רק עוד רגע/ יניב אבירן

כל שנה מתחילה בסימן שאלה, ובדרך כלל אני כבר לא יכול לחכות שיתחילו המשחקים כדי לקבל את התשובות. אבל השנה סימני השאלה גדולים לי מדי, ואני לא בטוח שאני רוצה תשובות ממש ממש עכשיו. כאילו בא לי להגיד לליגת אירופה "רק עוד רגע אמא, רק עוד רגע קט, את תמיד הורסת כשכבר כמעט – לא הספקנו להתחזק מעט אפילו". אבל תחנוניי לא יועילו. מחר מתחילים לשחק ואני ממש לא אופטימי הפעם.

כי מצד אחד יש שקט, ושקט זה טוב. בשונה משנים קודמות, בהן אתרי הספורט הפעילו פעם בעשר דקות מחולל שמות רנדומלי של מועמדים לחיזוק, השנה אין להם מוטיבציה. הם לא יודעים כלום. אתר האינטרנט של המועדון הפך להיות המקור הבלעדי להחתמות, ולדורון בן דור לא נותר אלא לאחוז בשולי האדרת של רוני לוי, ולקוות שיפול לו משהו מהכיס.

מצד שני יש שקט, יותר מדי שקט. בזמן שבמחלקת השיווק עושים הכל כדי להחתים עוד אוהד על עוד מנוי ועוד חולצה, רשימת החתמות השחקנים קצרה כמעט כמו הסבלנות של האוהדים. אני מוכן לאכול את הצעיף אם יתברר שעל השולחן של יענקל'ה כבר מונחים חוזים לשוער חדש, מגן שמאלי, קשר אחורי, קשר קדמי ועוד חלוץ שיכול לשחק גם כבלם כמו שרוני אוהב. אבל גם אם כן, למה כל כך מאוחר ולמה אחרי מחנה הגיבוש.

ומצד אחד תור בא, והוא מביא איתו המון תקווה. וזו לא תקווה ספציפית לשנה הזו, אלא ידיעה שדברים מתחילים להיבנות מהיסוד, כמו שצריך. הרזומה שלו והקשרים וההיכרות שלו עם המון שחקנים, יכולים ליצור פה שינוי בתפישה וסגל נכון ומאוזן כמו שלא היה פה שנים. שחקן בסדר גודל של גאריקגלמאכר לא היה פוזל לכאן ללא תור.

מצד שני, רוני לוי כאן, ושינויים מבחינתו עושים רק בדקה ה-70 או רק במחזור ה-30, והוא לא מתכוון לתת לאף אחד לנהל במקומו. את אבו עביד ומוגרבי, לדוגמה, רוני רצה עוד בשנה שעברה, והנה הם כאן. לעומת זאת, ההמלצה החמה של תור על אלן טראורה, התקבלה בדמות 12 ו-16 דקות משחק במחנה, לצד שחקני הנוער בלבד, ולמרות שגם בדקות המועטות הוא הציג יכולת שלודו לא נתן בעונה שלמה, אנחנו יודעים מי הלך ומי נשאר.

ומצד אחד עטר נשאר וזה טוב, כי כישרון כמו שלו אין יותר מדי באיזורינו ובטח שלא כדאי שיהיה בתל אביב, ומצד שני עטר נשאר ולא בטוח בכלל שהוא רוצה להישאר או להחלים או לשחק בקבוצה או להיות שחקן קבוצתי. ומצד אחד משומר ומצד שני – משומר. ומצד אחד הסגל מלא בצעירים רעבים עם פוטנציאל, ומצד שני יש סגל מאוד חסר ניסיון, בטח באירופה. מצד אחד חוזרים סוף סוף לשחק באירופה, ומצד שני השחקנים מאירופה לא רוצים לחזור לשחק אצלנו.

אז מצד אחד אחד אני לא אופטימי. מפחד שיתחיל, מפחד להתאכזב, מפחד שוב להתחיל לפנטז על העונה הבאה כבר באוקטובר. מצד שני, אני אוהד כדורגל, אוהד מכבי, מזוכיסט. על מי אני עובד? יאללה שיתחיל כבר.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על רק עוד רגע/ יניב אבירן

  1. הופמן הגיב:

    מצד אחד, מצד שני, העיקר שאתה כותב <3

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s