חוח צחוק/ מתי סין-קרונה

כששאלו את הגאון מווילנה מה המצווה שהכי קשה לקיים ביהדות, ענה הגאון: "מצוות ושמחת בחגיך, זו המצווה הקשה ביותר ליהודי. הלוא איך אפשר להיות שמח באופן מלא מתוך כוונה טהורה בכל ימות החג, שעה שעה, דקה דקה?"

פורים השבוע, היהלום שבכתר השמחה, החג שעבורו כתבו את כל שירי הכפיים, האומצה אומצה, הקראחנה, הטן טן טן טן טן טה דה דן. החג שבשבילו המציאו הפרסים את היין, הקופים גילו את הירוק ודוקטור הופמן הסתובב על אופניים ודמיין שהוא רוכב על דולפין. פורים! והמצב הנפשי שלנו כמו של הגאון מווילנה ביום כיפור.

מישהו צריך להקים אותנו מעפר, לגרור אותנו מאחורי טנדר של נחמנים, להרים לנו (משומר?), למחוא לנו כפיים בתוך האוזן ולצעוק: "יאללה הפי הפי, פורים. פוריםםםם!!!"

אני יודע שאתם מצפים שאעשה את זה, אני יודע שאתם מחכים שארים לכם איזו קרן מדודה לראש, שאזמין אתכם למשקה, שאכבד אתכם ממה שאני לוקח, שאזכה אתכם במצוות ושמחת בחגיך. מצטער מתוקים שלי, אחרי העליבות ביום ראשון, אפילו אני – חוח צחוק בין שושני הבכי – נשבר כאילו הבטיחו לי את חצי פתח תקווה (מתוך "חכם מימון" של הגשש החיוור).

לא נותר לי אלא לנסות לנחם אתכם בסיפור על הבעל שם טוב, שבא אליו אחד מחסידיו לבכות על מר גורלו, על המערך של רוני לוי, על הטיול השבועי שעשו שחקני מכבי על הדשא בנתניה שלכלך להם את הפקקים של הנעליים ועל האוהדים המסכנים שצריכים לראות את כל הדרעק הזה.

לקח הבעל שם טוב את חסידו אל החלון, הייתה זו שעת צהריים קייצית כזו, שכל אוהדי מכבי חווים כבר חמש שנים רצופות, הפנה הרבי את עיניו של החסיד אל השמש, העמיד את ידו אל מול עיניו ואמר לו: "מה אתה רואה?"

ענה החסיד: "איני רואה דבר".

אמר לו הבעל שם טוב: "תראה, תראה איך ידך הקטנה יכולה להסתיר את אור השמש הגדולה שזורחת מהתחת של השחקנים של מכבי, בדיוק כמו שהבכי שלך מסתיר מעיניך כמה יפה העולם וכמה טוב יכול להיות אם נשים את היד לנגד עינינו עד תעבור הקבוצה הזו מן העולם ותיגמר העונה ונוכל לא לראות את המראות הקשים כמו השבוע בנתניה".

חייך החסיד אל הבעל שם טוב, ניגב את עיניו מדמעות, שם ידו לנגד פיו כדי שהחרשים בטלוויזיה לא יוכלו לקרוא את שפתיו, סינן: "בני זונות כל הקבוצה הזו", והלך לחגוג את פורים.

אז לכו לחגוג את פורים, השמחה של החג הזה מגיעה רק פעם בשנה, להתבאס ממכבי אפשר תמיד.

***

אומרים שבשיר הבא מסתתרים כל שמותיהם של המועמד לתפקיד מאמן נבחרת ישראל + תמליל השיחות שמנהל אלירן עטר עם היד שלו.

חג שמח.

*
מתי סין-קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על חוח צחוק/ מתי סין-קרונה

  1. PERLA הגיב:

    בני מעי שרים בכי
    הקטע המאד מייאש הוא שהאמונה הולכת ונגמרת
    בדיוק כמו ב- 2 העונות הקודמות של רוני לוי (לפני שהגיע אלישע עם קרופניק וקולמה ודבא)
    אולי מכאן צריכה לצמוח התקווה.
    פעם עם מישהו אחר, זה יידבק
    רק שיבוא כבר. הלך לנו החשק

    אהבתי

    • PERLA הגיב:

      מלא אנשים שאני מכיר (טוב, אני ועוד 4) שיש להם מנוי, לא הצליחו להחזיק מול המסך עד סיום המשחק מול רעננה

      אהבתי

  2. הופמן הגיב:

    מצוין. ואפשר להוסיף עוד ציטוט נחמני (נדמה לי. או לפחות נחמני באופיו) –
    יש כדורגל? הרווחנו. כל השאר זה בונוס

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s