יש לי ממש מעט זמן לפוסט אז אני די מרוצה שהמשחק לא היה משהו שאפשר או צריך להרחיב עליו.
לראשונה מאז שרוני לוי גיבש מחדש את השיטה הישנה שלו והצליח סוף סוף להנחיל אותה לקבוצה, נתקלנו ביריבה שגם אותה לא מעניין במיוחד ליזום, מה שדי הורס לרוני לוי את כל התוכנית הערמומית והסודית של למשוך אותה לחצי שלנו ואז להפתיע אותה בטירוף במתפרצת. הקבוצה ההגנתית שלנו פגשה קבוצה הגנתית אחרת, ומה שיצא מזה הוא שעמום אחד גדול. משחק מלא איבודי כדור, הזדמנויות מקריות שנבעו בעיקר מיכולות אישיות, שום דבר מסודר.
בהגנה ואליינטה הראה משהו מהיכולת של תחילת העונה, וזאת בשורה מצוינת עבורנו. בהתקפה היה די כלום. גם בהזדמנויות המועטות בהן סכנין התפתתה לצאת קדימה, הצלחנו להתבחבש מספיק זמן בהתקפות המתפרצות כדי שלא נהיה מסוכנים מדי. מזל שכמה שחקנים שלנו צריכים לשחק על החוזה הבא שלהם, מה שגרם להם – ואני מדבר על אוברניאק, שובל, עזרא וכמובן הירש – ליזום קצת יותר ולנסות לפחות לבעוט לשער.
גוזלן שוב הראה שיש לו פוטנציאל להיות חלוץ ליגה סביר. עזרא, שיש לו דריבל עד שאין לו. אוברניאק שהוא בא לעבוד, אבל לא להגדיל ראש. והירש הראה בשער את הפוטנציאל העצום שלו, שבגלל הנסיבות ומיעוט הדקות לא ממש בא לידי ביטוי העונה. אני חושב שהוא צריך להשתפשף קצת בליגה ולחזור אלינו עם הרבה יותר דקות דשא. גוזלן כנ"ל – אם כי לא בטוח שהוא אי פעם יהיה ברמה של מכבי.
עושה רושם שמול מכבי תל אביב בבלומפילד יעלו חבורה של שחקנים שעוד לא פגשו אחד את השני על הדשא השנה. כל השחקנים שרצו לקבל צהובים קיבלו צהובים, והראו שהגמר הרבה יותר חשוב להם מהמקום הרביעי או העזרה לבאר שבע. נותר לקוות שהצהובים שקיבלנו היום לא יהיו מה שיעניק בסופו של דבר את האליפות לצהובים מתל אביב.
יאללה. במילא הכל עכשיו גארבג' טיים עד ה-24 במאי. בינתיים זה כמו לצפות בקומקום עד שהוא רותח. כשהוא על האש הכי קטנה.
מצד שני 