אנחנו – בית"ר ירושלים: רוני לוי, סרט מלחמה

בסוף המשחק נתנו קלוז אפ על רוני לוי. הוא ניסה להחניק את החיוך, לשדר את קור הרוח המפורסם שלו, אבל זה לא הלך. האושר היה כנראה כל כך גדול, שהחיוך השתלט על הפרצוף שלו בקלות כאילו הפרצוף היה מגרש והחיוך הוא קבוצה שמשחקת נגד מכבי חיפה של השנה. ניצחון ראשון בפלייאוף, בסוף שבוע בו עלינו לחצי גמר הגביע וגם הוצאנו תיקו נגד האלופה. עבורו, זה היה השבוע הטוב בעונה האחרונה.

אבל אין לו שום סיבה לחייך. מבחינתי, זה היה שבוע בו קיבלנו הצצה קטנה לאפשרות של עונה טובה של מכבי חיפה בעידן רוני לוי 2. אתם מבינים? זה התסריט הטוב עבורנו: תיקו נגד הקבוצות הממש חזקות. אפשרות לניצחון במשחק בודד פה ושם, אולי בגביע. ומשחקים נגד קבוצות ברמתנו, פחות או יותר, בהם אנחנו מנצחים בקושי, עם קצת מזל, קצת עזרת שופט, בניגוד למהלך המשחק.

כי מה שראינו היום היתה תוכנית המשחק האידיאלית של לוי. להבקיע גול ואז לסגת. לחכות ליריבה במגרש שלנו, לנעול את הרחבה, ולצאת למתפרצות. עם קצת מזל – שלא היה היום – לגנוב עוד גול. עם יותר מזל – שכן היה היום – להרוויח אדום של היריבה ומשחק קל יחסית עד הסיום.

אבל אם קבוצה בעשרה שחקנים, שלמעשה כבר יצאה לפגרת הקיץ שלה, יושבת עלינו ככה ונראית יותר טוב מאיתנו – למה יש לנו לצפות? איזה שמחה, איזו חדוות אהדה, יש בלנסוע למשחק בו אתה יודע שגם אם תוביל, זה רק יוביל להסתגרות?

ומה נעשה נגד קבוצות קטנות, שיסתגרו בעצמן מולנו ולא יתנו לנו את התענוג שבלתפוס אותן לא מוכנות בהתקפה? והרי רוב הליגה מורכבת מכאלה.

ואם כבר להסתגר ולצאת למתפרצות, אולי כדאי שנדע איך יוצאים למתפרצת? אם זו לכאורה המומחיות שלך, הסתגרות ויציאה למתפרצות, איך יכול להיות שבכל מתפרצת השחקנים שלנו עוצרים את ההתקפה וחוזרים אחורה במקרה הטוב, או מאבדים את הכדור במקרה הרע?

ומה נעשה אם לא נבקיע את הגול המקרי הזה? הלנצח נאכל תיקו? מתי הפכנו להפועל תל אביב של שנות ה-90'? 0-1 קטן? סירייסלי?!

*

אבל רוני לוי מרוצה, כי הוא נלחם עכשיו על השם שלו. כל העונה הוא ספג חרפות ועלבונות. אמרו שהוא לא מתאים, שהוא מאמן של קבוצות קטנות, שהוא לא יכול להיות המאמן של מכבי חיפה. ואם היה מסיים את העונה בקול ענות חלושה, כמו שהיא התחילה, המוניטין שלו היה סופג מכה קשה. אז עכשיו זה סרט מלחמה, ולוי לא יבחל באמצעים כדי לנצח משחקים, לקחת את הגביע, להציל משהו מכבודו.

כי הבטחה גדולה הוא כבר לא יהיה, לא אחרי העונה הזו. אבל עם מקום רביעי, ויותר חשוב – גביע ביד – אולי הוא יצליח להשכיח את איך שהקבוצה שלו שיחקה, ולהיחשב עדיין מאמן בכיר, בטח בליגה העלובה ודלת השכל שלנו.

זאת המערכה על שמו של לוי, ואנחנו נצטרך לספוג את הריקושטים – כלומר את הבונקרים/ משחק הגנתי (מחקו את התשובה הפחות נעימה לכם), את היכולת הדלה. כרגע מה שחשוב לו זה הנקודות. רק שלא ייזכר ככישלון מוחלט. ואם זה אומר להגן בשיניים על יתרון מינימלי, זה מה שיקרה.

ווטאבר. גם ככה הוא הצליח להוריד את רמת האכפתיות שלנו מהקבוצה לרף מינימום שכבר הרבה שנים לא היינו בו.

רק הגביע, הגביע הנדיר, הגביע הקדוש, מצליח לשמר את העניין בקבוצה. מאחל ללוי שנזכה בו, אחרת לאוהדים באמת לא תהיה שום סיבה לצפות לעונה הבאה. לא ביכולת כזו.

זאת לא מכבי חיפה שאני אקנה מנוי בשבילה. תצטרכו לספק לי חזון קצת יותר מלהיב מזה.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על אנחנו – בית"ר ירושלים: רוני לוי, סרט מלחמה

  1. טל מסלמה הגיב:

    טענות מוגזמות, בעיני.

    ברור שיש לו ולנו סיבות לחייך.

    וגם היה כיף אתמול אצטדיון מלא.

    Liked by 1 person

  2. יניב הגיב:

    בעיניי, התחושה הבסיסית ביותר של אוהד כדורגל היא ציפיה. לקום בבוקר ולצפות כבר לצאת לאצטדיון, לצפות ליציעים מלאים, במשחק לצפות לגול ואם הוא בא אז לעוד גול, וכשנגמר, כבר להתחיל לצפות למשחק הבא.
    רוני לוי השנה גורם לי לא לצפות לכלום. במקרה הטוב יקרה משהו טוב. וזהו. אין תקוות מרגשות ואין שאיפות לדברים גדולים, כי כגודל הציפיה, גודל הקללות בסיום.
    אז מכאן אני פונה למורנו ופטרוננו, יענקלה – אתה לא אוהב את מה שאתה רואה, ואתה זה שהכי אוהב לצפות וליצור ציפיות. שחרר אותנו מעולו של זה, רוני לוי, כדי שנחזור לצפות שהעונה הבאה כבר תתחיל. כרגע אין לנו שום תקווה.

    ונטע לביא – תודה שאתה נותן לי לצפות לעתיד שלך.

    Liked by 1 person

  3. שמרלינג הגיב:

    אהבתי את התוצאה מול בית"ר משום שזאת הכנה טובה לגמר הגביע. למעשה, כל משחק ליגה עכשיו הוא הכנה למשחק ההוא.
    רוני לוי חייב ללכת. אין שאלה בכלל. ממש כמו שאם לא היה נכשל, ואני לא מדבר על אליפות, רק על התמודדות על התואר, הייתי דורש שיישאר. הגביע, רק שיבוא, ימתיק את הגלולה המרה. ימתיק מאוד. אבל זה לא מספיק.
    לא הרווחנו הרבה דברים לעתיד, בעונה הזאת. לא נעשתה בנייה משמעותית או הקניית שיטה אפקטיבית.
    מקצועית יש לנו נטע לביא אחד, עטאא, ורמוט שעדיין כוחו במתניו ו3 זרים שצריך להשאיר.

    Liked by 1 person

    • כפיר הגיב:

      מה למען השם ראית בעטאא?
      לדעתי העובדה שבמשחקים האחרונים הקבוצה הרבה יותר קשוחה והרבה פחות מותנת ליריבה מגרש פתוח עד השער שלנו נעוצה בהיעדרות של עטאא.

      אהבתי

    • הופמן הגיב:

      כהכנה לגמר גביע – לא חשבתי על זה, אבל זו באמת זווית אחת שאפשר אולי להיות מרוצה מהמשחק. בקטע של מסע מכין למסע כומתה כזה. מסכים עם שאר הדברים.
      כפיר – גם אני אוהב את עטאא אז ארשה לעצמי לענות: אחד השחקנים היחידים במכבי שמשחקים קדימה ולעומק. אחד המוסרים היותר טובים שלנו. אחד מהשחקנים היותר אינטליגנטים, בטח כששאר היצירתיים והאינטליגנטיים כבר על סף פרישה. ויש לו גם הגנה אם כי הוא צריך לשפר אותה – קצת רך מאז הפציעה. הקבוצה שלנו אולי יותר קשוחה בלעדיו אבל פחות יצירתית, גם בגלל חסרונו. פוטנציאל גדול (וגם מומחים גדולים יותר רואים את זה – וגם נתנו לו את סרט הקפטן של הנבחרת הצעירה).

      אהבתי

  4. פרלה הגיב:

    תמיד מעניין לקרוא פה.
    נדמה שזה לא נאמר באופן הכי ברור, רוני עשה מאיתנו קבוצה קטנה ועכשיו, ככזו, הוא יודע איך לאמן אותה.
    חייב להגיד שממש לא ברור לי מה אני רוצה שיקרה איתו בקיץ.
    הרבה תלוי כמובן באופן בו תסתיים העונה.
    מזמן לא היה כאן מישהו שניתנה לו שנה שלמה לדיאגנוזה והזדמנות חוזרת לריפוי.
    מנגד, זה תלוי גם בכלים שייתן לו שחר בקיץ.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s