אנחנו – בני יהודה (גביע): תלויים

החילוף של יוסי בשביל הסטנדינג אוביישן היה צפוי כמעט כמו גול של יוסי אחרי שבוע דרמטי שהוא עמד במרכזו. אם רוני לוי היה יכול, הוא היה עולה ליציע ומריע לו בעצמו, עם תנועות ההשתחוות והכל. כי יוסי, יחד עם גילי ועם אלגרבלי*, הצילו הערב את רוני מהפסדי מביכי.

*מסתבר שהשער נרשם בסוף לטובת פלט. עם זאת, פלט לא מסתיים ב י' ולכן פה בבלוג השער יישאר לנצח של אלגרבלי.

*

כמו דראפיץ', גם יוסי מזרחי עשה בית ספר ללוי. כמו דראפיץ', גם הוא תפס את לוי עם המכנסיים למטה, כמו שחקני בית"ר גם השחקנים שלו עמדו מעולה והיו עדיפים עלינו באופן מוחלט. השחקנים שלנו, שידעו שהם עדיפים על הנייר וידעו גם שהם עושים כל מה שהם יכולים, לא הבינו איך קורה שבכל זאת הם לא מצליחים להחליף שלוש מסירות רצופות, שהם כמעט לא עוברים את החצי, שהם לא בועטים לשער, וכל זה בזמן שבני יהודה שוטפת את המגרש ולא מפסיקה לאיים על סטויקו. התשובה פשוטה: בכל מה שקשור להעמדה שלהם על המגרש ולהכנה למשחק, היתרון החד משמעי היה של היריבה.

באופן פרדוקסלי, דווקא המימוש של היתרון של בני יהודה בדמות השער של גלבאן (עוד פעם שמירה גרועה בקרן? מה יהיה?) הוציא את השחקנים שלנו מההלם.

*

הכל הלך לטובת בני יהודה, שהיתה ממושמעת ועשתה הכל נכון. אבל כמו שאומרת הקלישאה, פעולה אישית טובה אחת של שחקן יצירתי יכולה לעשות את כל ההבדל. רק משהו יוצא דופן היה יכול לשבור את הדינמיקה שהמשחק הזה קיבל. למזלנו, ולמזלו הגדול של רוני לוי, לבני יהודה יש שחקן אחד שיודע לעשות דברים יוצאי דופן. לנו יש שלושה כאלה. וזה הדבר הכי גדול שקרה בחלון ההעברות הזה. מה שלא הולך במוח (של המאמן) הולך בכוח (של השחקנים), וההגעה של ורמוט סידרה לנו כוח אש שיש מעטים כמוהו בליגה, שמחפה על החיסרון בעמדת המפקד. עם כל התכנון והמשמעת הטקטית שבעולם, קשה להתכונן לקבוצה שיש לה שלישיה כמו עטר, ורמוט ובניון בחוד.

למזלו של רוני לוי, אחרי הגול של גלבאן נמאס לוורמוט מהמשחק המסודר והנעת הכדור הלא תכליתית. במקום עוד מסירה מתוחכמת, הוא פשוט בעט לשער. למזלו של לוי, הדבר היוצא דופן יצא מהדופן של הנעל של גילי וננעץ בין החיבורים. למזלנו, היתרון המצטבר של השחקנים שלנו גדול מהיתרון של מזרחי על לוי.

ובקיצור: הניצחון הזה הגיע למרות רוני לוי, לא בזכותו. אבל משום שההצלחות רשומות על שמו של המאמן כמו שההפסדים רשומים על שמו, הוא יוצא הפעם זכאי ומקבל עוד לפחות שלב גביע אחד של חסד. מה יהיה בשלב הבא? תלוי בהגרלה, וביוסי, גילי ואלירן. לוי כבר לא ממש פקטור. אם כבר, הוא רק מפריע.

*

כמה מקריות יש בכדורגל. הכדור שהתלבש לורמוט פירק את כל מה שנבנה במשחק עד אותו רגע. הכתומים נשברו פסיכולוגית כשראו איך כל המאמצים שלהם, כל המשמעת שלהם, כל המשחק המדויק והפנטסטי שלהם עד אותו רגע – נמחקים במחי בעיטה אחת. משם הדרך היתה קצרה. עטר במסירה נדירה, טוואטחה במסירה אופיינית, פלט עם כל הגוף המתפזר שלו ובעיקר אלגרבלי דאגו לשער השני, ומאותו רגע זו היתה ההצגה של בניון.

כמו כולם, גם אני לא אוהב את הדרמה של הילד המחונן. הייתי מעדיף שהדלק שלו יהיה הרצון לנצח את היריבה ולזכות בתארים, ולא הרצון להוכיח לכולם כל הזמן. אבל מה לעשות, לא תמיד אפשר לבחור מה יציל אותך מחבל התלייה, וברגעים כאלה קשה להיות בררנים. אם זה מה שעושה ליוסי את זה, שיהיה. אי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים, והכלב הזה, כבר אמרנו, חי וניזון מתפקיד הגיבור שמציל את כולם ברגע האחרון נגד כל הסיכויים.

כל עוד הוא לא גורר את הקבוצה אחריו לתהומות האלה, כל עוד זה מתבטא רק בחגיגות שמחה מוגזמות אחרי גולים ולא בתנועות מגונות והצהרות מטופשות, שיהיה לו לבריאות.

*

אני לא יודע מה יוסי יודע לגבי התוכניות לעונה הבאה, אבל נדמה לי שיש לפרש את התמיכה שלו ברוני לוי בשבוע שעבר כתנאי – אני אשאר בקבוצה, אם רוני לוי יישאר בקבוצה. שניהם צריכים זה את זה. יוסי יודע שבהצלה החוזרת ונשנית את ראשו של לוי העונה הוא קנה לעצמו מקום בהרכב אצלו כל אימת שרק ירצה. עליו רוני כבר לא יעשה סדרות חינוך, ואת הביטחון הזה הוא לא ישוש לאבד בשביל מלחמה נוספת על מקומו בהרכב אצל מאמן אחר. לוי יודע, כמובן, שבלי יוסי הוא היה בפלייאוף התחתון השנה, כישלון עצום שהיה מהווה מכה רצינית, אולי מכת מוות, לקריירה שלו. הוא חב ליוסי כרגע את המוניטין המקצועי שלו.

רוני ויוסי תלויים זה בזה, ונראה שהצמד הזה יישאר איתנו לפחות לעוד עונה אחת, בתקווה שבסופה לא נמצא את עצמנו תלויים לצידם. האם ההישארות של יוסי שווה לנו את ההיתקעות עם רוני? האם היכולות האישיות של יוסי יצליחו לחפות על יכולות האימון של רוני?

אני די בטוח שלא. אני חושב שבלי הכנה נכונה וניהול משחק טוב אפשר לנצח משחק פה ושם, אולי גם לקחת גביע, אבל אי אפשר להגיע רחוק בליגה – גם עם השחקנים הטובים בעולם. תשאלו את אוהדי ריאל מדריד. מאמן טוב, לעומת זאת, יכול לקחת שחקנים חלשים על הנייר הרבה יותר רחוק ממה שאפילו הם חושבים. תשאלו את אוהדי אתלטיקו מדריד.

בכל מקרה, את אוהדי מכבי חיפה אף אחד לא שואל. אולי הסטה של לוי לתפקיד שמתאים לו יותר, נניח מנהל מקצועי מעל מאמן שיודע לנהל משחק, תוכל לעשות פלאים לקבוצה. אשרי המאמין. בינתיים נשים מבטחנו ביוסי וגילי.

אה, ו

– בחיאת חברים, תנו לאלירן להבקיע ראשון כל משחק. אחרת הוא הופכת למפלצת אגו מטורפת שלא רואה שום דבר חוץ מהשער.

– השתיקה של שחר בכל הנוגע לסאגת בניון ולמרמור הכללי של הקהל מדאיגה אותי לגביו יותר מכל מה שקורה בצד המקצועי. שחר שאני מכיר יוצא בזמנים כאלה בסדרת ראיונות, נפגש עם האוהדים, עולה לשידור ביציע העיתונות. עושה סדר. אבל שחר שותק. האם ייתכן שהאריה באמת קצת עייף ממלחמות? עכשיו אני מתחיל לחשוב שיש בזה משהו.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על אנחנו – בני יהודה (גביע): תלויים

  1. Perla הגיב:

    מה שכתבת לגבי אלירן נכון.
    מצד שני הוא הוציא את הקבוצה לכל ההתקפות בהן נכבשו השערים שלנו ( אולי למעט הגול של יוסי)
    הגול של יוסי היה כל כך שגרתי מבחינתו ומבחינתנו בימי בית ראשון שלו וכל כך מפתיע אמש
    ורוני באמת על הפנים אבל לא עד כדי שיחלוק סמכויות עם מישהו.
    אלישע בזמנו קיבל את אריק ונהנה ממנו מאד כ״מאמן הגנה״ אני לא רואה את רוני מסוגל לכך והדבר היחיד שעבר לי בהקשר הזה שאולי רק עם דראפיץ הוא יכול היה לחזור לעבוד בצוות…
    חצי גמר ופליי אוף עליון. נו טוף לפחות נשאר לנו עוד קצת מהסם שלנו.
    מה שהולך בפלייאוף התחתון באמת מפחיד. לפחות מזה ניצלנו

    Liked by 1 person

  2. טל (לא) בלגי הגיב:

    אף מילה על פלט?
    כבש, בישל, סחט שער עצמי, הניע אותנו קדימה.
    עשה יותר פעולות טובות ומועילות משלושת השחקנים שנתת להם קרדיט – והוא גם עושה את זה ביותר משחקים.

    Liked by 2 אנשים

    • מתן גילור הגיב:

      השחקן המצטיין. בלי קשר לשערים שכבש ובהפרש.

      אהבתי

    • הופמן הגיב:

      מצוין כבר תקופה ארוכה. לא ממש התייחסתי לשחקנים, השחקן היחיד שממש נתתי לו קרדיט היה ורמוט, השחקן שעשה את הדבר יוצר הדופן ששינה את המשחק. זאת פשוט היתה הנקודה שלי שם, מובן שזה לא מוריד מיכולתם של האחרים (גם חבשי היה טוב בעיני, בהנחה שהוא לא זה שהיה אמור לשמור על גלבאן בקרן, וגם נטע וגם ריאן שהספיק לבשל יפה בכלום זמן).

      אהבתי

      • טל (לא) בלגי הגיב:

        אולי לא התייחסת, אבל בכל מקרה מתייחסים רק לצילי, גילי ודבילי וזה קצת מעצבן. בייחוד כששחקן אחד בלבד, בחלק ההתקפי, שומר על יציבות, וגם בישל וכבש 2 שערים אתמול.
        מגיע לו שיפרגנו לו יותר.
        בייחוד, שכשתבוא תקופה לא טובה, כרגע יהיה יותר קל לבוא אליו בטענות. ואם היו מפרגנים לו עכשיו אז תקופה פחות טובה הייתה עוברת בשלום.
        סתם צובט. וחבל.

        Liked by 1 person

  3. JB הגיב:

    הי ניר. אינני יודע אם נכחת ב"מונומנט השקשוקה" או לא,אבל אכן הנצחון הוא למרות רוני לוי. כמו במחזור הראשון רוני שבלוני יכל לראות כבר בדקה ה-5 שהמערך של בני יהודה הולך לשבת עליו וגם לכבוש שער, אבל לרוני לוי כמו לבצק שמרים רע לוקח הרבה זמן להגיב…
    רוני כמו יוסי פולק בהצגה הוא "משרתם של שני אדונים" (שחר ויוסי) וזו הסיבה שהוא עסוק רק בתחזוקת היחסים מולם ולא בלאמן. ואגב, אותו דבר עושה כנראה אנטמן עם שחר וסטויקוביץ, כי למרות מרום גילו של ולדימיר הגדול, מדהים איך באף קרן או הגבהה לרחבה האיש לא מנצל את הגובה והפיזיות לאגרף כדורים פשוטים.
    בני יהודה אגב, לא היו צריכים להדאיג אותנו בכל מקרה משום שהיא קבוצה שבנויה ל-60 דקות והפסידו כך את מרבית המשחקים שלהם בתקופה האחרונה.
    צריך לאמר מילה טובה על פלט ועטר שהופכים לגורם מרתיע שלדעתי הפך את המשחק, ומילה רעה נוספת על משומר
    שאין לי מושג ירוק מדוע הוא ממשיך לקבל קרדיט למרות מהלכים שלא מתאים אפילו ללאומית (שגם שם לא רצו אותו בחלון ההעברות).
    את מי היית רוצה לקבל בגביע?

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      את סכנין. עם כל ההתפלפלויות האפשריות, אם לא נקבל את סכנין אנחנו עלולים לפגוש גם את ב"ש וגם את ת"א, ולמרות שאנחנו יכולים לנצח כל אחת מהן במשחק יחיד, נראה לי שלנצח את שתיהן זו אחר זו עלול להיות גדול עלינו.

      אהבתי

    • הופמן הגיב:

      אה ומה זה מונומנט השקשוקה? לא מכיר

      אהבתי

  4. יניב הגיב:

    יוסי – שמעתי שבסיום המשחק הוא איים לפרוש כי אוהד ביציע המזרחי, שורה 10, כסא 12, לא מחא לו 15 מחיאות כף אלא רק 6 בזמן החילוף.
    משומר – אני לא זוכר אותו כל כך אבל כל כך גרוע. לדעתי הוא התחיל להאמין למה שאומרים עליו.
    ג'אבר – מדהים כמה השחקן הזה בנוי על מומנטום ובטחון עצמי. עד שהשווינו הוא היה מפחיד ומפוזר, איבד מלא כדורים. כשהובלנו, הוא הזכיר לי את גדולי הקשרים ששיחקו בירוק.
    ורמוט – הפחד שלי לא מרפה. הוא מגלה אי יציבות בין משחקים וגם בזמן המשחק עצמו. ועדיין, איזה גול!
    סטויקו – חייב לטפטף קצת רסקיו. התקפת לב בכל התקפת יריב.
    אוברניאק – עצוב לי שהוא מקבל זמן מסך רק כי יוסי במקרה התיישב לידו אחרי החילוף.
    יענקל'ה – לא חושב שהוא התעייף. אולי קצת, מהדרמות של יוסי. גם הוא ידע שהכל דיבורים ריקים של תשומת לב, שיחלפו עם הגול הבא.
    ניר הופמן – אחלה אחלה טור.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה!
      כן, ורמוט הוא שריד של עידן בו שחקן היה יכול לא לעשות כלום כל המשחק ואז לעשות פעולה אחת ולקבל על זה מחמאות (גם יוסי, אבל הוא לשמחתנו עשה את רוב הקריירה באירופה אז הוא התגבר על המחלה הזאת). היום אין דבר כזה, הכוכבים עובדים כל הזמן.
      ליבי על אוברניאק. עצוב. אבל זה הביזנס.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s