הייתי שם כשאבא של איתי שכטר החליט להפסיק לבוא למשחקים של מכבי, כפי שסיפר אתמול שכטר בראיון לידיעות אחרונות. עמדתי כמה שורות מתחתיו ביציע 4 בבלומפילד.
הכל קרה כששכטר קיבל כדור עשרים מטרים מהשער של מכבי ת"א, המגן הקרוב של היריבה עמד מאחורי סטויקוביץ' והתנגב לו במגבת, שאר התל-אביבים אכלו באותו זמן בייגלה בנשיקה הצרפתית מאחורי שער חמש. בין שכטר לבין השער הפרידו כאלפיים עלי דשא ומכסה של ממטרה אוטומטית. איתי שעט עם הכדור לרחבה, עבר את קו השש עשרה, חתך שמאלה לכיוון אמצע השער ו… חתיכת גיר סוררת מנקודת ה-11 הכשילה אותו בגסות.
שכטר צלל ברחבה כמו שאיאן מקרגור צלל באסלה בטריינספוטינג, ולצלילי such a perfect day קם במהירות נסער, חיפש את השופט, הצביע על נקודת ה-11 וצעק "פנדל, פנדל, תוציא לו אדום שופט, פנדל פנדל!".
השופט ניגש אל שכטר ברחמנות, הוציא בנחת צהוב מכיסו, טפח לאיתי על השכם ולחש לו באוזן: "מותק, אומנם מכרתי את המשחק והבטיחו לי מאתיים אלף שקל אם מכבי חיפה מנצחים, אבל בחיאת שכטר, אם אני שורק עכשיו פנדל, הבן של קרויף וטל בן חיים שוחטים אותי בטוויטר".
מאחורי צעק מישהו "שתמות כבר שכטר". הסתובבתי. איש מבוגר התעמת עם האוהד, זה היה כנראה אבא של איתי כי זיהיתי את ענר אחיו לידו. נחמץ לי הלב. בעד שום הון שבעולם, בעד שום תהילה, לא הייתי מוכן לקבל שמישהו צועק ליד אבא שלי שאמות כבר.
באותו רגע, בגיל ארבעים וקצת, החלטתי סופית שאני לא רוצה להיות שחקן כדורגל.
אבל משהו נוסף עלה בי באותו רגע, הרגשה מעקצצת ששטפה את כולי, כשענר שכטר אמר לאותו אוהד בעלבון: "אתה לא יודע כמה איתי משקיע עבור מכבי". מאותו רגע נמלאתי אהבה לאיתי שכטר.
הראיון היום בידיעות אחרונות גרם לי לאהוב אותו אפילו יותר. אין הרבה כדורגלנים ששמים באמת את ליבם על שולחן המראיין. ועכשיו, למרות שהוא בבית"ר, ולמרות שבשני הוא נגדנו, הלוואי, הלוואי שימשיך להצליח.
***
ריח של מחאות עומד באוויר. עם חלק מהדברים אני מסכים, עם חלק גדול לא. למי ששכח אזכיר רק שבשנות התשעים הרעות של שפיגל רצה שמועה שלגיורא יש אחוזים במכבי.
היה נורא להיות אוהד מכבי, אז בסוף שנות התשעים העלובות. גם אז דיברו על חוסר דרך, גם אז הגיעו כל מיני חייזרים ושחקנים בינוניים שאין להם מקום במכבי. אחר כך הגיע עשור ענק, אולי העשור המוצלח ביותר של קבוצה ישראלית מאז ומעולם.
והנה שוב אנחנו שם באותו מקום עלוב, ויש מחאה ומדברים על עתיד הקבוצה ורצות שמועות ו… הגלגל. הגלגל, אוהדים יקרים, עוד יסתובב. עוד נדע ימים טובים מאלה, עוד נדע ימים יפים פי אלף, האימפריה עוד תחזור, ואיתה יתפוגגו כל הדי המחאות.
***
מופע הארנבות של ד"ר קספר התאחדו והוציאו לאחרונה דיסק חדש. אני מקשיב לשיר "מנגינות", עוצם עיניים וחולם על הימים בהם נחזור ונצעק: "והנה שוב אנחנו מנצחים!". אז קחו לכם הפסקה של שלוש דקות ושתי שניות מכל המחאות והכעסים, ועופו עם הקספרים אל ימים בהם האצטדיון יגעש וכולנו נשיר:
את תמיד היית לי שם כמו בית/ ממך אני בורח וחוזר אלייך שוב מהתחלה/ תני לי עוד אוויר לנשמה שלי/ רק עוד ניגון אחד חזק והנה שוב אנחנו מנצחים
עוטף את עצמי במנגינות ועולה למעלה/ עולה למעלה/ עד שאני שוכח מהכול/ עוטף את עצמי במנגינות ועולה למעלה/ עולה למעלה/ עד שאני יורד שוב חזרה
את תמיד היית לי שם כמו בית/ נעלם בין אנשים שאפילו לא מכירים/ את עצמם/ אתן לך את הכול את תתני את השמים/ רק עוד ניגון אחד חזק והנה שוב אנחנו מנצחים
*
מתי סין-קרונה
מצד שני 
ישנה שיטה ידועה של אנשים שמבקשים מהבנק הלוואה של 10,000 ש"ח ומחזירים במועד.
ואז מבקשים הלוואה של 50,000 ש"ח וכבר ידוע שהם החזירו 10,000 ש"ח, אז הם מקבלים ומחזירים במועד.
ואז מבקשים 100,000 ש"ח וידוע שהחזירו 50,000 ש"ח, אז נותנים להם למרות שזה נגד המדיניות של הבנק, ואז הם כבר לא מחזירים.
החכמה היא לדעת מתי כל אחד יחזיר את הכסף ומתי לא. מתי האשראי מוגזם ומתי לא.
אוהדי מכבי, למרות שהם אוהדי כדורגל, רחמנא לצלן, לא ביקשו משחר ללכת, בשנות ה-90, ועכשיו דווקא ישנם חלקים שכן מבקשים. הם מבינים שאמנם הוא החזיר את ה-10 וה-50, אבל ה-100 כבר לא יוחזרו.
קונפורמיסטיות לא מוכיחה עצמה בכל מצב.
אהבתיאהבתי
קודם כל, ברוך השב
תמיד כיף לקרוא דברים שאוהדים כותבים, בטח אוהדים אינטליגנטים.
בחרת בשיר של הקספרים עם מילים אופטימיות, ובי מקננת המחשבה ששום דבר לא מקרי, הקספרים שבתחילת שנות ה-90 היו דבר מרענן, היה להם סאונד שונה, המילים נשמעו מחתרתיות, והכל התמזקג לדיסק ראשון לא רע בכלל, אותם קספרים שאם אני לא טועה ראיתי אותם בהופעה פעם ראשונה בחיפה, הם נראו גדולים על הבמה , מנגנים ושרים את המילים המתאימות, נראו כוכבים, ואז עוברות 20 שנה, ומה שנשאר מלהקה מחתרתית, זה רק טעם לוואי גלגלצי , סאונד שלא השתנה ונשמע לך מיושן, ומילים שנראה לך כתב חייל שבוז יום רביעי בלילה לפני חמשוש בטירונות, שיר שנשמע כמו פרסומת לגבינה לבנה.
אני מקווה שלא צריך להסביר את המשל והנמשל
ואם כן אז, יעקב שחר זה הקספרים, בעלים נערץ בשנות ה -90, נשאר עכשיו משהו חלול, לא מישהו שבאמת יודע מה לעשות בשביל למצוא את "הסאונד" המנצח, המון יריות באפילה, אין באמת דרך, ואפילו המילים כבר לא עושות רושם.
הרבה אוהדים חוזרים ומשתמשים במטפורת הגלגל (הגלגל עוד יסתובב, גם הם היו 10 שנים בלי כלום, כדורגל זה לא כדורסל, דברים ישתנו, מחזוריות)
אבל גלגל בשביל להסתובב, צריך להפעיל עליו כוח, מין חוק שני ניוטון, וחוק ראשון בניהול מועדונים, אתה רוצה לסובב את הגלגל, תפעיל כוח, תשנה, תלחץ בנקודה מסוימת, הגלגל לא יתחיל להסתובב בעזרת כוח המחשבה של האוהדים, זה לא עובד ככה (לפרטים פנה אל אוהדי ליברפול, שבטוחים שאוטוטו הגלגל מסתובב, אם הם ישירו מאוד חזק YNWA)
בשש העונות הרעות בשנות ה-90 מכבי חיפה נאבקה 3 פעמים על האליפות, ובאף עונה (גם הרעה), לא השיגה פחות מ50% הצלחה, וכמובן שלא נשכח את הגביע.
ב-5 עונות האחרונות, מכבי חיפה לא במשחק, לא פקטור בכדורגל הישראלי, יש אוהדים, יש איצטדיון מפואר, אבל הקבוצה לא רלוונטית, 3 עונות שהקבוצה לא משיגה אפילו 50% הצלחה
התחלת עם שכטר, ואני אסיים איתו, שכטר זה הסימפטום של מועדון בלי ניהול, של מועדון בלי סביבת עבודה, בלי "שמירה על השחקנים", בקיץ יחליפו שוב 10 שחקנים, והתוצאות יהיו אותן תוצאות, כי אם מישהו חולה בראש, זה לא משנה כמה פעמים תשתיל לו כליה חדשה
אהבתיאהבתי
תודה מתן ו-mhfc all.
אני אולי קצת אעקר את הוויכוח אבל דעתי על המחאה היא סוג של השקפת עולם פרטית. כמו גם המחאה- השקפות עולם פרטיות של 20,000 איש כל אחד בנפרד. ״העם דורש כל מיני דברים״ היתה סיסמא שהגה ילד קטן שהלך להפגין עם הוריו בהפגנת יוקר המחיה. אני חושב שהסיסמה הזו היתה קריאת ״המלך הוא ערום״ שדפקה את המחאה הצודקת. נראה לי שאנחנו נמצאים באותה נקודה: האוהדים דורשים כל מיני דברים.
תרשו לי לשתף אתכם בחצי פוסט שהתחלתי לכתוב ונגנז כי התפזר לי קצת ולא הרגשתי איתו שלם מאה אחוז אבל הוא קצת יסביר אולי מה אני חושב על המחאות האלה ולמה:
גם אני רוצה למחות. למחות על מי שמדבר בשמי, על מי שמדפיס בשמי חולצות, על מי שיכעס אם לא אצא מהאצטדיון עם השריקה ואכנס עם הסיום. אני רוצה למחות כי אני לא מריונטה שלכם אוהדים נכבדים, אני לא עבד למאבקים שלכם בעד ונגד ובעד. הרי נודף מכם ריח של לייקים (תעשו גם לי אם בא לכם, כי גם אני חי על לייקים), ריח של כבוד, ריח של מי צועק הכי חזק: אני מכבי אמיתי. ססאמק שלכם, אני מכבי אמיתי!
אני מוחא כי אני מבין מחאה שבאה ממקום של פגיעה בזכויות, של עוול שנעשה. לא מקבל מחאה שבאה כי הקבוצה שלך דראעק, מחאה שבאה לקבוע סדר יום מקצועי, מחאה מתוך רצון להשפיע בקבלת ההחלטות מי יהיה מאמן, מי יהיו שחקנים ומה תהיה התוצאה.
אני שומע אוהדים שרוצים שהקבוצה תהיה שלהם, זה נראה להם רומנטי כל העניין הזה, צ׳ה גאוורה. צ׳ה גאוורה זה הפועל אוהדים יקרים. להיות הבעלים של הקבוצה זה רק כשאין ברירה, כשכלו כל הקצין, כשאתה הפועל ת״א, כשאלי טביב בא לעשות סיבוב על הראש שלכם.
לא הפכתי להיות אוהד כדורגל כדי לקבל עליי את העול החומרי, הקבוצה שלי והקבוצה היא אני במובן הרוחני, לא רוצה בעלות על אלוהים. נכון, יש צורך לבדוק אם נעשה שימוש חוקי בכסף של המועדון אבל זה לא אומר שכל אוהד צריך להיות עכשיו רואה חשבון ובמקום לדבר על המשחק בשבת, לשבת ולנתח את הדוח השנתי.
תגידו בסדר, יהיו אנשי מקצוע שיתעסקו בזה, אתה לא תתעסק. מה זאת אומרת לא אתעסק אם הקבוצה שלי, אם אני הבעלים? ואם לא אתעסק אז למה אני צריך להיות בעלים? הלוא האם זה שיבחר לנהל את העניינים יהיה יותר טוב ממי שמנהל עכשיו?
היו לנו ימים קשים כאלה, היו לנו ימים קשים מאלה, זה נגמר בשש אליפויות בשתים עשרה שנים, באותן שנים ספרו אותנו פחות מאשר היום, עדיין לא היו מודעים לכח שלנו כקהל. היום יש לנו את מיטל מקשרי אוהדים, הדמות החשובה ביותר במכבי חיפה וזה מבחינתי מעל ומעבר, לא מחליף אותה בשום לוחם זכויות אדם מהיציע הצפוני ובאף מומחה למסים ודיני חברות. צאו מזה, תתבגרו, תתחתנו, תעשו ילדים, תדאגו לזכויות ההורים שלכם, לעתיד המדינה, ובואו לכדורגל כדי להוציא אגרסיות, לשמוח, לרטון, לקלל, למשוך בשערות, להיות קודם כל אוהדים. מהבטן. לא מהראש, לא ממבט מחושב על כסף נכנס ויוצא. מהבטן.
אהבתיאהבתי
" להיות הבעלים של הקבוצה זה רק כשאין ברירה, כשכלו כל הקצין, כשאתה הפועל ת״א" או באיירן מינכן, או ברצלונה…מניח שהאוהדים שלהם באמת היו מסכנים עד שכלו להם כל הקיצים…
מתי, לדעתי אתה מפספס נקודה די פשוטה – זה לא שלשחר לא חשובה ההצלחה של מכבי, אבל בניגוד לעבר יש דברים שחשובים לו יותר מהצלחתה במסגרת המועדון, וזה נוגע למערכת אינטרסים שכבר נכתב עליהם גם בעיתונות לו מעט. מי שמשתמש במכבי כקרדום לחפור בו מקומו לא במכבי.
לשמחתו הוא משתמש בזיכרון קולקטיבי של אוהדים רבים שעל מזבח חסד העשור הקודם מוכנים לקבל את המצב הנוכחי.
אהבתיLiked by 1 person
מתן, באירן מינכן וברצלונה לא רלוונטיות. המערכת שלהן היא כזו מקדמת דנא. בנוגע למערכות אינטרסים שאני לא הכי מבין בהם, אזכיר שמערכות אינטרסים היו במכבי תמיד. כשזהבי היה מביא למכבי שחקנים זה היה בסדר? אם השחקנים של בניון כפי שאומרים היו שיחוק אחד אחד? כולם היו שותקים.
הכדורגל בעולם נגוע קשות במשחקי אינטרסים של סוכנים, הנה אותו זהבי הביא את מנהל מחלקת הנוער של מכבי תא בעבר להיות הנציג שלו במוסקרון כבעלי המועדון. תראה את הפועל עכו שתשאר בליגה רק בגלל שסוכן שחקנים שולט להם כנראה בקבוצה. מכבי חיפה לא המציאה את זה אלא היא רק נסמכת כנראה על סוכנים לא מי יודע מה.
אני בא בטענות למכבי רק על דבר אחד: סתימת פיות. לא מוכן לקבל את סתימת הפיות והורדת שלטים מהיציעים כל עוד אין בהם פסול חוקי.
אהבתיLiked by 1 person
מתי, כתבת כל כך יפה ונוגע. חבל שאני מגיב רק אחרי שקראתי את התגובות כי עכשיו אני שוב במצברוח מעאפן במקום לכתוב לך כשאני נירגש. אבל כאלו הפכפכים הם חיי האוהד הירוק היום…
הגלגל לא תמיד מתהפך. תראה את פ"ת ואת נתניה.
ולפעמים הוא כן מתהפך. תראה את הצהבת. אולי ב"ש. אולי אפילו בית"ר.
בכל הפעמים שהוא התהפך – אם אני לא טועה, זה קרה עם בוס חדש. גם בגילגוליה השונים של בית"ר.
שחר רוצה אבל לא על חשבון העקרונות ה(זחוחים/מתנשאים/מיושנים/שמרניים/______) שלו.
אז הוא משקיע כסף אבל החשש שלי שהוא לא יכול להסתגל.
גם אדם שבכוח מנסה להסתגל – יתקע עם הראש בקיר והראש ישבר לפני הקיר.
אילולא התגובות הייתי כותב דווקא כמה אני אופטימי. שזה מאוד. אני מאוד אופטימי. בלי סיבה. כי זה לא דבר הגיוני, זה לא דבר רציונלי. אלא זה קוסמי, זה רוחני כמו שכתבת, זה מומנטומלי (<התחלתי להמציא מילים). אז אני אופטימי כשאני לא חושב על כל הסיבות ל-לא להיות אופטימי.
כמו שיכול להיות יותר טוב מעכשיו (מקום 3? מקום 2? מקום 1?) גם יכול להיות יותר גרוע (מקום 5? מקום 8? מקום 12?). עם שחר או בלעדיו. עוד שנתיים או עוד עשרים שנים. מה אנחנו יודעים…
אהבתיאהבתי
טל, אם האופטימיות שלך היא קוסמית כנראה אתה בדרך הנכונה.
חוץ מזה אי אפשר להשוות בינינו לבין נתניה והפועל פ״ת. למכבי חיפה יש בסיס שאין לקבוצות בסדר גודל של נתניה והפועל פ״ת. אני לא רואה אפשרות שהגלגל לא יתהפך.
אהבתיאהבתי
מתי, אני רואה צורך בעוד תגובה ברשותך – הדוקטרינה הזו שאם פשוט נשב ונחכה הכל יהיה בסדר – בכל היבט בחיים – יכולה להיות לגיטימית, אם יודעים גם מתי למתוח את הקו. אין ספק שזה הרבה יותר קל ונוח.
באמת מעניין אותי – מה מבחינתך הקו האדום? האם יש כזה? פלייאוף תחתון יגרום לך להבין שצריך שינוי בקודקוד? ירידת ליגה? עוד 10 שנים של מקומות 4-6?
אהבתיאהבתי
מתן, מה זה ברשותי? זה כבוד גדול עבורי שאתה מגיב כאן.
קו אדום? אין לי שום קו אדום בכל הנוגע להתמודדות ספורטיבית בין שתי קבוצות שרוצות לנצח.
אני לא חושב שקווים אדומים זה איזה משהו שאני יכול לחשוב עליהם בכל הנוגע לכדורגל נטו ולאיך מכבי נראית על המגרש.
אני רואה קו אדום בכל מה שנוגע לתחושה שמשתינים עלי או על כל אוהד מכבי.
ואת זה אני מרגיש מדי פעם, כמו למשך נושא הטלוויזיה ושעות המשחקים שהיא לא נקודה שייחודית למכבי. אני רואה קו אדום בזה ששחקנים שלנו משחקים עם נעליים בצבע אדום או צהוב ואני חושב שמחאה בנושא באמת נכונה, אני רואה קו אדום בזה שסותמים פיות ואני לא מקבל את זה. אני רואה קו אדום בזה שגורמים עברייניים משתלטים על הכדורגל. אני לא רואה קו אדום בזה שמכבי פח.
וחוץ מזה אני לא מאמין לאינטרסים של קבוצת אוהדי הקופים איחוד ולקבוצת אוהדי הקופים מאוחד, לחובבי בניון ימין ופועלי ציון שמאל. כל עוד אין חלופה באמת הגיונית ונכונה ובעלת השפעה מוחלטת אני עם יענקל׳ך אוכל בייגל׳ך.
אהבתיLiked by 1 person
יש חלופות, אבל על שלא ישימו שלט לא נדע.
לוני, עם מצב כלכלי פחות טוב, מחלקת נוער פחות טובה, אצטדיון פחות טוב, פוטנציאל כלכלי יותר קטן ומתקנים פחות טובים, שם שלט ותוך 3 שנים קפצו 3 אנשים שונים לרכוש את הקבוצה (מאנה, שניידר וגולדהאר).
אנחנו בנקודה גבוהה בהרבה. לא תהיה בעיה למצוא רוכש.
ולפחות מבחינתי (וכבר דיברנו על זה בעבר) זה הרבה יותר ממקום 4 או 5. יש פה התנהלות כוללת שמתעלמת מהעניין הציבורי שהוא נשמת אפה של הקבוצה.
אהבתיאהבתי
מתי, קודם כל פוסט יפה, בעיקר הקטע עם שכטר. כיף שחזרת וחזרת מרגש כתמיד.
לגבי הדיון פה, קצת אחזור על מה שאמרתי בעבר:
1. אף אחד לא יודע בוודאות מה נכון או מה "בטוח" יהיה יותר טוב למכבי. האינסטינקט שלי הוא לתת את הקרדיט למי שידע בעבר מה טוב למכבי, ולהאמין שהוא יוכל לעשות זאת שוב. כמובן שאפסיק לתת לו את הקרדיט הזה אם ארגיש שהוא כבר לא מה שהיה – התעייף או שפחות אכפת לו או ווטאבר. את זה שפתאום הוא החליט להפסיק לרצות בטובת הקבוצה אלא בעיקר בטובת עצמו או האינטרסים של אחרים אני פחות קונה. יכול להיות שאחרים בקבוצה מרגישים באיזו חולשה שלו ומנסים לנצל את זה, אבל שוב, אני נותן לו את הקרדיט ואת ההזדמנות לקחת חזרה את השליטה בעניינים, כל עוד אני מרגיש שהאריה הזה עוד לא גמר את הסוס.
2. במילים אחרות: זה עניין של הרגשה. כשמסה קריטית של אוהדים תרגיש ששחר לא מספק את הסחורה, או שחולשתו דופקת אותנו או משהו כזה, לא יהיה אפשרי לעצור את כדור השלג. אני חושב שאנחנו רחוקים משם. כרגע יש שילוב של כמה עונות גרועות, כל מיני אוהדים וקבוצות שמנסים לממש כל אחד את האינטרס שלו, וצייטגייסט כללי של פחות פחות אורך רוח ופחות סבלנות לכשלונות, יחד עם נטיה לביקורתיות באופן לא מאוזן עם הזמן שנדרש לתיקונים, וגם נסיבות טכניות שגורמות לרעשניים ולכוחניים לבלוט יותר (בניגוד לעבר, בה מספר אנשים מצומצם קיבל את הבמה ואת הכוח להשפיע, וזה לא היה לפי עוצמת הצעקות. אני מעדיף את היום, אם יש ספק). בקיצור, יש בלגן, ואני חושב שכשיש בלגן עדיף לתת למי שכבר יש לו מנגנון מאורגן לשליטה וכבר הוכיח את עצמו בעבר לנסות לסדר מחדש, ולא להביא לעוד יותר בלגן שאת הסוף שלו אף אחד לא יכול לחזות.
3. מלבד הכשלונות, אני לא רואה סיבה אמיתית להרגשה ששחר "איבד את זה" או התעייף. להיפך: הוא חוזר ומנסה בכל עונה ובכל חצי עונה לחדש, לשנות, לתקן את הדרוש תיקון. בכל העונות האחרונות הוא החליף מאמן ברגע שהרגיש שהמאמן כושל. העונה הוא החליט לתת יותר זמן והזדמנות למאמן שהוא מאמין בו ושהוכיח את עצמו בעבר, אני אישית חושב שזו טעות אבל זו בטח לא החלטה מופרכת.
בחלון ההעברות לפני שנה שחר הביא שחקנים כמו עטר ושכטר, שבטח לא מסמלים ויתור. בחלון ההעברות הזה הוא הביא שחקן כמו ורמוט, שבעיני הוא אחד הישראלים הטובים בארץ ואת ההשפעה שלו על הקבוצה אנחנו כבר רואים. תחשבו מה שתחשבו על ההעברות האלה, מישהו שמוותר לא מביא שחקנים חדשים וטובים. הוא נהיה אפתי ולא עושה כלום. שחר לא מפסיק לפעול ולכן אני אישית מרגיש שהוא עדיין רוצה ויכול.
4. לבסוף, השאלה היא גם תמיד מה האלטרנטיבה. אני חושב, כפי שאמרתי בעבר, שהזמנים השתנו, ולאוהדים של מכבי קשה להסתגל לזה באופן מובן. אנחנו לא השחקן הכי חזק בשטח. אפילו לא קרובים לזה. אנחנו נאבקים על המקום השני אחריו (ונכשלים בכך העונה). בפערי התקציבים של גולדהאר מהשאר, אני מקווה שניאבק בכל עונה על האליפות, אבל בהחלט מכיר בזה שזה עלול לקרות רק פעם בכמה שנים, כשמכבי ת"א חלשה, ובשאר העונות שניאבק על התארים האחרים ועל אירופה.
ומה שאני מנסה לומר כאן זה – מתעניין חדש בקניית הקבוצה לא מעניין אותי. אין לי שום סיבה לחשוב שהוא יהיה יותר טוב משחר. עם זאת, אם יבוא מיליארדר בסדר גודל של גולדהאר – אז זו בהחלט תהיה דילמה בעיני. זה יהיה אולי סיכון ששווה לקחת.
אהבתיאהבתי
מתי, קודם כל פוסט יפה, בעיקר הקטע עם שכטר. כיף שחזרת וחזרת מרגש כתמיד.
לגבי הדיון פה, קצת אחזור על מה שאמרתי בעבר:
1. אף אחד לא יודע בוודאות מה נכון או מה "בטוח" יהיה יותר טוב למכבי. האינסטינקט שלי הוא לתת את הקרדיט למי שידע בעבר מה טוב למכבי, ולהאמין שהוא יוכל לעשות זאת שוב. כמובן שאפסיק לתת לו את הקרדיט הזה אם ארגיש שהוא כבר לא מה שהיה – התעייף או שפחות אכפת לו או ווטאבר. את זה שפתאום הוא החליט להפסיק לרצות בטובת הקבוצה אלא בעיקר בטובת עצמו או האינטרסים של אחרים אני פחות קונה. יכול להיות שאחרים בקבוצה מרגישים באיזו חולשה שלו ומנסים לנצל את זה, אבל שוב, אני נותן לו את הקרדיט ואת ההזדמנות לקחת חזרה את השליטה בעניינים, כל עוד אני מרגיש שהאריה הזה עוד לא גמר את הסוס.
2. במילים אחרות: זה עניין של הרגשה. כשמסה קריטית של אוהדים תרגיש ששחר לא מספק את הסחורה, או שחולשתו דופקת אותנו או משהו כזה, לא יהיה אפשרי לעצור את כדור השלג. אני חושב שאנחנו רחוקים משם. כרגע יש שילוב של כמה עונות גרועות, כל מיני אוהדים וקבוצות שמנסים לממש כל אחד את האינטרס שלו, וצייטגייסט כללי של פחות פחות אורך רוח ופחות סבלנות לכשלונות, יחד עם נטיה לביקורתיות באופן לא מאוזן עם הזמן שנדרש לתיקונים, וגם נסיבות טכניות שגורמות לרעשניים ולכוחניים לבלוט יותר (בניגוד לעבר, בה מספר אנשים מצומצם קיבל את הבמה ואת הכוח להשפיע, וזה לא היה לפי עוצמת הצעקות. אני מעדיף את היום, אם יש ספק). בקיצור, יש בלגן, ואני חושב שכשיש בלגן עדיף לתת למי שכבר יש לו מנגנון מאורגן לשליטה וכבר הוכיח את עצמו בעבר לנסות לסדר מחדש, ולא להביא לעוד יותר בלגן שאת הסוף שלו אף אחד לא יכול לחזות.
3. מלבד הכשלונות, אני לא רואה סיבה אמיתית להרגשה ששחר "איבד את זה" או התעייף. להיפך: הוא חוזר ומנסה בכל עונה ובכל חצי עונה לחדש, לשנות, לתקן את הדרוש תיקון. בכל העונות האחרונות הוא החליף מאמן ברגע שהרגיש שהמאמן כושל. העונה הוא החליט לתת יותר זמן והזדמנות למאמן שהוא מאמין בו ושהוכיח את עצמו בעבר, אני אישית חושב שזו טעות אבל זו בטח לא החלטה מופרכת.
בחלון ההעברות לפני שנה שחר הביא שחקנים כמו עטר ושכטר, שבטח לא מסמלים ויתור. בחלון ההעברות הזה הוא הביא שחקן כמו ורמוט, שבעיני הוא אחד הישראלים הטובים בארץ ואת ההשפעה שלו על הקבוצה אנחנו כבר רואים. תחשבו מה שתחשבו על ההעברות האלה, מישהו שמוותר לא מביא שחקנים חדשים וטובים. הוא נהיה אפתי ולא עושה כלום. שחר לא מפסיק לפעול ולכן אני אישית מרגיש שהוא עדיין רוצה ויכול.
4. לבסוף, השאלה היא גם תמיד מה האלטרנטיבה. אני חושב, כפי שאמרתי בעבר, שהזמנים השתנו, ולאוהדים של מכבי קשה להסתגל לזה באופן מובן. אנחנו לא השחקן הכי חזק בשטח. אפילו לא קרובים לזה. אנחנו נאבקים על המקום השני אחריו (ונכשלים בכך העונה). בפערי התקציבים של גולדהאר מהשאר, אני מקווה שניאבק בכל עונה על האליפות, אבל בהחלט מכיר בזה שזה עלול לקרות רק פעם בכמה שנים, כשמכבי ת"א חלשה, ובשאר העונות שניאבק על התארים האחרים ועל אירופה.
ומה שאני מנסה לומר כאן זה – מתעניין חדש בקניית הקבוצה לא מעניין אותי. אין לי שום סיבה לחשוב שהוא יהיה יותר טוב משחר. עם זאת, אם יבוא מיליארדר בסדר גודל של גולדהאר – אז זו בהחלט תהיה דילמה בעיני. זה יהיה אולי סיכון ששווה לקחת.
אהבתיאהבתי
הופמן, חידדת פחות או יותר את מה שאני חושב כמעט במדויק.
אהבתיLiked by 1 person