בני יהודה – אנחנו: חלקיקים

למי שמעוניין משום מה גם במחשבות שלי על קבוצות אחרות – זה יום המזל שלכם, כי בדיוק היום התפרסמו כאלה פה

*

ממשיכים להעביר זמן, בתקווה שמתחברים בינתיים. אלו תהליכים שמתרחשים, כידוע, מתחת לפני השטח, אז אין מה לעשות אלא להמתין, ולקוות שמתחת לפני השטח קורה משהו. שמתרחש חיבור. שהכימיה הנדרשת מתבצעת. שהשחקנים נהיים מתואמים יותר זה עם זה.

אנחנו לא יכולים לראות את זה כרגע, אבל מתישהו, ברגע אחד קסום באיזה משחק – לא ניתן עדיין לדעת איזה – הכל יתחבר פתאום. כל השחקנים יימצאו במקום הנכון, ויעשו את הפעולה הנכונה, עם או בלי הכדור. ולכל הפעולות האלו יהיה מכנה משותף, כאילו מוח אחד מכוון את כולם לעבר מטרה מסוימת וברורה, באמצעות כמה עקרונות יסוד פשוטים. נקרא למישהו הזה "מאמן". לעקרונות נקרא "תוכנית משחק".

מאותו רגע, נהיה קבוצה מופלאה. בלתי ניתנת לעצירה.

אבל בינתיים אנחנו פרגמנטים של קבוצה. חלקיקים מהבהבים שנעים על מגרש באופן די כאוטי במשך כשעה וחצי. מדי פעם אחד מהם נקלע בטעות למקום בו הוא אמור להיות, ואז אנחנו חשים משהו בגוף, איזה גל נעים של נכונות, שמיד חולף לו. מדי פעם אנחנו מרגישים ממש צמרמורת – זה מעיד על כך שכולם כרגע נמצאים בו בזמן בכל המקומות הנכונים עבורם על המגרש. אבל זה מקרי לחלוטין. אי אפשר עדיין לצפות לעקביות בעניין הזה. עם זאת, ככל שזה יקרה יותר, סביר להניח שצוות האימון – הרי גם הוא חש את אותן צמרמורות – יוכל ממש לכוון את השחקנים לשהות במיקומים האלה לעיתים יותר תכופות.

מדי פעם שחקן עושה את הפעולה שהוא אמור לעשות. דקל עוצר את תורג'מן ולא מסדר לו מצב מול לויטה. חבשי מתקל בזמן ולא עושה את הפאול אחרי שעברו אותו. ואצק מכניס כדור עומק טוב. מוגרבי מצליח לעבור שחקן. קהת נותן פס חכם. רוקביצה פורץ על הקו. נטע מחלץ כדור ובועט – לא, אצל נטע זה די עקבי. לא שייך לפה. ורמוט מטעה מגן וסוחט פנדל. קגלמאכר – לא, אצל קגלמאכר זה לא קורה גם במקרה. (הקלגמאכר, מסתבר, הוא תופעה ייחודית של מגן ימני שטוב יותר בכל תפקיד אחר מאשר מגן ימני).

ורוב הזמן – פרגמנטים. חלקיקים. שבבים מהבהבים. ואנחנו יכולים רק לקוות שהחלקיקים האלה מתחברים. איך רואים התחברות? לא רואים. רואים חיבור. כשזה קורה, רואים. אבל כל עוד זה לא קורה, אפשר רק לקוות. אז אנחנו מקווים.