אנחנו – הפועל רעננה: בעיה במחלקת שימור לקוחות

זה יהיה קצר כי אני אחרי מימונה מעייפת והמיטה נראית כמו מופלטה שקוראת לי להיכנס אליה ולהתעטף.

*

אם אפילו נגד רעננה אנחנו מסתגרים ככה ומסתמכים על מתפרצות, כנראה שאנחנו פשוט לא יודעים לשחק התקפה של שליטה בכדור. אבל את זה כבר ידענו. לפחות גם בקבוצה סוף סוף מודים בזה. אבל מה נעשה נגד קבוצות קטנות שלא נבקיע מולן שער מוקדם?

מה שבטוח, רוני לוי מכין לנו לעונה הבאה קבוצה הגנתית מאוד. זו לא אשמתו – נראה שהוא לא יודע אחרת, והעונה הזאת לימדה אותו שעדיף לו להתרכז במה שהוא יודע. זו אשמת מי שמחליט שהוא יהיה המאמן שלנו. לא שזו לא בחירה לגיטימית – יש גם קבוצות הגנתיות בעולם והן יכולות גם להצליח מאוד (ר' ערך אתלטיקו מדריד, ולא אתפלא אם זה המודל של לוי).

אבל נדמה לי שהקהל של מכבי רוצה לראות משהו אחר. וחוץ מזה, להכריז על עצמך מראש כהגנתי, כשיש לך את התקציב ליותר מזה, זו לא בדיוק הדרך לשמר את הלקוחות הקיימים, שלא לדבר על לקוחות חדשים. וכשאני אומר "לקוחות" אני מתכוון "מנויים".

במילים אחרות, בהנחה שלוי באמת נשאר, אז בשביל להביא מנויים במספר דומה בשנה הבאה, שחר יצטרך לפצות על החזון הלא מלהיב במיוחד שלוי הציג העונה, בשמות מלהיבים במיוחד. תתכוננו לקיץ מעניין.

*

חן עזרא הראה במשחק בדיוק את מה שהוא יודע: לתת גולים שיגרמו לנו לחשוב שהוא ברמה של מכבי חיפה.

מפרגן לעזרא. ומאחל לו שיגלה את היכולות החשובות יותר שלו בקבוצה אחרת. בסוף הוא עוד יחזור כמליקסון. שזה הלחזור כווייט ווקר של ליגת העל.

*

שמעתי דיבורים על סטויקו העונה. שהוא אוברייטד. שתכל'ס לויטה לא פחות טוב. ובכן, לא. בשביל ששוער צעיר יחליף את סטויקו הוא צריך להיות ברמה דווידוביצ'ית לפחות.

הדבר הכי חשוב לשוער זה ניסיון. יותר מאינסטינקטים. כי לשוער עם ניסיון יש מיקום. ושוער עם מיקום לא נזקק לאינסטינקטים. נכון הפתגם הזה שחכם לא נכנס לבורות שפיקח יודע לצאת מהם? אז החכם זה השוער הוותיק והאיטי, והפיקח זה השוער הצעיר והחתולי.

התכונה הכי חשובה לשוער היא היכולת לחזות את העתיד. ורק שוער עם כל כך הרבה עבר כמו סטויקו יכול לחזות את העתיד כל כך טוב, ולדעת איפה לעמוד כדי שהפרשן יוכל להגיד שהכדור נבעט בדיוק אליו.

*

גוזלן והירש עוד יהיו חלוצים טובים. אבל כנראה שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את ההתלמדות שלהם.

*

ורמוט נראה לי כל כך טבעי בקבוצה, כאילו הוא נולד בירוק. לא כל מסירה שלו מגיעה ליעד, והוא קצת רך מדי בשביל לשמור על הכדור בכל מחיר. אבל לפחות פעם במשחק יש לו נגיעה שהיא קסם. כמו בשער השני. ויותר חשוב – הוא השחקן היחיד שלנו, ואולי הראשון מאז אייל, שברגע שהכדור מגיע אליו אתה מרגיש שהולך לקרות משהו מיוחד. וזאת הרגשה שאין שום הרגשה אחרת בכדורגל שמתקרבת אליה. קסם.

*

קבוצת הנוער שלנו לקחה אליפות! כבוד.

אוריאל דסקל כתב היום בטוויטר שלמכבי יש מחלקת נוער טובה אבל אין לה מדיניות נוער, ולכן מחלקת הנוער מייצרת תארים אבל לא מספיק שחקנים לקבוצה הבוגרת. לי זה נשמע כמו קשקוש מוחלט, שנועד רק להשקיט את הדיסוננס שנוצר בין האליפות של הנוער שלנו לבין התיאוריה שדסקל מפתח כבר זמן מה, לפיה מכבי חיפה היא מועדון רקוב.

למזלי לא הייתי צריך להתווכח עם זה כי מישהו אחר עשה את העבודה השחורה והראה שבמכבי יש כבר שנים יותר שחקני בית מבקבוצות הצמרת האחרות, ובכלל, ששחקני בית זה לא בהכרח מדד להצלחה. מה שאני כתבתי שם זה שזה הגיוני שלא הרבה שחקנים יצליחו לעשות את המעבר לקבוצה הבוגרת, אבל אם הם משתלבים בקבוצות אחרות בליגה הראשונה והשנייה זו מטרה משנית ראויה – ואכן, שתי הליגות הראשונות מלאות בשחקנים ירוקים לשעבר.

אני אישית מרגיש שכל עוד הנוער שלנו מצליח, זה מעיד על כך שיש לנו עתיד, ומעיד על כך שהמועדון שלנו לא מתנוון ולא נרקב, כמו שיש הטוענים פה ושם. להיפך, יש לו שורשים חזקים, מפוארים ומצליחים.

בכל מקרה – ברכות, חברים צעירים! מילאתם את הלב הירוק שלנו בגאווה.

*

ולמי שרוצה עוד ממני, הנה טור שלי שעלה בסוף השבוע במדור הספורט של "הארץ" (למי שלא מנוי – אני חושב שיש עשר כתבות חינם בכל חודש, והיום תחילת החודש – אתם כאלה בני מזל!).