מכבי תל אביב – אנחנו: מה שמגיע

לא חשבתי שננצח, בכל זאת מכבי ת"א היתה צריכה את זה ואנחנו לא ממש, והם טובים הרבה יותר מאיתנו, ובבלומפילד וכל זה. אבל לזה לא ציפיתי.

לא חשבתי שננצח, אפילו תיארתי לעצמי שנפסיד, אבל התנחמתי בהנחה שלפחות אראה אוהדים צהובים עצובים. אז אפילו זה נלקח ממני. אולי מגיע לי. שאלמד להתעסק בקבוצה שלי ולא באחרות.

*

השחקנים שהיו היום על המגרש ייכנסו לרשימה המצומצמת של הבזיונות הגדולים של המועדון בכל הזמנים (אם לא הגדול שבהם, בהתחשב ביריבה). ואחרי היום, ברור לגמרי גם שלאף אחד מהם לא מגיע להיות בהרכב של מכבי בעונה הבאה. גם לא לדקל או לוורמוט. שניהם יכולים להיות מחליפים סבירים. על האחרים אין בכלל מה לדבר.

גם לרוני לוי מגיעה הבושה הזאת. על ההרכב הגרוע שהעלה, על חוסר היכולת שלו להכניס אמביציה בשחקנים. על הכרטיסים הצהובים המכוונים האומללים שהנחה את השחקנים שלנו לקבל במשחק שעבר (לא מאמין שלא היה לו קשר לזה, ואם לא אז זו בושה בפני עצמה). ובעיקר על עונה נוראית שאם עוד היה סיכוי שנשכח את תחילתה בזכות סופה, הגיעה הבושה היום והזכירה לנו. מה שבישלנו בערב שבת, אכלנו השבת.

רק לאוהדים שלנו לא מגיע. כי הם נתנו עונה באמת אדירה, אולי הגדולה שנתנו אוהדים ישראלים אי פעם. בקשת מחילה של השחקנים לא תועיל. אני יכול לחשוב רק על דרך אחת בה הם יכולים, אולי, לזכות בסליחתם.

*

וכמובן, ברכות לאוהדי הפועל באר שבע (שהצילה אותנו הערב מאחריות כבדה מנשוא, והשאירה אותנו רק עם כתם מכוער). מברוק על אליפות אדירה. הכי מגיע לכם.

*

ועכשיו כשזה נגמר, אפשר לגלות שבימים הקרובים – בשאיפה עוד לפני הגביע – אנחנו מתכננים לכם הפתעה קטנה כאן בבלוג. אז תשאירו את הקו פתוח, כמו שאומרים בשירים ושערים. תיכנסו להציץ מדי פעם. טוב, החלטנו שכרגע אין מצב רוח להפתעות. נחכה עם זה עוד קצת.