יוצאים לאור

אני חושב שמעולם לא כתבתי כל כך הרבה מילים על מכבי שלא ראו אור, כמו הקיץ. כל פלטפורמות הכתיבה במחשב – וורד, נוטפד, קיפ, טיוטות בוורדפרס – כולן עמוסות לעייפה במילים על מכבי שרציתי לפרסם ונמנעתי, לפעמים ברגע האחרון, לרוב הרבה לפני.

על מה? על מה לא. רוני לוי, קגלמאכר, התקשורת, שחר, תור, האוהדים, בן דב, מולנסטיין. כמעט על כל דבר שעבר על מכבי הקיץ – ועברו עליה כמה דברים – כתבתי משהו, ולא פרסמתי. למה? מהסיבות הרגילות – חוסר ביטחון במה שאני רוצה להגיד, באיך שאני רוצה להגיד את זה, בכך שאני בכלל צריך להגיד, בכך שמישהו רוצה לשמוע. ובעיקר חוסר היכולת להחליט שזהו, כתבתי מספיק טוב ומעניין בשביל לפרסם. מה שנקרא – חוסר ברגל מסיימת.

ומסיבות אחרות, כמו ההרגשה הגוברת שיש מספיק דיבור על הקבוצה, והיא זקוקה בעיקר לשקט. ושיש מספיק דיבור בכלל, על כל דבר, בכל מקום, ושאני זקוק לשקט.

*

מה כתבתי? אנסה לאמלק בפסקה אחת: שחר הוא הדבר הכי טוב שקרה למכבי חיפה, הוא מזמן לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד והוא מוכיח את זה בכל שנה מחדש. רוני לוי לא התאים לנו, בכל זאת הביא גביע, אבל ייזכר בגלל הבן-דורים וזה העונש שלו על הספינים. הבן-דורים, הפרימואים והיוני היללים מבזים את העיתונות ולא ראויים לכך שייכתב עליהם יותר מזה. תור מעורר תקווה. האוהדים ברובם הכי טובים בארץ, אבל יש ביניהם כמה מפונקים חסרי סבלנות והם נותנים את הטון, כי שריקות בוז של שני אנשים עושות יותר רעש מסבלנות של אלפיים, וזה נכון עוד יותר לגבי הרשתות החברתיות. בן דב הוא המינוי הכי חשוב במועדון אחרי תור. המינוי של מולנסטיין נועד לבנות גשר בריא בין קבוצת הנוער לבוגרת וזה כיוון נכון. הוא עצמו נראה קצת כאוהב מצלמות וזה לא מבטיח, מצד שני הוא היה הרבה שנים ליד פרגוסון אז הוא כנראה אדם לויאלי וזה כן.

את כל זה כתבתי, אבל ביחס של בערך 500 מילה לכל אחת שכתובה פה, ולא פרסמתי. וכמה שלא פרסמתי, ככה זה נהיה עוד יותר קשה לפרסם. זה קצת כמו כושר משחק. אם לא משחקים הרבה זמן, נהיים חלודים, ואז עוד יותר קשה לשחק. אז עכשיו אני ממש חלוד.

אבל זהו. כמה טוב שמתחילה העונה, כי אז חייבים לשחק. אי אפשר לא לעלות לדשא. ובשביל זה אנחנו פה, לא?

*

אז המילים האלה, לשם שינוי, יראו אור. ובכלל, נראה ש"אור" זו התחושה בקבוצה השנה, לא? נדמה שיש אור בקצה המנהרה. ותיכף, ממש עוד מעט, השחקנים ייצאו ממנה, ויראו אותנו ביציעים ואנחנו נראה אותם, והם יתרגשו ואנחנו נתרגש ונמחא להם כפיים ונשיר, והכל יתחיל מחדש.

אני מאחל לקבוצה

שנעבור עונה טובה ביחד. וטובה זה אומר – משמחת. מחברת. גאה.

לבלוג

שמתי ויניב יכתבו יותר. ויותר חשוב, שימשיכו להיות מתי ויניב. ושאתם תגיבו יותר. כל תגובה שלכם היא כמו טפיחת עידוד ממאמן לשחקן צעיר. או לא צעיר. עידוד זה חשוב בכל גיל.

לי

השבוע היה דיון נחמד בטוויטר (שהתחיל כאן, למי שמתעניין) על כותבי ספורט טובים, וביניהם רונן דורפן. אני אוהב את הכתיבה של דורפן. לא סתם אוהב, מעריך מאוד ואפילו מקנא בכתיבה שלו. כי היא שרירית (להבדיל מרזה). חסרת שומן. מרוכזת. כל פוסט אצלו הוא כמו כמוסה. ואני מרגיש שהכתיבה שלי קצת מהולה מדי.

אז השנה החלטתי לנסות לכתוב קצת יותר ככה. אני צריך אתגרים בשביל להניע את עצמי, וזה האתגר שלי לעונת 2016/17: לכתוב יותר דורפני. אני מאחל לעצמי שהעונה אכתוב הרבה פעמים אבל מעט בכל פעם, ושבכל פעם המעט יחזיק הרבה.

הנבואה?

היא ניתנה לשוטים.

ולכן

אליפות ירוקה, כמובן!

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארס בלוגיקה, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, שאלות ברומו של אדם, תקשורת השרוכים, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על יוצאים לאור

  1. PERLA הגיב:

    גם אני מאחל לנו שתכתוב הרבה ודווקא בסגנונך האהוב.
    ונקווה שיהיו לכולנו הרבה סיבות לרצות לכתוב ולקרוא כמה שיותר חיובי.
    שתהיה עונה שמחזיקה אותנו בתמונה.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה פרלה. ותודה שאתה מקפיד להגיב תמיד.
      בכל מקרה אני לא אהפוך לדורפן… אבל אם אנסה אולי אצליח לשלב בכתיבה שלי קצת מהאיכויות שלו.

      אהבתי

  2. יניב הגיב:

    סיפתח מצוין הופ.
    מאחל לנו להמשיך ככה, זה כבר המון.
    יאללה מכבי

    Liked by 1 person

  3. מנטיסה הגיב:

    הופמן, אני תמיד נהנה לקרוא את מה שאתה כותב גם אם לא פעם אני לא מסכים.
    גם הפעם קשה לי להאמין שניקח אליפות. בגלל שחומר השחקנים לא מספיק טוב ביחס לגרמנים ולגמלים וגם בגלל שגם אם יש חומר שחקנים טוב, הוא מרגיש טיפה בוסרי. לא בשל. חסר איזה מישהו שייתן את הטון המנצח (לטעמי אולי קהת וואצ'ק יכולים אבל זה ממש לא מבוסס על כלום).
    בכל מקרה, תמשיכו כמו שאתם.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה מנטיסה.
      גם אני לא מאמין שניקח אליפות. אני גם לא חושב שלא ניקח. אין לי מושג. בניגוד לפעם זה לא תלוי רק בנו. אבל לקוות תמיד אפשר (:

      אהבתי

  4. מתן גילור הגיב:

    תודה ניר. אני דווקא חושב שחשוב לשדר שלא תהיה אליפות. שאף אחד לא יאבד את הראש כי לא מובילים בדקה 70. העונה היא הרצה של האסטרטגיה החדשה והמבורכת.
    דורפן כותב מרוכז כי הוא מניח שהקוראים יודעים את הבסיס. אני אןהב את הכתיבה האישית שלך שיש לה גם פתיחה וגם סוף. בדיוק כמו הטור הזה. טוב שיש דורפן וטוב שיש הופמן. אם זה משנה משהו, אני נגד המיקוד והקיצור במקרה שלך. חלק מהכיף הוא שאץה קצת מתפזר לפעמים.
    שתהיה לנו עונה עם תקווה להמשך.
    ירוק עולה.

    Liked by 1 person

  5. גפן הגיב:

    נהדר.

    תכתוב, תכתוב, וכמה שיותר.

    לגבי העונה הנוכחית – לדבר על אליפות זה לא ריאלי. הקבוצה בתהליך של הבראה. המטרות העונה לדעתי צריכה להיות:
    1) בניית בסיס לסגל + הרכב ראשון שירוץ יחד כמה עונות רצופות. בשנים האחרונות הורגלנו לרכבת שחקנים בכל קיץ מחדש, ככה אי אפשר לייצר המשכיות, וזה מעיד בעיקר על קבוצה חולה מבחינת איכות כדורגל, איכות שחקנים.
    2) צמצום פערים מהאלופה. בעונות האחרונות הפער היה סביב 30-40 נק' מהאלופה, זה פאתטי, וזה הכשלון האמיתי, לא אי זכיה באליפות. השנה הפער חייב להיות סביב 10 נק', מקס' 15. מבחינתי העונה תחשב להצלחה או כשלון רק במדד הזה.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה גפן. מסכים איתך, המטרה המקצועית היא בעיקר שהעונה לא תיגמר בפברואר. אבל זה קצת מצחיק איך כולם מפחדים מהמילה אליפות (או קצת עצוב, בהתחשב בסיבות לזה). אני לא חושב שצריך להיבהל ממנה, אין לה כוחות מאגיים (: סך הכל כולנו יודעים מה פחות או יותר הקבוצה יכולה לעשות. אם תעשה פחות, מבאס, אבל כבר התרגלנו. ואם תפתיע אותנו ותעשה יותר, זה יהיה נפלא. רק שלא תייאש אותנו, כמו שעשתה בעונות האחרונות.

      אהבתי

      • גפן הגיב:

        בפברואר ? היית נדיב. היו עונות שנגמרו כבר באוקטובר-נובמבר, כמו אשתקד.

        לא חושב שיש פחד מהמילה אליפות, אני חושב שיש הבנה כלשהי של המציאות הקיימת. תיאום ציפיות שכל אחד עושה עם עצמו. אני מטבעי אדם אופטימי, אבל יחד עם זאת גם עם הרגליים על הקרקע, מחובר למציאות, ולצערי המציאות אומרת לי שאליפות לא תהיה העונה, לטעמי גם לא בעונה הבאה, נאבק עליה באמת רק בעוד שנתיים מהיום, בעונת 18/19. אתה מתמודד מול שתי קבוצות שרצות כבר שלוש שנים עם שלד די קבוע, שאחת מהן היא מונופול כלכלי. מילת המפתח כאן היא סבלנות, שקט תעשייתי, בנייה איטית אבל עיקבית. חשוב לא פחות להציג כדורגל חיובי, כדורגל שמח, כדורגל התקפי, משהו שלא קיים מסיום עונת 12/13.

        בסוף יהיה טוב. כמו שהיה עד ממש לא מזמן.

        Liked by 1 person

  6. חביבי, אני מקווה שתכתוב. אני אוהב את איך שאתה ומתי ויניב כותבים, ואני מקווה שיהיו פוסטים שמחים יותר מעצובים השנה. ושיהיו הרבה 0:3 ירוק. הנה, התחלנו לא רע, הא?

    Liked by 1 person

  7. פראליה הגיב:

    שתהיה עונה שמחה, כמו שהיה אתמול בערב, שיהיה כדורגל שמח, קצבי, דורס, הספיקו לנו שנות 5 אפר, לא?
    מבחינתי, וזאת ניתן היה לראות כבר בגביע הטוטו, השינוי העיקרי הוא הרצון של השחקנים לדחוף ולעבוד אחד בשביל השני,
    לדבר על טביעת עין של הצוות החדש, לא רציני בינתיים, למרות שכבר אפשר לחשוב כל כמה זוויות חדשות שהוא מביא, אבל בוא נחכה עם זה קצת.

    Liked by 1 person

  8. פינגבאק: אנחנו – הפועל תל אביב: סדנת סבלנות | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s