הירידה של יעקב שחר מהבמה נראתה לי מגוחכת במבט ראשון. לבושתי, היא הזכירה לי קצת את הנאום האחרון של צ'אוצ'סקו, שניסה יחד עם אשתו להשתיק את המתנגדים בקהל.
"למה הוא צריך להתעסק עם הקהל שלו על כמה דברים לא מקובלים שצועקים?" שאלתי את עצמי ואותו על מסך הטלוויזיה. הוא לא ענה. רק זרק את המיקרופון בהפגנתיות לכיוון המנחה וירד מהבמה.
היום נזכרתי בכיכר ציון בירושלים ואת ביבי עומד על המרפסת כשמתחתיו כמה עשבים שוטים מניפים את תמונת רבין במדים נאציים והוא אינו עושה דבר.
חיברתי אחד ועוד אחד, למרות שאי אפשר להשוות אחד לשני, והבנתי שיש פה סוף סוף מישהו צודק, מישהו שעשה את הדבר הנכון, מישהו שלא מוכן לעמוד על במה כשבקהל אלפים, מאות, עשרות ואפילו אדם יחיד שמוציא מפיו דברים לא מקובלים. וכן, גם הקריאה "לכל אוהד מכבי תל אביב יש בת זונה" היא קריאה לא מקובלת (את זה לימד אותי הופמן אחרי שחטאתי בשירה פעם, פעמיים, חמישים, כשהזכיר שיש לי שתי בנות שארגיש נורא אם יחפיצו אותן ככה בזלזול מילולי אלים).
אחריות האדם נמדדת במקום בו הוא לא מוכן לשתוק על דברים שמתרחשים סביבו.
שילמדו המנהיגים את התנועה הזו של יעקב שחר, תנועת זריקת המיקרופון והירידה מהבמה, שילמדו ויפנימו כחלק מאחריותם, כדי שאחר כך לא יצטרכו להתפתל מול המצלמה ולהגיד: "לא שמענו".
*
אני מודה שלא הייתי שם ולא כלל שמעתי מה נאמר למרגלות הבמה. יכול להיות שזו בכלל היתה קריאת "יענקל'ך" שגרמה לו לזרוק את המקרופון, יכול להיות. אני נוטה להאמין שלא.
*
מתי סין-קרונה
מצד שני 
יופי של נקודת מבט.
לאחרונה מצאתי את עצמי לפחות פעם בשבוע, מעיר, נוזף ומטיף לקטינים בגני משחקים וסתם ברחוב, בגין ונדאליזם ווולגריות וכיוצ"ב.
הבן שלי קצת נבוך מזה וגם הבת הגדולה יותר.
אני מנסה להסביר להם שזה חלק מערבות הדדית ואחריות קהילתית.
איבדנו הרבה מזה.
פרוסנר "מתנאה" בכך שבברלין זה לא קיים. זה לא בדיוק תרם שם בשנות השלושים.
גם אצלנו זה לא בדיוק מוליך למקומות רצויים.
שבת שלום.
אהבתיLiked by 1 person
מצוין מתי. גם אני בזמנו נהמתי למקנאקי, ואחר כך הבנתי שיש גבול גם להקנטה והפסקתי. השיר הזה לא פחות נוראי בעיני מהנהימות ההן, אם לא יותר.
אגב, אני לא בטוח ששחר היה חייב לרדת מהבמה. היה יכול להישאר ולהגיד מה שיש לו להגיד נגד השיר. אבל אני לגמרי יכול להבין למה הוא ירד. השיר הזה עובר איזה קו. וחוץ מזה, בסיטואציה הזו, אחרי ששרקו לו בוז על ה"מכבי" ש"חשף אותו" כאוהד מכבי ת"א, לשיר לו את השיר הזה באותה נקודת זמן היה ממש אישי. כמו להגיד לו "לך מפה".
הנה דברים שאני כתבתי על השיר בטוויטר (הציוץ הזה ואלה שאחריו)
אהבתיאהבתי
תודה פרלה, אין מה לעשות זה התפקיד של אנשים בוגרים.
הופמן, תודה שהארת את עיני.
אהבתיLiked by 1 person
צודק. ובמסעותי להסביר את זה לחברים לא הצלחתי.
זה גרם לי לעצב גדול מאוד. לסבל אפילו.
האירוע הזה היה משפיל ומביך לכל המעורבים.
יש סיבה, שלא קשורה רק לקהל שלנו, שחגיגות לא מצליחות במכבי חיפה.
היה נכון אם לא היו נואמים באירוע הזה. לא בניון, לא שחר, לא צ'יזיק ולא יונה.
חגיגות? תנו לאוהדים לחגוג. תביאו את השחקנים להרים את הגביע ותנו להם כבוד. ותנו לחגוג "בשקט" – בלי להראות מי פה הבוס, בזכות מי זה קרה.
אבל האירוע הזה כן הזכיר לי למה לא עשיתי מנוי במשך כמעט 10 שנים,
אחרי שהיתי מנוי מגיל מאוד צעיר.
כי יש לנו קהל מחורבן שלא יודע להתנהג ולא מעריך כלום, ולא נותן סיכוי לכלום.
אני לא יודע אם זה פינוק אבל זה כן משהו שמיוחד לקהל הירוק.
הרס והרס עצמי.
לי אישית לא איכפת שהקבוצה גרועה (איכפת לי, אבל אני מתכוון במובן הזה שאעשה מנוי או לא), וגם לא מפריעות קללות, מחאות, בוז, או אפילו מהומות מטלטלות אחרי משחקים. אני נגד אלימות אבל היא לא מנעה ממני להגיע למשחקים.
אבל כשמצליחים, ואפילו אם הדרך לא קלה ולא יפה, אז צריך לשמוח ולתת הזדמנות.
צריך להרפות. צריך לשכוח. צריך לתת סיכוי לעתיד. כי מומנטום זה דבר חמקמק שצריך לנצל, ואם לא נותנים לו סיכוי – לא משנה מה היה – אז גם לא יהיה טוב. כי ניצול מומנטום זה הדבר היחיד שמשנה הצלחה וכישלון – אף אחד בספורט לא מצא פתרון ממושך ואינסופי להצלחה. לא שחקנים, לא בעלים, לא מאמן. לא קהל. רק מומנטום.
ואצלנו לא יודעים לשכוח לרגע ולשמוח. לא ברור לי למה אבל אם מדברים על DNA – זה הDNA של מכבי חיפה שאני מכיר.
זה גורם לי לאחל לנו הרבה אכזבות ספורטיביות. בעצב איחלתי אותן כשביגון הפסקתי להגיע למשחקים, ובעצב ויגון אני מאחל אותן עכשיו.
כולי תקווה ששחר, תור, רוני ושאר המנהלים ידעו לנצל את המומנטום טוב מהקהל שלנו (ומחלק מהשחקנים, לשעבר כנראה, שלנו).
אבל,
אני לא מאמין שזה בא בנפרד.
אהבתיLiked by 1 person
זה נכון, מה שאתה אומר על מומנטום. וגם על הרס עצמי, אבל אני חושב שזה נכון יותר לשנים האחרונות. פעם אני לא חושב שהיתה לנו בעיה כזאת.
אהבתיאהבתי
צר לי חברים, כמי שנכח שם מטר וחצי מיענקלה ליד מדרגות הבמה וגם ניסה להשתיק את אלו ששרים את השיר המגעיל והדוחה הזה (החברה שלי נגעלת ממנו ממש ויש לנו מנוי ביציע המשפחות) אני חייב לומר שאתה נותנן ליענקלה יותר מדי זכויות וכבוד כשאתה משייך את זה לעניין עקרוני. האיש מלמל לאיתמר אולי חמש פעמים ממש מטר לידי ("מדוע לעזאזל הם לא נותנים לי לדבר") כל הסיפור הוא הכעס שלו על הבוז לכאורה לבעל המאה. הוא חי בבבואה של מנהל בית ספר עצבני ומיושןשמנותק מהויי התלמידים, והלואי שהשלכת המיקרופון היתה כמחאה כנגד השיר המגעיל – אבל לא כך היא.
לטעמי לא היתה שום בעיה אם היה מתעלם או אומר משפט נזיפה על השיר (אם זה האישו) מברך בעוד שני משפטים מקבל מחיאות כפיים מהרוב החיובי, ויורד אבל, הוא מעדיף להמשיך ולהתנגח במיעוט קטנטן ולהנציח את הפרצוף החמוץ.
אהבתיאהבתי
אני מסכים שאם מסתכלים על הירידה שלו במנותק מהקשר, הוא היה יכול להתאפק ולנהוג אחרת, אפילו אם זה ממש הפריע לו. אבל כל האירוע הזה היה אירוע שהסלים החל מהקטע עם בניון ואז הקטע המזעזע והמנותק של שחר עם "מכבי", ואז זה היה סוג של שיא, לפחות מבחינתו. אני כן מאמין שהשיר שם לחץ על כפתור ברגע מסוים. ראית על הבנאדם שזה לא מחושב, זה עבר אצלו איזה גבול והוא התעצבן וירד.
ואני גם מסכים שיש לו איזה קטע חינוכי ומתנשא מעצבן, וזה חיסרון שצריך להשלים איתו. אף אחד לא מושלם (והוא גם לא הכי נורא בקטע הזה, אם ניזכר לרגע בלוני הרציקוביץ').
אהבתיאהבתי
טל, אני לא חושב שיש לנו קהל מחורבן. אנחנו רחוקים שנות אור מהקהל של קבוצות אחרות וההתנהגות שלהם בימים קשים. קשה לחנך את כולם ויש אנשים שאין עם מי לדבר, אבל עדיין כדאי להאיר אור אחר על דברים ולהמשיך לעשות את זה.
אלעד, אני לא הייתי שם, גם ציינתי. ובאמת יכול להיות שהוא ירד מהבמה מתוך אגו אישי בלבד. אבל הקטנוניות כלפיו קצת חורגת מפרופורציות. באמת, אחרי 32 שנים הוא עדיין צריך להוכיח את נאמנותו למכבי, ואת אמינותו?
אהבתיאהבתי
מתי היקר, כמו שאמרת, גם "המיעוט הסורר" של אוהדי מכבי חיפה הם עדיין לא לה פמיליה או הקיצונים של הפועל ת"א ושחרבודאי לא צריך להוכיח נאמנות, ובטח לא לששים פרחחים שיכורים בני שבע עשרה שמונה עשרה שבמועדון מכירים אותם מצויין וניתן היה למנוע מהם השתתפות, אבל מה איתנו? הרוב הנאמן שעומד שם ובא לשמוח? ושלא תטעה, יש לי ביקורת רבה מאוד כלפיו והביזיון בפן המקצועי של חמש השנים האחרונות אבל אני לא אשרוק לו בוז ומאידך, שלא יחרים או יהפוף זבוב לפיל כי אולי נח לו להשתמש בזה
בדיוק כדי להסית את הדיון מהמחדל המקצועי שהוא שחקן ראשי בהתהוותו.
נקווה שהשקט התעשייתי החיובי של בן-דב וקרלסן הוא סימן לבאות.
אהבתיאהבתי
מתי, אין לי בעיה אישית עם התנהגות בימים קשים, של אף קבוצת אוהדים.
אני דיברתי על ההתנהגות בימים טובים. שם אנחנו קהל מחורבן – ולראייה כל אחת מהחגיגות שלנו בשנות ה2000.
אהבתיאהבתי
יש לי רק שאלה אחת
אם הקהל היה שר ומקלל את אדם X מסויים
או תולה באיצטדיון שלטי מחאה כלפי Y אחר
האם גם אז שחר היה ממהר לרדת מהבמה או לשחוח אנשים שיורידו את השלטים?
לצערי , שחר הוכיח שהאגו שלו זה מה שחשוב, ולא להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר
ותחשוב שאם שחר היה אומר "אני מבקש להפסיק עם השיר הזה כי הוא לא נעים לי ולשאר האוהדים",אולי זה הפתרון, ולא להיעלב כמו כמו גביר שחושב שהכסף שלו יכול לקנות שקט וכבוד
אהבתיאהבתי