אנחנו – הפועל באר שבע (גביע): כשרוני לוי מצא את עצמו

הר או לא הר?

לא סתם הר. הרתעה. באר שבע באו עם החזה קצת נפוח, אבל ברגע שראו אותנו מתנפלים עליהם משריקת הפתיחה הם נזכרו פתאום שהם לא הצליחו לנצח אותנו העונה, וכל האוויר יצא להם בבת אחת. קיבלו אחד בלי שיצליחו לעבור את החצי ואז נזכרו שרק השבוע מכבי תל אביב השאירו פה נקודות בלי להגיע למצב. אז קיבלו עוד אחד.

הרתעה, זוכרים? פעם היה לנו את זה. הקלישאה אמרה שקבוצות שהיו מגיעות לקריית אליעזר היו משאירות את הנקודות כבר בעתלית. המציאות אמרה שאי אפשר היה לפרק אותנו. היה אפשר לגנוב לנו נקודות פה ושם, במקרה. אבל אי אפשר היה להזיז לנו, או אותנו, יותר מדי. עומדים איתנים. לא נופלים. זה מה שהרתעה אומרת. אולי תצליח לעקוץ, לסדוק משהו, אבל לא תפיל אותנו. אז אתה נותן כמה מכות בכאילו, אבל תכל'ס בראש כבר וויתרת. אין טעם להכות חזק, כי אתה יודע שזה רק יכאב לך יותר ביד. אין מה לעשות. לא תפיל. הר.

*

בחרו כבר מאמן לנבחרת? כי יש לי את המועמד המושלם בשבילה. יודע לשחק הגנתי מצוין. תנו לו יריבה חזקה ממנו ותראו איך הוא סוגר לה את האמצע, מתגבר את האגפים, נועל את הרחבה ויודע אפילו לעקוץ. נכון, מול אלבניה ומלטה זה יעבוד פחות טוב. אבל כמה אלבניות ומלטות כבר נשארו לנבחרת?

אז מה, הודעתם כבר לאלישע? מאוחר מדי לחזור בכם? קחו את רוני. טוב לנבחרת, עוד יותר טוב לנו. כי בליגה יש רק שתי קבוצות שמתאים לשחק נגדן ככה. תנו לו את באר שבע ותל אביב בכל יום. נגד כל השאר אין לרוני מושג מה לעשות.

באמת, נראה שלוי סוף סוף הבין מי הוא: מאמן הגנתי. הוא ניסה להילחם בזה, רצה להשתנות, חשב שיוכל להקנות לקבוצה אופי אחר, התקפי, יצירתי, אבל כל קבוצה מקבלת בסופו של דבר את האופי של העומד בראשה, ובראש הקבוצה שלנו עומד קשר אחורי לשעבר. אפור, עובד קשה, קשוח, ממושמע, אמביציוזי. אף אחד לא יעבור אותו בקלות. שערים והתקפה זה כבר סיפור אחר.

זה מתאים לנבחרת שלנו. זה מתאים אולי למשחקים נגד קבוצות חזקות באירופה. וזה מתאים לגביע. המקום בו משמעת, לחימה ומוטיבציה מכריעים משחקים.

*

קחו למשל את תרגיל "הרכבת" של באר שבע בקרן. שלושה שחקנים עומדים זה מאחורי זה ותופסים אחד את השני במותניים. זה נראה קצת מצחיק, אבל אתה מפסיק לצחוק כשאתה נזכר שהתרגיל הכי מתוחכם שלנו יש בקרנות זה לשלוח כמה שחקנים לקרוב ואת דקל לרחוק, והתרגיל השני זה להיפך.

קוראים לזה יצירתיות. לברק בכר יש את זה. השראה, גמישות מחשבתית, יכולת לצאת מהקופסה ולהפתיע. בגלל זה ברק בכר רץ היום ראש בראש לאליפות עם סגל שעולה לו פחות או יותר כמו הסגל שלנו. אגב, יצירתיות מתבטאת גם בהרכבת הסגל.

אבל היום תרגיל הרכבת לא ממש עבד. למה? כי לנטע לביא לא היתה סבלנות לרכבות ואיזושהי כוונה לשתף עם זה פעולה. השחקן שלו עומד ברכבת? נטע פשוט נכנס באמצע, בין השחקנים, והתייצב מול השחקן שלו. עכשיו ההוא לא הבין מה פתאום מפריעים לו באמצע הרכבת שלו. התעצבן, עשה תנועות ידיים לשופט. בכל זאת עבד על זה כל השבוע באימון.

לנטע לא היה אכפת. רכבת, כרכרה או ריקשה, זה לא מעניין אותו. הוא נשאר עם השחקן שלו. זה לא ליגה פה, חביבי. זה גביע.

*

וככה היו כולם. כולם באו מוכנים למשחק גביע. כולם היו נטע. ולשם שינוי, ללחימה ולרצון נלווה גם תכנון טקטי טוב. אחרי שלוי נפטר מהציפיות לצמרת, וכשכבר אין לו הרבה מה לאבד, הוא התחיל לפתח את מה שהוא כן יודע – הגנה – והעמיד את השחקנים בצורה שאפילו בכר היצירתי לא ידע מה לעשות מולה. לחץ גבוה מאוד, וגם טוב – כזה שלא נשבר בשני פסים מהירים. הציפוף הרגיל לאחרונה באמצע של פירס ונטע, עם העזרה של אוברניאק/ יוסי ופלט שבאו מאחורי היריבים והפתיעו אותם. ובצדדים, העזרה של ורמוט על נוואקמה ויוסי/ אוברניאק על בוזגלו שייצרו דאבל טים על היריב בכל מצב מסוכן.

מובן שלוי היה צריך את השחקנים המתאימים למשימה. מעטר שלא עושה הגנה הוא כבר מזמן החליט להיפטר, ג'אבר הרך-יחסית נפצע ו"אילץ" אותו לעלות עם פירס ההגנתי הרבה יותר. נשארנו עם עשרה שחקנים שכל אחד מהם, אפילו החלק הקדמי והשחקנים היותר יצירתיים – פלט, אוברניאק, ורמוט ובניון – עוזרים כל הזמן בהגנה. וכשכולם עושים הגנה, קשה מאוד לנצח אותנו.

*

וזה עזר מאוד שכמעט כל השחקנים נתנו תצוגת מופת. בפנתיאון של המיתולוגיה היוונית לא תמצאו כל כך הרבה גיבורים. מי המצטיין היום? דקל, שהדף כל כדור מהרחבה, באוויר, בדשא וביבשה? חבשי, שנזרק למים ונתן משחק אדיר, כשהוא מעורר תקווה שאחרי כל המימונים והפלאחים אולי סוף סוף גדל פה בלם ראוי?

לא, לא יכול להיות שנטע לא יהיה המצטיין. התופעה הזאת, הפנומן הזה, שרץ בדקה ה-90 כאילו זאת הדקה השנייה, לא מפסיק לזוז גם כשכולם תופסים את הצד, אתם ראיתם בחיים שלכם משהו כזה? מדהים איך הילד הזה הוא כבר חלק טבעי בהרכב, נטוע בו כאילו הוא בא ביחד עם המגרש. וחוץ מההגנה הוא גם הוציא אותנו למתפרצות. והוא זה שנכנס לרחבה יחד עם הכדור, כמו בפוטבול, במה שהפך לגול הראשון!

אבל אם נטע המצטיין, מה עם פלט? שפירק במו רגליו הטלסקופיות את הקבוצה שלו לשעבר, בגול אחד של נחישות וגול אחד של גאונות? משני מצבים וחצי הוא הצליח לייצר שני שערים בחמש דקות, והפך את מה שהיה יכול להתפתח למשחק שקול – למבוא לניצחון מוחץ!

אבל אם ניתן לדקל או לנטע או לפלט את גביע השחקן המצטיין, מה ניתן לטאלב? הבנאדם בישל גול בהרמה שהגיעה ישר מהליגה האיטלקית, וחרך את הקו ופרפר את המגן שלו כל המשחק, ובאחת החריכות האלה גם הכין מצב נהדר לעטר שהכין לאוברניאק שהחטיא כמו טירון (רק אני ראיתי שם פנדל ברור?), ובמסירה אדירה לעטר גם התחיל את השער השלישי. מה ניתן לו? לא מגיע לו משהו, אחרי כל הגזרים והקללות? רק על השמחה האדירה והריקוד הקורע שלו אחרי המשחק מגיע לו איזה גביע!

ויוסי נתן ת'תחת (וגם נגיעה גאונית בראשון), וורמוט נתן ת'תחת (וגם בישול לשלישי), ואוברניאק נתן ת'תחת (אבל חייב לנו גול ועוד חצי, על המסירה שלא הגיעה לטאלב במתפרצת), ואפילו פירס נתן משחק הירואי. אי אפשר בלי כמה מילים על פירס, תשמעו, הבנאדם הזה מדהים, אין לו שום כישור התקפי וואטסואבר, אבל בהגנה הוא מסור חשמלי, לא רגע, הוא מקדחה שהשתחררה באמצע מגרש כדורגל ואיבדה שליטה, הוא פוגע בכל מה שזז, ואתה יכול רק להתפלל שהצד השני יספוג את רוב הנזק. בינתיים איבדנו כבר את ואליינטה במערכה, אבל עם קצת תכנון וקצת מזל הוא יכול להיות הקרבן האחרון. בכל אופן, פירס נתן משחק הגנתי ענק ומגיעות לו הרבה מחמאות.

ואפילו קריאף היה טוב, וריאן, ועטר כמובן, שאת מה שהוא יכול לעשות בשלוש התקפות אף שחקן אחר שלנו לא יכול לעשות במשחק שלם. ופלט נפצע בדיוק בזמן בשביל שעטר ייכנס, אחרת אלוהים יודע מתי לוי היה עורך חילוף נכון כזה, בטח בדקה ה-70 ומשהו –

בקיצור הכל עבד לטובתנו, והקהל שלנו היה מדהים כרגיל, ואפילו השער של באר שבע בא לי טוב, רק היה חסר שהם יישברו לנו וייסעו הביתה עם טעם של השפלה, אנחנו צריכים אותם גאים וקשוחים וחזק חזק במאבק האליפות, אז טוב שנתנו להם את השער הזה, וגם אחרי המשחק ניסינו להרים את האוהדים הבאמת חביבים שלהם, "רק תביאו צלחת" שרנו להם, כי עם קצת מאמץ משותף אפשר להשתיק את הצהובים לאיזה שנה, ושקט של הצהובים זה מוזיקה לאוזניים של כולנו, אז אני באמת מחזיק להם אצבעות גם בגלל זה וגם כי, אתם יודעים, נדיבות של מנצחים.

*

ויש גם סיבות קצת להצטער, למשל זה שהניצחון של היום הראה לנו מה היינו יכולים להיות השנה וכמה גדול הפספוס, אני שב וטוען בתוקף שהסגל שלנו לא כזה רע ובטח לא נופל משל סכנין ובית"ר, ולדעתי מאמן יותר טוב היה יכול גם להביא אותנו למאבק משולש על האליפות. והייתי אומר שאולי זה יקרה בשנה הבאה, אבל הבנתי שאומרים שרוני לוי ממשיך אז אולי כדאי שנוריד קצת ציפיות ו – איך אומרים – נסתפק בתיקו.

וחוץ מזה יש גם את העניין הקטן הזה שאנחנו לא ממש טובים בגמרים, לא צריך להזכיר לכם אני מניח, אבל לכו תדעו – חשבנו גם שאנחנו קבוצת צמרת והנה, לא ממש, אז אולי השנה זאת שנת ההיפך ופתאום גם נהיה טובים בגמר, צריך להיות אופטימיים, והפעם לשם שינוי זה אפילו די קל, כי אנחנו במצב רוח טוב היום, איך אפשר שלא, כי כמו שאני ומתי ויניב כתבנו זה לזה בוואטסאפ – היה לנו ממש ממש כיף, אתמול באבי רן, אתמול היה באמת נהדר, זה היה אחד האתמולים הכי טובים שהיו לנו, ומתי סיכם יפה: זה היה אתמול שכולו מחר.