צלילי השקט

כבר לא מעט זמן שפוסט יושב לי בראש. והוא הולך ומתעבה, בכל פעם נוסף עוד משהו להגיד. פעם אחת אפילו ישבתי והורדתי הכל לכתב, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לפרסם.

אולי זה לא במקרה. כי מה שהקבוצה צריכה זה בעיקר שקט. אני ויניב ומתי חושבים כל הזמן על ממים ועל דברים לכתוב, אבל יש מם אחד מסוים שהייתי רוצה לדעת איך מייצרים: כזה שמפיץ שקט. הבעיה היא ששקט מנוגד למהות של ממים. שקט אי אפשר להפיץ. הוא לא ויראלי. אי אפשר להדהד שקט. ואנחנו בעידן ההדהוד.

פייסבוק וטוויטר והפורומים מלאים בדיבורים, במיוחד כשמגיע קיץ, ובקיץ הזה אולי יותר מתמיד. וכל מה שהקבוצה צריכה זה שיתנו לה שקט וסבלנות. הרי כבר ראינו ששחר לא גמר את הסוס. הוא הראה לנו את זה במילים, וכבר די הרבה זמן שהוא גם מגבה את זה במעשים. הוא מחתים את האנשים הנכונים – תחילה תור (שאני מחבב יותר ויותר), אחר כך אסף בן דב (ששקט, כך נראה, הוא שמו השני, או ליתר דיוק הרביעי). ואז השחקנים שהחתים, ועכשיו המאמן. יש תחושה של בנייה לטווח ארוך. יש תחושה של עשייה, של חידוש, התרעננות, מה שתרצו. הכל חוץ מקפיאה על השמרים. הכל חוץ מהתנוונות. הכל חוץ ממה שהמבקרים המהוללים לא מפסיקים לקשקש עליו.

קל לקשקש. אף אחד לא צריך לתת את הדין באופן אישי על קשקוש שהוכח ככזה. אף כותב לא יתפטר, אף צייצן לא יתלה את העכבר. קל, וברשתות החברתיות אפילו מתבקש לקשקש: הרי אף אחד לא יכול לשמוע אותך שותק. אתה חייב להגיד משהו, ואם אתה כבר אומר משהו הוא חייב להיות בוטה, צעקני, ארסי. הוא הרי חייב לבלוט איכשהו בים המלל. ועדיף שהוא יהיה ביקורתי. אנשים אולי יעשו לייק על פוסטים תומכים, אבל הם לא ישתפו אותם. הם אוהבים להרגיש חזקים, והם חושבים שביקורת הופכת אותם לכאלה – לא משנה אם זה על המועדון או על ספורטאים אולימפיים. אז הם משתפים את הביקורת ואת הלעג, מרגישים חזקים לרגע, ובשביל להרגיש עוד יותר, גם מוסיפים משלהם.

אז זה אולי היה נכון פעם: בזמנים מסוימים, במקומות מסוימים, בשביל להעביר ביקורת היית צריך להיות אמיץ. אבל היום זה כבר כמעט הפוך: נדרש הרבה אומץ, נדרשת תעוזה גדולה אפילו, כדי לא להשתתף במשחק הרעש. כדי לא להישמע. הרי אם אתה לא מצייץ – אתה לא קיים. איך אפשר לקבל לייק, הוכחה לקיומך, אישור לחשיבותך, אם לא העלית פוסט?

(על לצאת מפייסבוק אני בכלל לא מדבר – זה שקול להתאבדות כמעט).

אבל תעוזה, אומץ, נכונות לשים את הצרכים של מישהו או משהו לפני הצרכים שלך – זה מה שאהבה אמיתית דורשת. כי כשאתה אוהב באמת, אתה לא הכי חשוב.

וזה מה שאהדה דורשת. כי אנחנו חשובים, אבל המועדון חשוב יותר.

שקט. סבלנות. אורך רוח. זה מה שנדרש מאיתנו כעת. אנשים באו לעבוד, לא לדבר. בואו ניתן להם לעבוד.

בהצלחה מר מולנסטיין. בהצלחה תור, בהצלחה בן דב, בהצלחה שחר. בהצלחה לכל השחקנים החדשים, ולכל הלא חדשים גם. אנחנו מבטיחים לבקר אתכם אם וכאשר זה באמת נחוץ – ולהשתדל לסתום את הפה, אם אין לנו משהו טוב להגיד, עד אז.

ועוד משהו

אומרים שיש דברים יותר חשובים מכדורגל. לא בטוח שדניאל סין-קרונה, אבא של מתי, שהלך החודש לעולמו, היה מסכים עם המשפט הזה. דני היה אוהד מכבי חיפה בכל רמ"ח אבריו שצפה באינספור משחקים של מכבי, ואני בטוח שמתי עוד יכתוב עליו פה.

מתי האהוב, תנחומים כנים. אנחנו מקווים שאיפה שאבא שלך לא נמצא עכשיו, הוא התארגן על מקום טוב לצפות במשחקים של מכבי.

***

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על צלילי השקט

  1. מתן גילור הגיב:

    תודה ניר.
    עכשיו לך תוכיח שמה שגרם לשינוי הוא השקט ולא אותם שלטים/כתבות/ממים וכיו"ב. אני חושב שלאותם שלטים באצטדיון (שלהם לא הייתי שותף!) היתה השפעה מכרעת. אני חושב שאלה שעשו את אותה מחאה (ובאופן כללי עשו אותה בצורה הכי לגיטימית שיש) יכולים לתפוח לעצמם על השכם. לדעתי, הם השפיעו על מכבי יותר ממה שאתה ואני השפענו.
    כמובן שזו סברה אחת ואפשר לטעון בדיוק הפוך. אבל לא הייתי מכנה אותם קשקשנים כפי שלא הייתי מכנה את מי שלא עשה את אותה מחאה כעדר.
    אני חושב שעד עכשיו סבלנות לא הוכיחה את עצמה, אבל אחרי המהלכים האחרונים, אני לחלוטין מסכים שצריך סבלנות. הקבוצה עכשיו צריכה שנתיים לפני שנגיע למסקנות לגבי המבנה הנוכחי.

    אהבתי

  2. מתי הגיב:

    תשמע הופמן, אין לי הרבה מילים על מה שכתבת. לדעתי אני אשאיר את מה שהרגשתי כשכתבת עמוק אצלי בפנים ואנסה ליישם.
    אני גאה שמהבלוג שלנו יצא טקסט כזה.

    ותודה לגבי אבא, כמה רציתי להתקשר אליו היום ולספר לו שיש מאמן חבל על הזמן, וסוף סוף יש שחקנים, ומה היה במסיבת העיתונאים, אבל אין עם מי לדבר כבר. אני מקווה שהעונה יותר ויותר ארגיש את הגעגוע בלהתקשר לאבא אחרי גול של מכבי.

    Liked by 1 person

  3. הופמן הגיב:

    מתן,
    אני לא חושב שהשקט גרם לשינוי. אני חושב שמה שגרם לשינוי זה שחר ואנשי המועדון. ואני לא חושב שאני השפעתי, וגם ההשפעה של האוהדים היא בעיני מזערית, אם בכלל. ההסבר שלי הוא אחר: לא היה "שינוי". הוא לא קרה יום אחד. כל הזמן היו שינויים.

    אני חושב שלמרבה המזל שלנו, וזה דבר שכולם לצערי נבין יום אחד, נפלנו על הבעלים הטוב ביותר שיכול להיות לקבוצה. כזה שאכפת לו באמת מהקבוצה, ובמקרה הוא גם איש הגון והוגן. אני חושב ששחר עצמו ראה בכל השנים הכושלות האלה את הטעויות, ובכל השנים שינה וניסה לתקן, כל הזמן. אני לא חושב שמישהו מהאוהדים השפיע עליו יותר ממה שהשפיעה עליו האהדה שלו עצמו לקבוצה. אם כבר, אז היו הרבה שהמאיסו עליו את העבודה הזאת, שניסו לגרום לו ללכת. לשמחתי הם לא הצליחו. כי הוא אוהד הקבוצה לא פחות מכולם, שלא לומר יותר.

    אני לא יודע לאיזו מחאה ספציפית אתה מתכוון, היו כמה. היה את השלטים (לגיטימי), ואת הבוז (לגיטימי) ואת חרם המנויים (לגיטימי) ואת היענקל'ך והיענקלה שחרר. הכל לגיטימי. אבל אני תוהה – כל אלה שכתבו "יענקל'ך", עכשיו עדיין רוצים שהוא יילך? ואם הוא ייקח תארים, השנה או בשנה הבאה, הם עדיין ירצו שהוא יילך? הם יודו שהם טעו? הם ישמחו פחות כי הם יבינו שניסו לסלק את מי שהביא להם תארים ולמרבה המזל לא הצליחו?
    אני חושב שלא. אני חושב שהם יאמצו את ההצלחה כאילו היא גם שלהם. או שיתחבאו ויצביעו על אחרים שקראו להתפטרות. או שיגידו, כמו שאתה אומר כאן – בזכותנו תיקנו, בזכותנו התאמצו. אנחנו אחראים לשינוי. לחצנו על שחר והנה, הוא שינה.
    אבל רגע! הרי לא לחצתם על שחר לשנות. לחצתם עליו ללכת. הייתם יכולים לכתוב "יענקלה, תשנה, תביא, תתקן". ואז היה אפשר להתגאות בלחץ. אבל לא. כתבתם "יענקל'ך" (כנראה משחק מילים כל כך מבריק שלא יכולתם לעמוד בפניו). הבעתם אי אמון באיש, לא במעשים. אז האיש נשאר, ונניח שהוא יצליח – אז אתם תלכו? לא נראה לי. לקרוא למישהו ללכת זה קל. ללכת בעצמך זה כבר סיפור אחר. בטח כשאתה מסתתר מאחורי שלט ואף אחד לא יכול לתבוע ממך אחריות.

    "קשקשנים" כתבתי על מי שרק מקשקש. אני יודע, וכל אדם בר דעת יודע, להבדיל בין ביקורת עניינית לבין מי שמבקר לשם הביקורת, או בשביל לייקים ויחס ברשת. מי שרק מבקר ושום דבר לא ימצא חן בעיניו, וגם אם יקרה משהו טוב הוא כבר ימצא איזו סיבה לבקר – הוא בעיני קשקשן. לא כולם כמובן. ובאופן כללי רוב האוהדים שלנו מצוינים, וארוכי רוח וסבלניים – וגם הוכיחו את זה לא פעם (סטנוייביץ' ואחרים).

    אהבתי

    • מתן גילור הגיב:

      זה לא משנה אם הם אמרו לו לשנות או ללכת (למרות שבתכלס אמרו לו ללכת בהעדר שינוי). העניין הוא שלתת למישהו אחר לנהל מקצועית את המועדון בהחלט יכול לנבוע מאותה מחאה. כלומר, כשהוא ראה שהמעמד שלו אינו כתמול שלשום הוא היה מוכן לצאת מהשבלונה.
      להגיד שתמיד היו שינויים זה מה שנקרא בעגה צבאית להודות בעובדות. זה כמו לכתוב באסטרולוגיה "מחר יהיו לך הזדמנויות חדשות." תמיד יש שינויים, אבל השינויים בקיץ הנוכחי יותר גדולים מהשינויים בחמש העונות האחרונות. במצטבר. זה ממש שינוי אקוטי בפרדיגמה.
      שחר עשה מהלכים בכל עונה שמטרתם היתה לשפר, אבל הם היו ברמה הטכנית בואך הרמה הטקטית.
      הפעם, כך נראה כלפי חוץ וכולי תקווה שזה אכן המצב, יש שינוי באסטרטגיה.
      עכשיו, כמו שכתבת, צריך שקט וצריך לרדת לקרקע. עוד עונה חלשה לא תעיד על כישלון וגם אליפות לא תעיד על הצלחה. נאלץ לבחון את המבנה החדש על פני מספר עונות.
      ד"א, לי עדיין יש ביקורת על שחר כחלק מהביקורת על הבעלים החזקים בכדורגל הישראלי, אבל אין קשר בין זה לבין הפן המקצועי, עליו אנחנו דנים.

      אהבתי

      • הופמן הגיב:

        אני לא ראיתי שכתוב על השלט "תשנה או שתלך". הדרישה היתה מאוד ברורה. ובעיני כפוית טובה להחריד.
        תמיד יש השפעה של הכל. אני חושב שגם אם המחאה היתה פחות נגדו אישית היא היתה יוצרת אפקט לא פחות מהאפקט שיצר או לא ה"יענקל'ך". אי אפשר למדוד דברים כאלה. ואני חושב ששחר הבין – בעזרת ההפסדים והכשלונות יותר מה"יענקל'כים", שצריך לעשות שינוי דרסטי. מה לעשות שהוא לא עושה שינוי דראסטי כל יומיים אלא כשעוברת תקופה?
        אבל מי שרוצה לזקוף לזכותו את השינויים במכבי – יעשה את זה אם ירצה או לא ירצה. אני חושב שהשינויים קרו בגלל הראיון שלנו איתו. הרגשתי שהיה לנו חיבור מיוחד. עכשיו לך תפריך את זה. זה בדיוק מה שכתבתי: אף אחד לא יתפטר אם ה"יענקל'ך" לא יעבוד (והוא לא עבד: יענקלה לא הלך). אבל במקרה של הצלחה כולם ימהרו לקפוץ. יאללה, שיהיה לבריאות.

        אהבתי

        • מתן גילור הגיב:

          אתה מתמם. הטיעון (נכון או לא) הוא שהשלט גרם לו לשנות גם אם לא היה עליו תיבה שהיא תצורה כלשהי של של המילה שינוי.
          "כפיות טובה" למה? שחר עשה לך טובה? אם ראש ממשלה יהיה טוב ואז לא טוב תשאיר אותו רק על סמך העבר? כפיות טובה שלא נותנים למנצ'ל לפתוח בהרכב…
          לי חשובה מכבי. ואם אחשוב ששחר מזיק למכבי (לצורך הדוגמה בלבד!) אז אקווה שהוא ילך גם אם מישהו יחשוב אותי ככפוי טובה.
          שחר מחזיק במכבי כי זה משרת את האינטרס שלו – http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=766091
          זה לגיטימי כמובן. אני לא מצפה ממנו לעשות טובות. אולי אתה כן.
          זכותך לטעון שזה קרה בזכות הראיון שלכם. זה יהיה טיעון קצת חלש לנוכח העובדה שקרלסן ובן דב – שני השינויים המהותיים ביותר – כבר היו במועדון.
          לגבי הסיום – זו דרכה של מחאות. גם על הצלחות המחאה החברתית היה מי שרכב, אבל אף אחד לא אמר "פה ושם נכשלתי, אז אני הולך הביתה."
          והלוואי שתהיה הצלחה. רק כמו שאתה מבקש סבלנות (בצדק!) אם יגיעו כישלון בטווח הקצר כך צריך לנהוג גם לגבי הצלחות. השינוי ימדד בטווח הארוך.

          אהבתי

        • מתן גילור הגיב:

          ד"א, ניר, האם דיברת עם אותם תולי שלטים? כי אני דיברתי איתם והפרוסנה 'שחר' לא מעניינת אותם. הם רצו שינוי. הם חשבו ששחר לא יהיה זה שיביא את השינוי. נקווה שהם טעו.

          אהבתי

  4. הופמן הגיב:

    בוא נבהיר את המחלוקת: אתה טוען שהשלטים שתבעו מיעקב שחר ללכת הם אלה שגרמו לו לעשות שינוי בקבוצה. אוקיי. אני טוען ששחר היה עושה שינויים בקבוצה גם בלי השלטים האלה, ואם כבר הם השפיעו באיזושהי דרך, זה רק לשלילה. ישפטו הקוראים.
    "כפיות טובה" כי שחר הביא לאושר רב לאנשים, ואני ביניהם, בזכות האנרגיות, הזמן והכסף שהשקיע בקבוצה. הוא לא עשה את זה כטובה או בשבילי אלא מן הסתם ממניעים אגואיסטים לחלוטין, כמו שכולנו עושים כל דבר. אבל הוא ולא מישהו אחר עשה את זה, ולא משהו אחר, ולכן אני מחזיק לו טובה. ומכאן: כפיות טובה. מי שמיהר לשכוח את מה שעשה שחר בשביל הקבוצה ובשבילו, כמו מי שממהר לשכוח משהו טוב שאחר עשה והוא נהנה ממנו, הוא כפוי טובה בעיני. עד כאן הניתוח הלשוני.
    לי חשובה מכבי לא פחות ממך. לכן אני מנסה לעשות הכל כדי להשאיר, ולא לסלק, את מי שמיטיב עימה. גם אם היא נכשלת בזמן מסוים, לא אסתכל רק על הכישלון אלא אשתדל לבדוק האם אכפת לו, האם הוא משנה, או שלא. אני חושב שמי שקרא לו ללכת לא באמת בדק את זה.
    לבסוף, אתה טועה לגבי הסבלנות. כשיש הצלחה סבלנות לא נדרשת כי אף אחד לא דורש להעיף מישהו. סבלנות נדרשת כשאין הצלחה. לצערי כמה מהאוהדים (לא רובם לשמחתי) כשלו במבחן הזה.

    לגבי התגובה השניה: אני לא צריך לדבר עם נושאי שלטים. בשביל זה הם מחזיקים שלט. הם אנשים בוגרים ויש להם אחריות על מה שכתוב בשלט. הם כתבו יענקל'ך, ועל זה אני שופט אותם, לא על מניעיהם הנסתרים.

    אהבתי

    • מתן גילור הגיב:

      ב"סבלנות" התכוונתי שלא לרוץ ישר כשממנים מאמן זר ולכתוב טור שהוא בבחינת "הא לכם". מבחינתי, זה כמו לחכות להפסד במחזור הראשון ולצעוק כמה אין שום שינוי.
      היתה תקופה שהיה נכון לבקר והיום נכון לשבח. הכל צריך להיעשות בפרופורציות.
      מבחינתי מה שחשוב זה מה שהשלטים גרמו (למרות שלא הייתי שותף להם כלל ועיקר) ולא מה שקוראי הבלוג הנכבדים (בלי ציניות) חושבים שהם גרמו.

      אהבתי

      • מתן גילור הגיב:

        לכתוב=לפרסם. אני מבין שהדווקנות אקוטית בדיון.

        אהבתי

        • הופמן הגיב:

          את הדברים האלה יש לי בראש הרבה זמן, אבל התאפקתי כי לא רציתי לתת למרעישים את תשומת הלב שהם זועקים לה. מה שגרם לזה לצאת היום זה שפתאום נעלמו כל ה"יענקל'כים" למיניהם. זה אחלה להחזיק שלט כשכולם מבואסים ומנסים להחזיק מעמד, ולבעוט בקבוצה כשהיא למטה עם סרטונים לעגניים לאוהדים, אבל תוכיחו עמוד שדרה ואם זאת העמדה שלכם, תהיו שם גם כשהמהלכים נכונים – הרי מי שעשה אותם הוא אותו אחד שגירשתם.
          והסיבה שאני יכול לכתוב את הטור הזה מתי שאני רוצה, וכתבתי דברים דומים בעבר, מוזמן לחפש, היא שאני מנסה לא לשפוט לפי הנצחונות וההפסדים – אלא לפי התחושה שלי האם מי שעומד בראש עושה עבודה, שאכפת לו, או שהוא התעייף. מי שמשאיר וזורק לפי הצלחות והפסדים רגעיים, וואלה בכיף שיהיה לו – אבל שלא יתיימר גם להיות זה שאחראי למהלכים נכונים, וגם טענות כאלה ראיתי היום. בדיחה. מילא מיהרתם לשכוח ולסלק, אבל את הדברים הטובים אתם גם זוקפים לזכותכם? יש גבול לחוצפה.
          לגבי הדווקנות – אתה זה שהתעקשת להתקטנן איתי על מילים ב"כפיות טובה".

          אהבתי

          • הופמן הגיב:

            בקריאה שנייה הדיון לקח תפנית מהמקום שהתכוונתי אליו. אבהיר – הביקורת לא מופנית אליך או לאחרים שיודעים לבקר עניינית כשצריך. הוא מופנה ללועגים, למרפי הידיים, למי שההתנתקות הרגשית המובנת אחרי כשלונות והפסדים (מובן וקורה לכולנו) גורמת לו לפנות נגד הקבוצה ולתקוף אותה. כולנו באים מאהבה, אני בטוח. אבל קל, קל מדי לנתב את הכאב לכעס ואת הכעס לתקיפה, ובעידן הרשתות החברתיות כל תקיפה הופכת במהירות לגל, וגל התקיפות הופך ללחץ והאווירה נהיית מורעלת ורעה למועדון. והדינמיקה הזאת מהירה היום הרבה יותר מפעם. אז כל שרציתי לבקש הוא סבלנות, ותמיכה שקטה בקבוצה, גם כשלא הולך. זה הכל.

            Liked by 1 person

            • מתן גילור הגיב:

              לזה אני מסכים. אבל זה לגיטימי לחלוטין שאחרי 5 שנים של כישלון (והסברתי בעבר למה יש הבדל בינן לבין 7 השנים בשנות ה-90, למרות שהמהלכים האחרונים לגמרי לקוחים משם) גם לחשוב שטובת מכבי היא בלי שחר (או כל טיעון הגיוני אחר לצורך העניין).
              ברור לך שאני נגד הלעג, נגד ההשמצות, נגד הקיצוניות, נגד הביקורת הלא עניינית. לכן, אני מפריד בין אדם שתלה שלט לגיטימי לאדם שכל מה שהוא עושה זה לשבת על המקלדת ולצייץ ברשעות.

              Liked by 1 person

  5. פרלה הגיב:

    מאד מזדהה עם הגישה שלך ניר.
    כשיש מתקפה על הבית אני מצטופף סביב השלטון ומגן על המבצר.
    וככל שהמתקפה חריפה יותר זה רק מגביר את תחושת השייכות.
    כולנו שותפים לביקורת וגם שחר. יש לו מנדט ואשראי לשינוי שכולנו שמחים על מימושו.
    מתן ואני היינו כאן בצד אחד ובסוף יש גם פרגון לצד השני
    [9/8, 21:45] perlamit73: https://www.facebook.com/podkasia/
    [9/8, 22:31] perlamit73: Listen to הפודקסיה-נובחים בירוק -מתן גילור ועמית פרלה by podkasia #np on #SoundCloud

    Liked by 1 person

  6. פראליה הגיב:

    מתי, שלא תדעו צער

    אהבתי

  7. mhfcball הגיב:

    קודם כל רציתי להגיב על הפוסט די מזמן, אז הנה עכשיו יש לי את ההזדמנות
    איך אמר פה ראש ממשלה אחד או שניים "שקט יענה בשקט"
    קודם כל די מפתיע אותי שאדם ליברלי, אופוזיציונר, שמאלן כמוך, נהפך לפאשיסט כשזה נוגע לדיקטטורת שחר, אבל כנראה שמה שרואים מכאן, מעדיפים לא לראות משם, הרי בסופו של דבר הכל אישי.
    ביקורת תמיד היתה, פשוט פעם היה צ'ט בנענע ושני עיתונים וחצי.
    היום כל אחד מחזיק 4 חשבונות פייסבוק,חבר ב-23 קבוצות וואטסאפ שחצי מהן נקראות "ירוקים לנצח" והרדיו והטלויזייה מלאים במלל שנמשך 12 שעות ביממה.

    מכבי חיפה נוהלה בצורה רשלנית
    אם מאמן לא יודע מה הסמכויות שלו או לא רוצה לדעת, חודש לפתיחת הליגה, אז האשמה של מי זה?
    אולי שחר התעורר, ואולי שחר ראה את האוהדים "על הגדרות" וידע שהראש הבא שהם יחפשו יהיה הראש שלו.
    כי לחייך ולספר סיפורים על מסעדת פועלים במסגר זה נחמד, אבל בשביל לנהל מועדון כדורגל הכי גדול בישראל, מועדון עם פוטנציאל להיות דרג שלישי באירופה, צריך יותר מזה.

    אתה יודע מתי יהיה שקט?
    כשהאוהדים יביטו למעלה ויראו מנהיג, ואז כמו עכברים מסוממים הם ילכו אחריו באש ובים (את אותו תהליך עבר הקהל של מכבי ת"א, שרק לפני 5 שנים ישב ביציע עם חולצות שחורות וקילל כל דבר שעבר לידם)
    בן דוב מסתמן כאיש הזה, השאלה היא אם שוב אצל שחר האהבה העצמית תגבר על האהבה לקבוצה

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה על התגובה המעניינת והיפה. ממש מצטער שלא עניתי מוקדם יותר – הסיבה היא שרציתי לכתוב פוסט שלם בתשובה, אבל כמו הרבה דברים אחרים שהתכוונתי לכתוב הקיץ, בסוף זה לא קרה.
      לגבי שחר והשמאלנות שלי. יש בזה משהו (: אבל כנראה שלא בכל מקום צריך דמוקרטיה. יש מישורים שאתה מעדיף פשוט להישען אחורה ושמישהו יעשה את העבודה הקשה במקומך, אם הוא עושה אותה טוב. אני חושב ששחר עושה עבודה אדירה. הוא עושה טעויות, מי לא, אבל הוא תמיד רוצה בטובת הקבוצה.
      לגבי הביקורת – נכון מאוד. בעידן הרשתות הביקורת נשמעת יותר, כי כל דבר מקבל הד עצום.
      אני לא חושב שמכבי חיפה נוהלה בצורה רשלנית, ואני לא חושב ששחר התעורר כי אני לא חושב שהוא ישן באיזשהו שלב. אני חושב שהוא לא יכול לשפוך כספים כמו גולדהאר (וגם לא רוצה, ובצדק), והוא מנסה להילחם בו בדרכים אחרות. הדרך של לקנות שחקנים צעירים עם פוטנציאל להביא איתם הישגים ולמכור אותם נכשלה, וזה בסדר שנכשלה. לא הכל הולך. והדרך החדשה, של שילוב של סקאוטינג טוב יותר עם מיצוי טוב יותר של קבוצת הנוער, גם היא נראית טובה ונכונה. וגם היא עלולה להיכשל. מה לעשות. ככה זה בחיים.
      לגבי השקט – אני חושב ששקט מוחלט בעידן הזה, עד שלאנשים יימאס להתלונן ולקטר או לחלופין יימאס להם ממתלוננים ומקוטרים. תמיד יהיה מי שימצא רע וינסה להרוויח מזה אהדה ביציע או לייקים. אבל מתישהו מרוב ביקורת הכל ייראה חסר טעם, ואז המטוטלת תנוע לכיוון השני ויהיה איזה גל של "חיוביות", שתבלוט על רקע הביקורת השגרתית, וכך הלאה.
      מה שכן, שקט יחסי יהיה ברגע שיהיו תארים. כמו שהיה קצת שקט אחרי הגמר גביע.
      ולגבי האהבה העצמית של שחר – כולנו אוהבים את עצמנו, אני לא חושב ששחר חריג בנושא הזה. להיפך, כמו כל אוהד הוא שם לפעמים את הצרכים של הקבוצה לפני הצרכים שלו – והרשה לי להניח שאף יותר מרוב האוהדים של מכבי חיפה. הבנאדם משקיע את חייו בקבוצה, ושם אותה לפעמים, מבחינת אנרגיות וזמן וכסף, לפני הילדים שלו והמשפחה שלו. להגיד שהוא אוהב יותר את עצמו (מעבר לעובדה הבסיסית שכל דבר שאתה עושה זה קודם כל בשביל עצמך) – זה בעיני מופרך. ואם אתה מתכוון לכך שהוא מעריך יותר מדי את היכולות המקצועיות שלו, נגיד שהוא חושב שהוא מנג'ר מקצועי טוב יותר ממה שהוא – גם פה אני לא מסכים, אני חושב שהוא תמיד הקיף את עצמו באנשים שמבינים כדורגל והתייעץ איתם, וזה גם הוכיח את עצמו (על זה יש לי תיאוריה שלמה שגם עליה התכוונתי לכתוב פוסט, אני מקווה שמתישהו בקרוב אפרסם אותו).
      בשנים האחרונות הוא טעה כשהניח למאמנים להיות היועצים האלה, והוא בעצמו הודה בכך. אבל הנה, הוא החליט לשנות את זה ולהביא גם מנהל מקצועי וגם מנכ"ל סמכותי, ולתת להם סמכויות נרחבות. אם זה לא מראה שהקבוצה בראש מעייניו, אני לא יודע מה כן. לא שאני צריך עוד ראיות לזה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s