אנחנו – מכבי פתח תקווה: שחר המתים

תשכחו ממהפכת הצעירים. זו גם לא מהפכת המנוסים. מה שיש לנו כאן זו מהפכה של זומבים: החוזרים מן המתים.

בפינה הימנית תמצאו שחקן שהיה לפני תחילת העונה המגן הימני הטוב בארץ, וכמה חודשים אחר כך כבר היה מגן מת מהלך, כשנשלח אל הלימבו בדרך אל גיהנום השכחה בקבוצת מרכז טבלה ומטה – אך ברגע של חסד נשלף מתהום הנשיה המכונה גם "קבוצת המנודים" ושוגר בחזרה לאגף.

בפינה השמאלית – נער מג'סר א זרקא, אשר נגזר עליו להיות קרבן לאליל הזהוב-כחול וכבר היה חשוב כמת בעיני רבים מאיתנו, אבל רגע לפני שנעטף בתכריכים הצהובים כדי להישרף על המזבח, יצאה בת קול מסתורית ואמרה "אל תשלח ידך אל הנער, שכן לאירופה הוא ייצא רק מחיפה", והוא ניצל מן המאכלת (במקומו, כך מספרים, הוקרב לעולה אייל צעיר שהועלה מהנוער וקיבל כמה דקות של תהילה כשנקלע במקרה לסבך האינטרסים).

במרכז המגרש תוכלו למצוא את מי שכונה השבוע ברשתות החברתיות "סוס מת", כזה שכבר נקבר, בעודו בחיים, בבית העלמין בקרית שאול שלום, והוצא מן הקבר רק כדי שעצמותיו הזקנות ייקברו בעיר מולדתו, ובאקט אחרון של השפלה גופתו אף הועברה בחינם, כאילו היתה סרח עודף ששמחים להיפטר ממנו.

ומעל כולם, ניצב בגאון – מלך הלילה, המהלך הלבן שהגיע מן המערב הקר אל הממלכה הירוקה כדי להנהיג את צבא המתים אל הניצחון; האחד והיחיד, המצביא שלא מזדקן, הילד הנצחי יוסי – או כמו שכבר כונה בפי כמה מהמקדימים להספיד, היה-יוסי.

כל אלו התקבצו היום ובאו בשערי המגרש שנקרא על שמו של המוות עצמו – האיש שדן עיר שלמה למוות בייסורים, בעיות נשימה וראשים קטנים. כל אלו חזרו מן המתים, מסוכנים ורצחניים, זומבים אימתניים שכל רצונם הוא לרדוף את בני האנוש המסכנים מהמושבה פתח-תקווה, להשיג אותם ולטרוף אותם חיים בלי רחמים במרחץ דמים אכזרי.

ועבורנו, האוהדים, שכבר התייאשנו מההפסדים החוזרים ונשנים בקרבות, שהתרגלנו שאם כבר יש איזה טבח אז אנחנו עצמנו הנטבחים, מרחץ הדמים הזה היה כיף גדול. כי אנחנו מה אכפת לנו מה אומרים על גיבורינו, "סוסים מתים" או "שאריות של החיים".

העיקר שסוף סוף אנחנו בצד של המנצחים.

*

אז כל הדיבורים על מהפכת צעירים נזרקו לפח בהזדמנות הראשונה – יחד עם ריאן, גוזלן ושי בן דוד שרק אלוהים יודע אם הוא יזכה לראות שוב את אבי רן מבפנים – מה שלימד אותנו שאסור להאמין לאף מילה של אנשים שמנסים לברוח מאחריות לכישלון, כי הם יגידו כל דבר בתקווה שזה יישכח במקרה של הצלחה. המהפכה מתה, כשהיא משאירה אחריה שני שרידים בהרכב, ג'אבר ונטע. וטוב שהיא מתה. אנחנו לא צריכים מהפכת צעירים, אנחנו לא צריכים מהפכות בכלל. אנחנו צריכים שילוב נכון ובריא של שחקנים מנוסים ופחות מנוסים. אלו יביאו את החכמה ואלו יביאו את הרעב, אלו יביאו את הכושר ואלו את הביטחון.  ובעיקר אנחנו צריכים כישרון.

ואת כמות הכישרון שיש לנו ראינו היום באצטדיון.

רוני לוי הוא ככל הנראה לא מאמן טוב במיוחד, והוא בטח לא טוב במיוחד בניהול משחק. אחד לא רע כזה ראינו היום מולנו – מאמן שראה שהמערך שלו לא עובד והגיב מהר בשינוי דרמטי כשעבר לשלושה בלמים, מערך שעבד יפה מולנו בעבר והשאיר את שחקנינו אובדי עצות גם היום, בעוד מאמננו צופה במתרחש חסר אונים ולא יודע מאין יבוא עזרו.

עזרו הגיע משער די מקרי בדקה טובה – תוצר פעולה אישית של טאלב והסיומת הידועה של יוסי. עוד שער מהיר בפתיחת המחצית השניה עשה עבורנו את העבודה שכן כשמובילים בשני גולים, עם השחקנים שיש לנו בהתקפה, לא צריך אפילו מאמן. רק לתת להם את הכדור ושילכו ליהנות. וזה בדיוק מה שהם עשו.

*

את כוכבי ההתקפה שלנו אולי לא צריך לאמן אבל צריך בהחלט לנהל, וזה הדבר הכי חשוב ומורכב שצריך לעשות מעכשיו רוני לוי. ככמות הכישרון, כך פוטנציאל הנפיצות, וניהול חבורה של כוכבים עם אגו גדול, ראש בעייתי ועור דק בחדר ההלבשה זה סיפור אחר לגמרי מבניית מהלכים טקטיים על המגרש (מה שדווקא מעורר קצת אופטימיות לגבי לוי, כי אולי בזה הוא דווקא יותר מוצלח). גילי ויוסי ואלירן נראו חברים טובים ומפרגנים היום, כשהכל תקתק. אבל השאלה הגדולה היא איך הם יסתדרו כשלא הכל יילך.

נראה לי שוורמוט ילד טוב ויחסית קל לניהול, כמו האחרים במכבי, אבל עטר קצת מדאיג אותי. אולי הוא קצת לחוץ מהריבוי הפתאומי של כוכבים סביבו, אבל גם היום, במשחק קליל, הוא הצליח לריב עם ג'אבר על כלום (וזה עוד היה אחרי שכבר נתן גול, כשהיה קצת פחות עצבני). על הכישרון העצום שלו אין ויכוח, אבל עושה רושם שהוא בחור קצת מתוסבך ועסוק מאוד בעצמו (וזה לא נעלם גם מעיני האוהדים – בחיפה אוהבים ילדים טובים ופחות מסמפטים כוכבים מפונקים). הוא טיפוס שיכול לקחת אותנו רחוק או להוריד אותנו עמוק למטה, גם על המגרש וגם בחדר ההלבשה, ואני מאוד מקווה שהחבר'ה סביבו, גם השחקנים וגם צוות האימון, יידעו להתנהל מולו בנחישות וברגישות הנכונים (ג'אבר למשל, שמחל על כבודו וקפץ עליו בכוונה אחרי הגול השלישי כדי להרגיע את העניינים, היה דוגמה טובה להתנהלות כזו).

וחשוב מכל: היה כיף היום, אבל זה היה רק משחק אחד, הצגה יחידה וראשונה העונה, וגם היא כמעט בגרבג'-טיים. האתגר האמיתי עכשיו יהיה לחזור על זה. עקביות והמשכיות. וקודם כל בגביע ביום שלישי.

*

עכשיו כולם ממילא יעסקו ביוסי-ורמוט-עטר, אז אני אשאיר את זה לאתרים ולעיתונים. מה כבר יש להגיד? כולנו ראינו איך זה נראה כשכל אחד מהם נותן את מה שהוא יודע. אז אני רוצה להזכיר את מי שאולי לא יוזכר בכתבות ובטורים האחרים. יוסי אולי נתן את הברק והווינריות במחזורים האחרונים, פלט נתן את הגולים שבשבילם הביאו אותו, אבל נטע וג'אבר הם הגיבורים השקטים שלי.

נטע מחזיק אותנו בתמונה כבר כמה חודשים, עם עבודה בלתי-נגמרת בכל משחק, עד הדקה האחרונה של זמן הפציעות. רגע נחמד היום היה כשמונונגה האימתני נכנס בפתח תקווה, והדבר הראשון שנטע עשה היה לעלות איתו לקרב אווירי ולהיכנס לו בגוף בהרבה יותר כוח ממה שהיה דרוש, משל היה אסיר בכלא שמבהיר מיד לאסיר החדש מי פה בעל הבית ועם מי אסור להתעסק כי אין לו אלוהים. נטע גם מנצל היטב את המעמד הנחות שלו מול שחקנים יריבים שעדיין מזלזלים בו – הם בטוחים שהוא ימהר להיפטר מהכדור ובהטעיית גוף הוא זורק אותם, עובר אותם ושולח כדורי עומק מצוינים. יהיה מעניין לראות איך הוא יתמודד איתם כשיבינו שהוא לא פראייר.

לגבי ג'אבר – בטח כבר הבנתם שאני די חולה עליו. יכול להיות שאני עף עליו יותר מדי, יש לי נטיה כזאת עם שחקנים צעירים ומבטיחים – אבל גם אם ניקח בחשבון את ההטיה שלי, אני חושב שיש לו המון כישרון ברגליים. מה שבטוח יש לו זה הרבה ביטחון, שלפעמים אמנם גורם לו לאיבודים שטותיים, אבל גם גרם לו להיות הרבה פעמים השחקן היחיד שניסה לקחת אותנו קדימה ולאיים על השער, כשאף אחד לא תפקד. גם היום, כשעוד היתה קצת מבוכה בהתחלה, הוא לקח אחריות וניהל את ההתקפות עד שגילי ויוסי נכנסו לעניינים. מה שאני אוהב בו במיוחד זה התנועה שהוא עושה כל הזמן לכיוון השער והכניסה לאזורים מתים (תנועה בניונית-זהבית ובעיקר מאוד לא ישראלית טיפוסית), תכונה שהיום למשל סידרה לו את הבעיטה המצוינת מהאוויר בהזדמנות הראשונה שלנו וגם הביאה אותו לבשל את השער האחרון.

לנטע אני לא דואג בעקבות הגעת השחקנים החדשים, כי אני לא רואה מצב שלוי מוותר על השקט שהוא מספק לו מאחורה. לגורלו של ג'אבר אני חושש קצת יותר. אני מניח שרוני לוי הזהיר יעדיף לשחק עם שני גרזנים בקישור האחורי, כשבקישור הקדמי יש לו את ורמוט ועטר שלא עושים הרבה הגנה. אני רק מקווה שלא ישרפו לנו את ג'אבר לגמרי ויתנו לו את הדקות שלו, כי לדעתי מדובר באחד הכישרונות היותר גדולים שצמחו אצלנו בשנים האחרונות.

***

הופה הופה, מי זאת שם בדרך פיקא שלא נותנת לקבוצת הכדורגל לחגוג לבד? מי אלה שגונבים לחבר'ה מאבי רן את הרעם, גם כשהם מורידים מבול? איכשהו קבוצת הכדורסל תמיד מוצאת דרך למשוך אליה את תשומת הלב: כשבכדורגל מפסידים בכדורסל מנצחים; כשבכדורגל נותנים משחק טוב, בכדורסל נותנים משחק יותר טוב; וכשבאבי רן יש סוף סוף קונצרט, ברוממה יש את "החומה" בהופעה חיה.

מה כבר יכלו הירוקים עם הכדור הכתום לעשות כדי להתעלות על המשחק הכי טוב של קבוצת הכדורגל העונה, ועוד כשהם צריכים לשחק נגד מכבי ת"א המפחידה? ובכן, קבוצת הכדורסל הנחילה בתגובה לצהבת המתועבת את ההפסד הכי גדול שלה אי-פאקינג-פעם. מה עוד אפשר לבקש אחרי יום כזה?

רק תנו לי עוד מהירוק-מתוק הזה.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, ירוק עם כדור כתום, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על אנחנו – מכבי פתח תקווה: שחר המתים

  1. Perla הגיב:

    אכן היה יוסי של מוצ״ש

    Liked by 1 person

  2. טל הבלגי הגיב:

    מה אני אגיד. כל מילה!

    אני חושב שהיה ברור ש"מהפכת הצעירים" מסתכמת כרגע בשחקן אחד – נטע.
    אף אחד לא ציפה, אני מקווה, שבן דוד ישאר בהרכב.
    לריאן דווקא הייתה הזדמנות אבל הוא לא לקח אותה וזו רק אשמתו.

    אני מקווה שמויאל ופירס לא יתפסו איכשהו את המקום של עטא ונטא.
    אבל – אני גם לא מאמין שגיל או איפה שחקן גדל הם עניין גדול. אז שישחק מי שיהיה טוב, מי שיעזור לקבוצה להיות טובה יותר.
    ובכל מקרה זה כבר נשמע כמו חלומות של עשירים.

    רק מילה על פירס. הוא קיבל את המשחק הכי קל שיכל, ועדיין גרם לי להאמין למה שאמר כל השבוע: שאלוהים נתן לו את הזדמנות חייו. הוא ריגש אותי, הוא הראה שהוא טכני והוא משחק קדימה, הוא גרם לי לפנטז.
    וסוף סוף נראה שיש לנו ספסל.

    סעמק איך אני שונא כשהם גורמים לי לקוות.

    Liked by 1 person

  3. מתן גילור הגיב:

    הכשרון הגדול של עטאא ג'אבר כלל אינו ברגלים, לא בראש. הבחור מבין אצ המשחק. שני רק ליוסי מהבחינה הזו אצלנו. לדעתי הוא העתיד של מכבי. להוציא אותו מההרכב העונה בשביל ספק אירופה במערך קצת יותר זהיר זו טעות גם לעונה זו ובטח לעונות הבאות.
    גם אני מאד תופס ממנו ומוכן לתת מרווח טעות גדול לשחקנים עם כזה פוטנציאל. כנ"ל לביא וריאן. גוזלן למשל ממש לא.

    Liked by 1 person

  4. mhfcball הגיב:

    יפה לראות שניצחונות יפים מביאים טורים יפים
    כיף לקרוא
    והיה כיף לראות את מכבי חיפה, אבל..
    מי שנכווה ברותחין, נזהר בגרבאז'ין
    כן , ניצחון באמת יפה באמא של הגארבז' טיים
    לא רוצה לשמוע יותר מילים כמו "דרך חדשה" , "תהליך" "מתחברים" או שאר מילים שנראות כמו כותרות לשירים של גלי עטרי או קרן פלס.
    אתמול ירד לי האסימון למה אוהדי וקברניטי מכבי חיפה מתלהבים ממהפכת הצעירים ,כי זה משמר את הפנטזיה, שהנה אוטוטו תוך שנה שנתיים זה מתחבר , ההווה זה לחלשים, אנחנו בפנטזיה בעתיד אי שם , שריאן זה בעצם רוסו, שגוזלן זה אלון מזרחי, וג'אבר זה ערן זהבי (כן, גם את השטות הזאת ראיתי באיזה שהוא מקום), ואם רק ניתן להם זמן להתחבר תוך כמה שנים נחזור ונדפוק את כולם (כמו ששחר טוען)

    המבחן של מכבי חיפה זה לא רבע הגמר נגד בני יהודה, ואפילו לא המשחק נגד בית"ר, המבחן של מכבי חיפה זה מחזור 2 עונה הבאה , אותו מחזור שבו יש 90% לחות ו-100% לחץ, אותו מחזור בשיא הקיץ שבו כדור שלג בכפר גלים מתחיל להתגלגל, ונעצר רק בינואר עם הפנטזיה החדשה

    עכשיו שמתי לב שיצא לי תגובה מבאסת
    הולך לשמוע שיר של גלי עטרי

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      דווקא הפעם אני חושב שהרבה פחות אוהדים התלהבו מ"מהפכת הצעירים", הרוב הבינו מיד שזה בולשיט שנועד לכסות על הוויתור על העונה. אבל כן, אנשים אוהבים לקוות לעתיד טוב יותר, בטח כשההווה דפוק, אז כל סימן שמחזק את התקווה הוא משהו להיאחז בו. בכל אופן, מסכים איתך שהמבחן הוא במחזורים החשובים ולא בגרבאג'.
      הנה שיר של גלי עטרי בשבילך

      Liked by 1 person

  5. יניב הגיב:

    התחת של אברם פוטר, אלירן עטר מועמד להחליפו.
    שלא תחשוב, אלירן, שזה שנתת שני שערים יפים, פוטר אותך ממילים רעות על המשחק הנוראי ששוב נתת, על האגואיסטיות המחפירה ועל טוב על מי אני עובד, תביא כל משחק כזאת תפוקה.

    פוסט מצוין לתחילת שבוע מצוין. לא תארתי לעצמי ש-4-0 ירוק יהיה רק הספתח של תחילת השמחה שלי. תודה לבחורים עם הכדור הכתום על שמחה אמיתית.

    והנה יש תקווה וכיף והתרגשות מהמשחק הנוכחי והתרגשות מהמשחק הבא וכדורגל שובה עין ואטרקטיבי (כמו שאלישע היה אומר) ושוב חלומות גדולים על המקום השלישי או הרביעי. בא לי למות.

    Liked by 1 person

  6. הופמן הגיב:

    מדהים כמה כולנו כבר מפחדים לקוות

    אהבתי

  7. מתי הגיב:

    הופמן, לא רק שכולם מפחדים לקוות, הבעיה שהם בכלל מפחדים לשמוח.
    הנה כתב mhfc all שמוכרים לנו תקוות מצד אחד ומצד שני שולח אותנו עד מחזור שני של העונה הבאה.
    אני שולח את כולם לשיר: היום של אהוד בנאי ולחלאס לבאס לי את היום. הרי כבר כמה זמן אנשים שואלים אותי: ״ למה אתה מבסוט מכבי חיפה ניצחה אתמול?״
    ואני עונה להם שמכבי חיפה לא שיחקה אתמול וכל יום שהיא לא משחקת זה נצחון.
    אז דווקא עכשיו כשניצחנו ונראינו כמו קבוצה ששווה יותר משני גרוש? שאפשר לאהוב אותה לא רק מעל תשעים דקות אלא גם בתוך התשעים דקות?

    חוץ מזה אתמול הגיע לאצטדיון בפעם הראשונה אבא שלי, אחרי שהיה עמוק עמוק במתים. לא יודע מי חזר משם בכושר יותר טוב, מכבי או אבא שלי, בשביל זה אני מוכן לחכות ולבחון שוב במחזור השני של העונה הבאה.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s