אנחנו – מכבי תל אביב: ההר

זה די פשוט. מאז השבוע שעבר, אוהדי מכבי חיפה מסתובבים עם הרגשה לא נעימה בבטן. מין דקירה טורדנית כזו, שבועטת מבפנים ולא עוזבת: נכון, לא הפסדנו בבאר שבע, שמרנו על כבודנו. אבל יכול להיות שתרמנו במו ידינו ללידתה של אליפות רביעית למכבי תל אביב, השנואה שבשנואות, ראשונת העמלקיות, המובי דיק של כל הקפטנים שלנו, מברוך ממן ועד אייל משומר?

אז הסיפור הזה נפתר לעת עתה: לא אנחנו נעניק את האליפות לתל אביב. שיעשו את זה בעצמם. וזה משמח. נכון, השמחה של מי שאינו הגיבור אלא רק משפיע על הסיפור המרכזי היא שמחה קטנה, עלובה כמעט. אבל אל תשכחו להוסיף לה את השמחה לאידם של אוהדי מכבי ת"א (שנאמר "מי שלא ראה שמחה לאיד בבית השואבה, לא ראה שמחה מימיו"); את ההכרה בכך שאנחנו נחותים ממכבי תל אביב בכמה דרגות; ואת השנאה והיריבות ההיסטורית; חברו את אלה ביחד לרגע אחד בו השופט שורק לסיום, ותראו איך מעצמו נפלט לו "ייייש!" גדול.

אז נכון, אולי ה"יש" יצא קצת מוגזם, אבל זה רק בגלל שבנוסף לשמחה היתה בו גם הרבה הקלה, על שלא נלאצנו לחזות בצהובים חוגגים על הדשא של אבי רן. בכל מקרה, מה כולם כל כך מתפלאים שאנחנו מרוצים? פעם ראשונה שלכם בכדורגל?

*

כל היום לפני המשחק היה די רגוע. הרבה זמן לא הרגשתי כזו נינוחות לפני משחק מול מכבי ת"א. חבר מהעבודה, אוהד צהוב, בקושי היה יכול לדבר. אבל אנחנו, לא יודע אם בגלל הרגשת האנדרדוג (אתם הולכים לחטוף ארבעה, אמר לנו רוכב קטנוע כשיצאנו לדרך, שלושה ירוקים, מתל אביב. צחקנו, אבל כל אחד חשב לעצמו שהקטנוען מן הסתם צודק) – או שהיתה זו האדישות של מי שאין לו על מה להתחרות.

הגענו מוקדם למגרש והקפתי אותו, מחכה ליניב שיגיע ומקווה להיתקל בחברים. הרבה אוהדים צהובים באו, מקווים לחגוג פה עוד ניצחון בדרך לאליפות רביעית היסטורית. הם נקהלו במתח ליד הכניסות. האוהדים הירוקים היו מעטים. הם כבר רגילים להגיע ממש לקראת המשחק, בטח במשחקים נטולי חשיבות כמו זה. היחידים שכן כבר הגיעו היו שרועים כמו חרדונים ירוקים על גבעוניות הדשא ליד האצטדיון, מתחממים באור הזרקורים.

ספורט הוא אולי התחום היחידי בו הנינוחות ושלוות הנפש היא קללה איומה. תגרמו לי כבר להיות שוב לחוץ בכל סוף שבוע מחדש. תנו לי לחיות שוב על סף התקף לב. מה אני כבר מבקש. רק לא בריאות.

*

אבל כשהשופט שרק, הכל חזר. היריבות ההיסטורית, הדם הרע בין האוהדים. אין על משחקים נגד מכבי תל אביב. עזבו הזדמנויות ושערים: גם המשחקים עם הכי הרבה גולים ומהפכים לא מרגשים כמו אפס-אפס נטול מצבים נגד הצהובים.

המשחק שלנו… ובכן, לא משהו לעשות ממנו מצגת. החנינו את האוטובוס ברחבה, וכשאני אומר אוטובוס אני מתכוון למטרונית. אני, בניגוד ללא מעט אוהדים, דווקא אהבתי את הציוצים והפוסטים של דקל ויוסי השבוע. טוואטחה לא אשם בהרכב שמעלה רוני לוי. הוא לא צריך לספוג לא קללות ולא גזרים. וההתאחדות של השחקנים מאחוריו היתה יפה ומעוררת גאווה. בכלל, חייבים לציין שלמעט כמה לכלוכים פה ושם, בהתחשב בעונה המזוויעה שעוברת עלינו – אחת הגרועות שאני זוכר – חדר ההלבשה דווקא די מאוחד. אני זוכר בחיפה קליקות וקבוצות פנימיות שפרנסו היטב את "סודות מחדר ההלבשה" בספורט של ידיעות. השנה נראה שחוץ משני המדליפים הקבועים, שאר השחקנים מגנים אחד על השני. אם יש לי משהו חיובי להגיד על מכבי של השנה, זה זה.

בכל אופן, את החזית האחידה שסימנו דקל ויוסי במהלך השבוע, השחקנים הביאו למגרש. קבוצה שמבוססת על שחקני בית כמו דקל, טוואטחה, ריאן ונטע, שחדורים בתודעת מכבי ת"א מילדות, יחד עם שחקנים שהוחדרה בהם היטב התודעה הזו, לא יכולים להתרפס בפניה. ואכן – כמו שאומרים בצרפתית, כולם נתנו את התחת.

לויטה היה אסרטיבי וחסר פחד והראה שהוא יכול להיות בקלות שוער נבחרת סרביה, על הביטחון העצמי וגם השטויות הכרוכות בתפקיד. משומר היה משומר אבל אי אפשר להגיד שלא נלחם. טוואטחה כבר מזמן לא מספק את פריצות המסיללה שלו אבל עשה עבודה טובה בהגנה – כבלם שלישי בעצם, כשריאן מתפקד כמגן נוסף משמאל ועושה את זה היטב (בכלל, ריאן הוא אחד הלוחמים היותר גדולים שלנו). ואליינטה הקריב את הביצים שלו, פשוטו כמשמעו; דקל קינן ברחבה והרחיק את כל הדורסים כמו שהוא יודע; פירס היה נגר, אבל ניסר היטב (עם זאת, כל קשר בינו להתקפה בדיוני בעליל); נטע רץ משחקן צהוב אחד לאחר כאילו שיחק איתם תופסת; אוברניאק נתן אולי את משחקו הטוב העונה, והזכיר מה זה שחקן אירופי -לא אחד שיודע לעבור שחקנים בקלות, את זה יש לנו בארץ בערימות, אלא אחד שיכול לעשות הגנה מצוינת ותוך שניה לעבור למצב התקפי ולשים את ורמוט מול שוער; ורמוט עצמו הזכיר שהוא השחקן המוכשר בארץ כשהוא ער, וכמה חבל שהוא נרדם לרגעים כל כך ארוכים; ופלט שוב הוכיח שהוא בין החלוצים הטבעיים הטובים שיש פה, ושזה לא עולה לו לראש – אולי זה המסלול הבלתי נגמר אצלו מהשלפוחית לקודקוד – והוא לא מפסיק לעבוד גם בהגנה.

בקיצור, כולם הביאו את עצמם, חוץ אולי מעטר, שמחיאות הכפיים מיציע הצהובים כשהתחמם אולי קצת בלבלו אותו. הוא היה חסר חשק לחלוטין, ונראה שקצת נמאס לו התפקיד של התלמיד הבעייתי שמקבל ריתוק לספסל בכל משחק אבל צריך גם להציל את המורה כשהוא נקלע למצוקה, בכל פעם מחדש.

ומויאלי היה לויאלי, ואפילו סיפק מספרת כמו שעטר היה עושה פעם ברחבות של היריבות. וחבשי נזרק למים, והראה שהוא יודע לשחות, וזה חשוב, כי ביום רביעי נצטרך אותו שיסחוב אותנו על הגב הרחב שלו לחוף מבטחים.

*

וכולם היו מחויבים, כמו שהם צריכים להיות במשחק כזה. וזו היתה תזכורת קטנה לד.נ.א שלנו, לזהות הירוקה: לא "קבוצה שמשחקת יפה ומנצחת", כמו שהיינו רוצים אולי לחשוב. לשחק יפה ולנצח זה מה שכולם רוצים, זה התסריט הטוב; אבל זו לא יכולה להיות זהות, כי זהות נבחנת בתסריט הרע –

אלא מועדון מלא עוצמה. חסון, חזק. כזה שכשצריך לעמוד איתן הוא יודע לקפל את כל האצבעות שלו ולהפוך לאגרוף פלדה. מועדון קר-רוח ורגוע, שיכול לשעמם, אפילו להביך לפעמים כשהוא לא מרוכז. אבל כשהוא בא בפוקוס, כשהוא עם הגב אל הקיר, כשכבודו עומד למבחן – הוא מפגין קור רוח ועוצמה.

אנחנו חרב שחושלה באש. ראינו את זה לאורך השנים כששיחקנו מול הקבוצות הטובות באירופה. ראינו את זה במשחקים הגדולים בארץ. נפסיד לקבוצות אירופיות, אבל לא לסנטה קולומה במשחק מכריע. נפסיד למכבי ת"א במשחק חשוב, אבל לא 0-5. יש לנו כבוד עצמי. יש לנו היסטוריה. יש לנו מוניטין.

מועדון הוא תבנית נוף מולדתו, ומכבי היא חיפה: ענק. ענק ישנוני לעיתים, לפעמים משעמם ולפעמים מלהיב ומעניין, אבל תמיד ענק. רכס הכרמל. בתקופות מסוימות מכסה אותנו כר דשא רענן, וזה נעים וכיף. כולנו אוהבים תקופות כאלה, אבל הן לא מגדירות אותנו. קודם כל ולפני הכל אנחנו הר, חברים. אל תשכחו את זה.

והרים לא נופלים. הם היו לפני, הם יהיו אחרי.

*

רוני לוי יודע טוב מאוד שהבונקר הזה לא יקנה לו מקום בלב של האוהדים. שבחיפה מצפים ליותר. אבל הוא ידע שאין לו ברירה: היה אסור לנו להפסיד את זה.

אבל זה לא מספיק. זה פשוט לא הגיוני שרק בשלב כזה, בסוף העונה ועם 30 הפרש מהמוליכה, הוא סוף סוף יצליח לעשות מאיתנו את מה שהיינו אמורים להתחיל איתו – קבוצה שקשה לשחק נגדה.

כרגע אנחנו יודעים על לוי שני דברים: 1. הוא יכול לקחת אליפות כשיש לו את השחקנים הכי טובים וכששאר הליגה חלשה. 2. בכל הקשור להגנה ולבונקרים הוא בסדר, אולי אפילו בסדר פלוס. אבל בכל הקשור למשחק התקפי, הוא משקף אחד לאחד את מה שחלק מהאוהדים אומרים על שחר: עייף, חסר השראה, לא יצירתי, לא מעז, לא מתאים לעידן הנוכחי, ובקיצור – לא יכול להוביל את מכבי חיפה.

זה לא מספיק לרוני לוי בשביל להישאר עוד עונה. זה בטח לא מספיק טוב לשחר, שרוצה להוכיח שכל מה שהאוהדים אומרים עליו לא נכון. שימו לב ששחר עדיין לא הודיע שלוי נשאר (אני מהמר שההודעה הזאת תלויה אך ורק בשאלת אירופה). ושחר כבר הוכיח בעבר שהוא יכול להפתיע.

למזלו של רוני לוי (ואולי לחוסר מזלנו), יש לו שתי הזדמנויות אחרונות להוכיח שהוא גם יודע לנצח, גם כשמדובר בקבוצות טובות מהקבוצה שלו. בגביע זה עלול להיות סיכון גדול מדי להמר על בונקר וגניבת שער. לוי יצטרך לתת משהו מעבר. האם יש לו משהו כזה לתת? אני מנחש שלא. אבל בשביל זה הוא קיבל צ'אנס עד סוף העונה. בואו נראה.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על אנחנו – מכבי תל אביב: ההר

  1. טל מסלמה הגיב:

    כיף לקרוא, יא הופמן יא חביבי.
    המילים שלך זה מים שהוצאת מסלע המציאות הקשה.
    ציפיתי לקרוא שיר דיכאון ובסוף יצאה לך קינה. שזה לא עצוב פחות אבל כן יותר לירי.

    תבורך.

    Liked by 1 person

  2. שמרלינג הגיב:

    יפה.
    חגגתי את התיקו הזה. מצידי שנתבנקר ככה עד סוף העונה. זה יביא נקודות ואולי יניח תשתית מינימלית לשנה הבאה.

    Liked by 1 person

  3. יניב הגיב:

    הכוכביות שלי:
    * יש לי חבר, ניר, לא אתה, תנוח, שמתעקש כבר שנתיים שריאן זה המגן הימני הכי טוב שיכול היה להיות לנו. במקום משומר. בנאדו עלה על זה לאחרונה באין ברירה בנבחרת הצעירה וזה הצליח לו. אתמול ריאן הוכיח שהוא גם מגן שמאלי מצוין.

    * אוהבים את אתלטיקו מדריד? את משחקי הנוקאווט של מוריניו? אני לא. רוני לוי כנראה מעריץ. זה באמת אחלה, לנתניה. מאחל לו לחזור לתרגל את זה שם.

    * ואף על פי כן, מילה טובה לפירס על השיתוק של זהבי. מאחל לו לחזור על זה במדי נתניה בעוד שנתיים.

    * לעודד קבוצה אחרת ולצעוק "ישששש!" זה לא מכבי חיפה. התביישתי מאוד. מאוד.

    * אחלה פוסט ומילים כמדרבנות. ירוק עולה!

    Liked by 1 person

  4. mhfcball הגיב:

    בגדול אין לי בעיה עם המעברים מדיפרסיה למאניה
    בדבר אחד אני בטוח, הדיפרסיה תגיע מהר מאוד, כי אם נשים את כל הפופוליסטיות בצד (ולא לויטה לא יכול להיות שוער נבחרת סרביה, ומחוייבות, ומילים גדולות , וסימון המטרה אחרי יריית החץ, כשהפסדנו בבלומפילד , השחקנים אז לא היו חדורי מטרה? אז לא קיננה בהם התודעה ?)

    שורה תחתונה, רוני לוי העלה הרכב טוב הגנתית, שקיבל הוראה לא לצאת יותר מידי קדימה , ואת סיפורי הגבורה נשאיר למאבקי הצמרת שנקווה שיקרו במהרה

    יש לא צעקתי, ואני בחיים לא אצעק אחרי תיקו שלא נותן לקבוצה שלי כלום
    לגבי הקריאות "באר שבע", התביישתי, אבל אני מתבייש בהרבה דברים שחלק מהאוהדים שלנו עושים, אין מה לעשות, שיש לך מעל 20,000 איש בכל משחק בית, הגיוני שמעל 20% לא יהיו העפרונות הכי חדים בקלמר
    ואם יש משהו שהעונות האחרונות לימדו אותי, שכל אגרוף יצוק בגארבז' נראה כמו אצבעות של חולי פרקינסון במאני טיים.

    האם מכבי חיפה יכולה להיאבק בצמרת עונה הבאה? לנצח 20 משחקים? להראות יציבות וסביבת עבודה?
    נכון לעכשיו אני סקפטי, בטח שהנהיול המקצועי במועדון יישאר אותו דבר
    אני מקווה שהם יוכיחו לי אחרת

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      ממש לא מניה. גאווה מסוימת, לא אושר גדול אבל הכרה במגבלותינו ושמחה על כך שהשחקנים ידעו שזה לא משחק שאפשר להפסיד בו. במקרה זה גם הצליח להם. אבל גם אם לא היה מצליח להם, הייתי גאה בהם על המחויבות. וכן, זאת אולי מלה גדולה אבל אני הרגשתי מחויבות אתמול. אני חושב שאם כבר, אז לראות את המציאות בשחור ולבן זה להגיד "הכל גרוע" או "הכל טוב". אני לא שם. המצב גרוע, אבל אפשר להיות שמחים על דברים מסוימים.
      אני חושב שאתה מפספס איזו נימה של אירוניה אצלי, והקטע על לויטה ממחיש את זה היטב. זה לא שהיכולת שלו כזאת טובה – אם כי היא גם לא כזו רחוקה מזו של סטויקוביץ' העונה – אלא שהביטחון העצמי שלו *וגם השטויות שהוא עושה* מזכירים את סטויקו. וזה מה שניסיתי להעביר שם. אולי לא העברתי את זה כמו שצריך.
      לסקפטיות שלך אני לגמרי שותף.

      Liked by 1 person

  5. shem86 הגיב:

    לא ראיתי את המשחק, אבל אנחש שהיו כמה הזדמנויות ממש טובות של התל אביבים. אולי משהו עם ביצים, אולי טעות שוער… (לא ראיתי)
    אז נניח שאחת מהן היתה הולכת 5 ס"מ ימינה והיינו מפסידים והתחושה שלנו היתה מחורבנת והמילים שלך היו הרבה פחות אופטימיות.
    במקום זה אני מבין שבאנו לסחוט תיקו בבונקר, צעקנו "יש" בסיום ומשהו על "באר שבע".
    לא יודע לגבי ד.נ.א, לי זה מרגיש כמו קבוצה קטנה. קצת עצוב, המשחק הטוב ביותר העונה של אוברניאק (אותו אני מאוד מעריך), בו ורמוט ופלט הזכירו את גדולתם הוא משחק בבונקר מול ת"א?
    באסה.

    נפסיד 5:0 ואולי משהו יזוז. רק לא להפוך לאט לאט לקבוצה קטנה.
    אעשה קוביין ואומר ש
    Its better to burn than to fade away

    אהבתי

    • הופמן הגיב:

      אז לא – לא היו הזדמנויות ממש טובות של התל אביבים. לא היינו קרובים להפסד. אני יכול להבין למה הסקת ככה מהתיאורים, אבל האמת היא שהיה משחק לא כזה מביש שלנו, לדעתי. היה בונקר לאורך דקות ארוכות, נגיד כ-50-60 נטו מזמן המשחק, כשבשאר הזמן היינו בסדר וגם הגענו להזדמנויות, ולא פחות טובות משל התל אביבים.
      הכל לאור הציפיות. אפשר לנתק את המשחק מכל הקשר ולומר שאנחנו תמיד מצפים לנצח את מכבי ת"א. אבל אם נהיה כנים, האמת היא שמעט מאוד אנשים ציפו לזה אתמול. מה שכן שימח אותי ואחרים, זה שהקבוצה ידעה כמה חשוב לאוהדים לא להפסיד לצהובים, ולמרות הפרשי כוחות די משמעותיים (זה אפילו לא היה ממש ההרכב הראשון שלנו), עמדנו יפה, נחוש, מחויב (אני מתעקש!), והפגנו – לדעתי – עוצמה.
      לגבי ההפסד 0-5 שרק הוא יכול לשנות דברים, אני מסכים תמיד – חוץ במקרה אחד. לא מוכן להפסיד 0-5 למכבי ת"א.

      אהבתי

      • שם הגיב:

        ** קיאנו.jpg
        ומה אם רק 5-0 למכבי
        יכול לשנות דברים

        מצד שני (הופה הופה) גם דיבורים על תשתית לעונה הבאה אני יכול להבין.
        אבל זה היה, והרבה בסוף העונות הקודמות, ככה שאני מעדיף בום גדול, או אפילו בינוני.
        מנהל מקצועי למשל זה בינוני.

        Liked by 1 person

  6. הופמן הגיב:

    והנה מתן גילור מתאר היטב את מה שהיה שם – לא בדיוק בונקר. מבצור (:

    אהבתי

  7. פינגבאק: באר שבע – אנחנו: שבוע טירונות | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s