אנחנו – מכבי פתח תקווה: שחר המתים

תשכחו ממהפכת הצעירים. זו גם לא מהפכת המנוסים. מה שיש לנו כאן זו מהפכה של זומבים: החוזרים מן המתים.

בפינה הימנית תמצאו שחקן שהיה לפני תחילת העונה המגן הימני הטוב בארץ, וכמה חודשים אחר כך כבר היה מגן מת מהלך, כשנשלח אל הלימבו בדרך אל גיהנום השכחה בקבוצת מרכז טבלה ומטה – אך ברגע של חסד נשלף מתהום הנשיה המכונה גם "קבוצת המנודים" ושוגר בחזרה לאגף.

בפינה השמאלית – נער מג'סר א זרקא, אשר נגזר עליו להיות קרבן לאליל הזהוב-כחול וכבר היה חשוב כמת בעיני רבים מאיתנו, אבל רגע לפני שנעטף בתכריכים הצהובים כדי להישרף על המזבח, יצאה בת קול מסתורית ואמרה "אל תשלח ידך אל הנער, שכן לאירופה הוא ייצא רק מחיפה", והוא ניצל מן המאכלת (במקומו, כך מספרים, הוקרב לעולה אייל צעיר שהועלה מהנוער וקיבל כמה דקות של תהילה כשנקלע במקרה לסבך האינטרסים).

במרכז המגרש תוכלו למצוא את מי שכונה השבוע ברשתות החברתיות "סוס מת", כזה שכבר נקבר, בעודו בחיים, בבית העלמין בקרית שאול שלום, והוצא מן הקבר רק כדי שעצמותיו הזקנות ייקברו בעיר מולדתו, ובאקט אחרון של השפלה גופתו אף הועברה בחינם, כאילו היתה סרח עודף ששמחים להיפטר ממנו.

ומעל כולם, ניצב בגאון – מלך הלילה, המהלך הלבן שהגיע מן המערב הקר אל הממלכה הירוקה כדי להנהיג את צבא המתים אל הניצחון; האחד והיחיד, המצביא שלא מזדקן, הילד הנצחי יוסי – או כמו שכבר כונה בפי כמה מהמקדימים להספיד, היה-יוסי.

כל אלו התקבצו היום ובאו בשערי המגרש שנקרא על שמו של המוות עצמו – האיש שדן עיר שלמה למוות בייסורים, בעיות נשימה וראשים קטנים. כל אלו חזרו מן המתים, מסוכנים ורצחניים, זומבים אימתניים שכל רצונם הוא לרדוף את בני האנוש המסכנים מהמושבה פתח-תקווה, להשיג אותם ולטרוף אותם חיים בלי רחמים במרחץ דמים אכזרי.

ועבורנו, האוהדים, שכבר התייאשנו מההפסדים החוזרים ונשנים בקרבות, שהתרגלנו שאם כבר יש איזה טבח אז אנחנו עצמנו הנטבחים, מרחץ הדמים הזה היה כיף גדול. כי אנחנו מה אכפת לנו מה אומרים על גיבורינו, "סוסים מתים" או "שאריות של החיים".

העיקר שסוף סוף אנחנו בצד של המנצחים.

*

אז כל הדיבורים על מהפכת צעירים נזרקו לפח בהזדמנות הראשונה – יחד עם ריאן, גוזלן ושי בן דוד שרק אלוהים יודע אם הוא יזכה לראות שוב את אבי רן מבפנים – מה שלימד אותנו שאסור להאמין לאף מילה של אנשים שמנסים לברוח מאחריות לכישלון, כי הם יגידו כל דבר בתקווה שזה יישכח במקרה של הצלחה. המהפכה מתה, כשהיא משאירה אחריה שני שרידים בהרכב, ג'אבר ונטע. וטוב שהיא מתה. אנחנו לא צריכים מהפכת צעירים, אנחנו לא צריכים מהפכות בכלל. אנחנו צריכים שילוב נכון ובריא של שחקנים מנוסים ופחות מנוסים. אלו יביאו את החכמה ואלו יביאו את הרעב, אלו יביאו את הכושר ואלו את הביטחון.  ובעיקר אנחנו צריכים כישרון.

ואת כמות הכישרון שיש לנו ראינו היום באצטדיון.

רוני לוי הוא ככל הנראה לא מאמן טוב במיוחד, והוא בטח לא טוב במיוחד בניהול משחק. אחד לא רע כזה ראינו היום מולנו – מאמן שראה שהמערך שלו לא עובד והגיב מהר בשינוי דרמטי כשעבר לשלושה בלמים, מערך שעבד יפה מולנו בעבר והשאיר את שחקנינו אובדי עצות גם היום, בעוד מאמננו צופה במתרחש חסר אונים ולא יודע מאין יבוא עזרו.

עזרו הגיע משער די מקרי בדקה טובה – תוצר פעולה אישית של טאלב והסיומת הידועה של יוסי. עוד שער מהיר בפתיחת המחצית השניה עשה עבורנו את העבודה שכן כשמובילים בשני גולים, עם השחקנים שיש לנו בהתקפה, לא צריך אפילו מאמן. רק לתת להם את הכדור ושילכו ליהנות. וזה בדיוק מה שהם עשו.

*

את כוכבי ההתקפה שלנו אולי לא צריך לאמן אבל צריך בהחלט לנהל, וזה הדבר הכי חשוב ומורכב שצריך לעשות מעכשיו רוני לוי. ככמות הכישרון, כך פוטנציאל הנפיצות, וניהול חבורה של כוכבים עם אגו גדול, ראש בעייתי ועור דק בחדר ההלבשה זה סיפור אחר לגמרי מבניית מהלכים טקטיים על המגרש (מה שדווקא מעורר קצת אופטימיות לגבי לוי, כי אולי בזה הוא דווקא יותר מוצלח). גילי ויוסי ואלירן נראו חברים טובים ומפרגנים היום, כשהכל תקתק. אבל השאלה הגדולה היא איך הם יסתדרו כשלא הכל יילך.

נראה לי שוורמוט ילד טוב ויחסית קל לניהול, כמו האחרים במכבי, אבל עטר קצת מדאיג אותי. אולי הוא קצת לחוץ מהריבוי הפתאומי של כוכבים סביבו, אבל גם היום, במשחק קליל, הוא הצליח לריב עם ג'אבר על כלום (וזה עוד היה אחרי שכבר נתן גול, כשהיה קצת פחות עצבני). על הכישרון העצום שלו אין ויכוח, אבל עושה רושם שהוא בחור קצת מתוסבך ועסוק מאוד בעצמו (וזה לא נעלם גם מעיני האוהדים – בחיפה אוהבים ילדים טובים ופחות מסמפטים כוכבים מפונקים). הוא טיפוס שיכול לקחת אותנו רחוק או להוריד אותנו עמוק למטה, גם על המגרש וגם בחדר ההלבשה, ואני מאוד מקווה שהחבר'ה סביבו, גם השחקנים וגם צוות האימון, יידעו להתנהל מולו בנחישות וברגישות הנכונים (ג'אבר למשל, שמחל על כבודו וקפץ עליו בכוונה אחרי הגול השלישי כדי להרגיע את העניינים, היה דוגמה טובה להתנהלות כזו).

וחשוב מכל: היה כיף היום, אבל זה היה רק משחק אחד, הצגה יחידה וראשונה העונה, וגם היא כמעט בגרבג'-טיים. האתגר האמיתי עכשיו יהיה לחזור על זה. עקביות והמשכיות. וקודם כל בגביע ביום שלישי.

*

עכשיו כולם ממילא יעסקו ביוסי-ורמוט-עטר, אז אני אשאיר את זה לאתרים ולעיתונים. מה כבר יש להגיד? כולנו ראינו איך זה נראה כשכל אחד מהם נותן את מה שהוא יודע. אז אני רוצה להזכיר את מי שאולי לא יוזכר בכתבות ובטורים האחרים. יוסי אולי נתן את הברק והווינריות במחזורים האחרונים, פלט נתן את הגולים שבשבילם הביאו אותו, אבל נטע וג'אבר הם הגיבורים השקטים שלי.

נטע מחזיק אותנו בתמונה כבר כמה חודשים, עם עבודה בלתי-נגמרת בכל משחק, עד הדקה האחרונה של זמן הפציעות. רגע נחמד היום היה כשמונונגה האימתני נכנס בפתח תקווה, והדבר הראשון שנטע עשה היה לעלות איתו לקרב אווירי ולהיכנס לו בגוף בהרבה יותר כוח ממה שהיה דרוש, משל היה אסיר בכלא שמבהיר מיד לאסיר החדש מי פה בעל הבית ועם מי אסור להתעסק כי אין לו אלוהים. נטע גם מנצל היטב את המעמד הנחות שלו מול שחקנים יריבים שעדיין מזלזלים בו – הם בטוחים שהוא ימהר להיפטר מהכדור ובהטעיית גוף הוא זורק אותם, עובר אותם ושולח כדורי עומק מצוינים. יהיה מעניין לראות איך הוא יתמודד איתם כשיבינו שהוא לא פראייר.

לגבי ג'אבר – בטח כבר הבנתם שאני די חולה עליו. יכול להיות שאני עף עליו יותר מדי, יש לי נטיה כזאת עם שחקנים צעירים ומבטיחים – אבל גם אם ניקח בחשבון את ההטיה שלי, אני חושב שיש לו המון כישרון ברגליים. מה שבטוח יש לו זה הרבה ביטחון, שלפעמים אמנם גורם לו לאיבודים שטותיים, אבל גם גרם לו להיות הרבה פעמים השחקן היחיד שניסה לקחת אותנו קדימה ולאיים על השער, כשאף אחד לא תפקד. גם היום, כשעוד היתה קצת מבוכה בהתחלה, הוא לקח אחריות וניהל את ההתקפות עד שגילי ויוסי נכנסו לעניינים. מה שאני אוהב בו במיוחד זה התנועה שהוא עושה כל הזמן לכיוון השער והכניסה לאזורים מתים (תנועה בניונית-זהבית ובעיקר מאוד לא ישראלית טיפוסית), תכונה שהיום למשל סידרה לו את הבעיטה המצוינת מהאוויר בהזדמנות הראשונה שלנו וגם הביאה אותו לבשל את השער האחרון.

לנטע אני לא דואג בעקבות הגעת השחקנים החדשים, כי אני לא רואה מצב שלוי מוותר על השקט שהוא מספק לו מאחורה. לגורלו של ג'אבר אני חושש קצת יותר. אני מניח שרוני לוי הזהיר יעדיף לשחק עם שני גרזנים בקישור האחורי, כשבקישור הקדמי יש לו את ורמוט ועטר שלא עושים הרבה הגנה. אני רק מקווה שלא ישרפו לנו את ג'אבר לגמרי ויתנו לו את הדקות שלו, כי לדעתי מדובר באחד הכישרונות היותר גדולים שצמחו אצלנו בשנים האחרונות.

***

הופה הופה, מי זאת שם בדרך פיקא שלא נותנת לקבוצת הכדורגל לחגוג לבד? מי אלה שגונבים לחבר'ה מאבי רן את הרעם, גם כשהם מורידים מבול? איכשהו קבוצת הכדורסל תמיד מוצאת דרך למשוך אליה את תשומת הלב: כשבכדורגל מפסידים בכדורסל מנצחים; כשבכדורגל נותנים משחק טוב, בכדורסל נותנים משחק יותר טוב; וכשבאבי רן יש סוף סוף קונצרט, ברוממה יש את "החומה" בהופעה חיה.

מה כבר יכלו הירוקים עם הכדור הכתום לעשות כדי להתעלות על המשחק הכי טוב של קבוצת הכדורגל העונה, ועוד כשהם צריכים לשחק נגד מכבי ת"א המפחידה? ובכן, קבוצת הכדורסל הנחילה בתגובה לצהבת המתועבת את ההפסד הכי גדול שלה אי-פאקינג-פעם. מה עוד אפשר לבקש אחרי יום כזה?

רק תנו לי עוד מהירוק-מתוק הזה.