממש מהעסקה הראשונית היה דווקא אבי ריקן, שנחשב רק כתוספת משום מה. מקווה ששנה הבאה נראה אותו אצלנו.
את פירס ראיתי פעמיים העונה ולא ראיתי כלום. מקווה שגם אצלו הרעב הזה יחפה על כל הדברים האחרים. מקווה שבנתניה הוא לא זרח בגלל הקבוצה ולא בגללו.
אני לא חושב שיענקל'ה נכנע לתחרות או עושה בכוונה. אפילו להיפך. הביקורת שלי אליו היא דווקא שהוא פחות מנהל אותנו מקצועית ונותן למאמנים שלנו לעשות את כל הטעויות בעצמם, על חשבוננו. הרי עם כל הכבוד, יענקל'ה לעולם לא היה מחתים את פירס בשמו ועל דעת עצמו, ולעולם לא היה מתקשר דווקא לחיים מגרלשווילי (אם זה אכן נכון) שיבוא להושיע את האגף. שחר תמיד רצה וניסה להחתים את הטובים ביותר, ואיכשהו עכשיו הוא פשוט הולך אחרי המאמנים ונותן להם את הספוט. יש המון דוגמאות מהקיצים האחרונים שזה לא תמיד עניין של כסף, אלא של התעקשות. אני רוצה שהוא יחזור להתעקש.
ויאללה שיגיע כבר יום שבת ואינשאללה שכולנו נאכל את הכובעים הפסימיים.
אהבתיLiked by 1 person