אנחנו – הפועל באר שבע: מזל טוב, יש לנו קבוצה

כמה התאפקתי. כל כך הרבה זלזול היה כלפינו, בכל מקום שמעתי שנובס ושנקבל בראש, אפילו מצד אוהדים שלנו – אולי אפילו בעיקר מצד אוהדים שלנו, או שלכאלה אני יותר רגיש. ובכל פעם כמעט נגררתי להתווכח – הרי בשנה שעברה לא הפסדנו להם ואפילו ניצחנו, גם במאני טיים, ובכלל מתי לאחרונה "קיבלנו בראש" במשחק שהיה חשוב לנו. אבל בסוף חשקתי שפתיים וסיננתי דרכן, בואו נחכה ונראה.

כי הנבואה ניתנה לשוטים ואם מישהו מאיתנו היה יודע משהו שאנחנו לא, הוא לא היה עכשיו איתנו אלא נופש בקאריביים עם קוקטייל ביד או מה שזה לא יהיה שמיליונרים עושים בתמונות סטוק. הרי כל הטוטו והווינר נבנה על היומרה של אוהדי כדורגל להבין משהו במשהו, וכמו שאנחנו רואים הטוטו והווינר ממשיך להצליח והאנשים משום מה ממשיכים לחשוב שהם מבינים וממשיכים לזרוק כסף.

חשקתי שפתיים אבל זכרתי ואמרתי בלב, חכו חכו, אני עוד אזכיר לכם ואנופף בזה מולכם ואשלח לכם צילומי מסך בווטסאפ וארטווט את הנבואות שלכם בטוויטר ואגיב לתחזיות שלכם בפייסבוק כדי שתראו אחת ולתמיד כמה אתם מבינים וכמה אתם יודעים, ואולי זה יסתום לכם את הפה קצת ויהיה לנו קצת שקט.

ועכשיו הגיעה עת הנקמה, לא הובסנו ולא קיבלנו בראש ואפילו ניצחנו ובצדק, והגיע הזמן לדחוף את כל הקשקושים חזרה לפנים של הקשקשנים ואת כל החרטוטים לחורים שמהם חורטטו –

ובכל זאת אני לא עושה את זה. כי בשביל מה בעצם? הרי כמו שהם לא יודעים יותר ממני גם אני לא יודע יותר מהם, וזה שניצחנו זה לא קשור אליי ולא מוכיח משהו לגביי, שאני צדקתי או שאני חכם יותר. אני יודע בדיוק כמו כולם, או יותר נכון לא-יודע בדיוק כמו כולם, והדבר היחיד שצדקתי בו זה שלא מיהרתי לנחש ניחושים ולחזות תחזיות, לא לטוב ולא לרע, וגם זה לא מי יודע מה איזה צדק, בסך הכל החלטה נטולת ערך אמת, שהחלטתי במקרה אני לא אוהב לטעות, והרי מי שלא חוזה לא טועה.

מה שכן, אני מצפה מעכשיו מהקשקשנים – קצת צניעות. זה הכל. אתם לא יודעים הכל, ואם לשפוט לפי היום, אתם יודעים מעט מאוד.

*

ובכלל, בשביל מה לחזות תחזיות? שום דבר הרי לא תלוי בנו. זה הכל דיבורים באוויר. סתם. זורקים משהו, כדי יהיה אפשר לנופף בו, "הנה, אמרתי!". נו אז מה? אז אמרת וצדקת, וקודם טעית במשהו אחר, ועוד מעט תטעה שוב ואולי תצא צודק עוד איזו פעם. אז מה? אתה חכם יותר אם ניחשת נכון? הרי זה הכל ניחושים. ואם היית נחשן ממש טוב כבר לא היית פה איתנו. היית מנחש ניחושים בליגה הרבה יותר טובה.

(והנה קטע מצוין בהקשר הזה ששלח לי יקיר הבלוג עופר פרוסנר).

*

ואחרי המשחק מישהו אומר לי – בכלל לא היינו כאלה טובים, זה פשוט ההם שהיו חלשים, ואני בא להגיד לו – תגיד, ראינו את אותו משחק? לא ראית איך ואצק… ולא ראית שריאן… ונטע… ורוקאביצה… והלחץ… והחילופים…?

אבל אני חושק שפתיים, ולא אומר. כי בשביל מה בעצם? למה אני צריך לשכנע אותו במשהו? למה לבזבז על זה אנרגיות? אם קורה משהו טוב בקבוצה, הוא קורה בין אם אגיד לו ובין אם לא. ואם הוא רוצה לחשוב שלא קורה משהו טוב, וואלה, שיהיה לו לבריאות. זה לא משנה כלום במציאות.

ואולי בכלל הוא צודק? אולי איפה שאני חושב שאני רואה מציאות והוא רואה שחורות, הוא בעצם רואה את המציאות ואני רואה ורודות? ואולי בעצם כל העניין הוא המאבק הנצחי בין אופטימיסטים לפסימיסטים. אלה ימצאו בכל דבר סיבה לחשוש ולדאוג, וגם כשיש כמה דברים טובים הרי הכל רקוב מלמטה, או מלמעלה; ואלה יגידו, נכון זה די רע אבל היי, תראה, הנה נקודות אור, והנה עוד כמה, ואולי הם יצטרפו יחד ויהיה אור גדול;

ואלה אומרים, אנחנו מעדיפים להיות מוכנים לכל תסריט, גם הגרוע ביותר, ובמקרה הטוב נופתע לטובה, והכי חשוב – לא נתאכזב. ואני לעומתם מעדיף לקוות שיקרו דברים טובים, בטח כשזה לא תלוי בי, ומקסימום, במקרה הכי גרוע, אתאכזב (ויש שטוענים שמחשבה חיובית גם יוצרת מציאות חיובית, אבל על החיוביות הזאת אני כבר לא מתחייב).

והשבוע שמעתי משפט שממצה יפה את הגישה שאני מעדיף, משפט שאמר פעם שמעון פרס, שעומד למות אז כל המשפטים היפים יוצאים ומסתובבים סביבו כמו הנשמות של המתים בסרטים המצוירים:

אופטימיסטים ופסימיסטים מתים אותו דבר, אבל חיים אחרת.

אז אני מעדיף לחיות בכיף. ("מעדיף". זו בכלל החלטה שלי? אולי זה בכלל עניין של חינוך והשפעה של ההורים ועניינים בילדות וכל זה?).

*

ובכל זאת, ולמרות שזה לא באמת קשור אלינו – בכל זאת נגיד מה ראינו היום. ולו משום שכיף לחשוב על זה שוב ולשחזר.

ראינו שיש לנו שחקנים מצוינים. החל בשוער ובדמויות מסוימות בהגנה, דרך כמה קשרים אדירים וכלה בחלוצים טובים. וראינו שיש לנו זר טוב מאוד אחד, שהיה באמת דרגה מעל כולם, והקהל ידע להודות לו בסיום, ובתקשורת אחר כך כבר קשרו לו כתרים אז אנחנו נימנע, כי כבר נכווינו בזרים שהכתרנו כיהלומים ולבסוף התגלה שהם נוצצים יום כן יום לא, והיום הם אולי, במקום אחר.

וראינו שנטע, נטע, נטע. וראינו שלריאן יש בכל זאת מה לתת, ואם כבר ריאן אז זו היתה החלטה מבריקה להעלות אותו היום בהרכב, במיוחד אם נלקח בחשבון שהמגן השמאלי של הבאר שבעים כל כך גרוע, וריאן תפר אותו כהלכה. ואם כבר החלטה מבריקה אז ראינו שיש לנו מאמן לא רע בכלל, שלא לומר מאמן ראוי, שלא לומר – ייתכן שיש לנו מאמן טוב, שקיבל עוד כמה החלטות שנראו מוזרות קצת לפני המשחק ובדיעבד היו טובות, וגם במהלך המשחק קיבל החלטות מצוינות, ובכלל, אנחנו מרוצים ממך ומהגישה שלך, תמשיך ככה מר מאמן.

וראינו חזרה מפיגור לא קל. וזה מלמד שגם יש לנו אופי, כי כפי שלימדונו רבותינו אופי לא נמדד כשהכל טוב, אלא בהתמודדות עם זה שלא הולך.

וראינו ניצחון. על קבוצה טובה מאוד.

ואם נסכם את האמור לעיל, ראינו שחקנים מצוינים עם מאמן טוב, שידעו לחזור מפיגור ולנצח קבוצה טובה מאוד.

והכי חשוב: ראינו קבוצה. וזה דבר שלא ראינו כבר הרבה זמן. קבוצה, קבוצה ממש! כזאת שיודעת מה היא רוצה לעשות, ומה לעשות כדי לעשות את זה, שיש לה מטרה ברורה ותוכנית משחק עקבית, שיודעת לממש אותה. כמה זמן לא היתה לנו קבוצה? ואפילו אם היו לנו קבוצות פה ושם, לשברירי עונות – קבוצה כזאת? התקפית? עם שמחת חיים? וחדוות משחק? עם רצון ממש לנצח, ולא במקרה?

והיה חיבור בין השחקנים, ראו את זה בכל רגע, והחיבור הזה הלך והשתפר תוך כדי משחק, ושחקנים אשכרה דיברו אחד עם השני, וכיוונו אחד את השני. הם היו קבוצה! ויש כימיה טובה בין כולם, ראו את זה במשחק, וראו את זה אחרי.

ומה שנחמד, זה שלמרות ששיחקנו טוב ושניצחנו, ראינו גם שיש עוד המון מה לשפר. גארי, ומוסא, וקהת ובטח ורמוט. יש עוד מה לשפר, ונראה שיש את האנשים הנכונים לעשות את זה.

*

אז זה מה שראינו, והיה כיף לראות, והיה כיף סוף סוף לחזור ממשחק כל הדרך עד הבית, עם המתיקות הזאת שאופפת ניצחונות גדולים.

היה כיף גדול ועפנו. ועוד מעט נרד לקרקע ונדומם מנועים. כי עכשיו צריך לראות המשכיות ויציבות.

אבל קודם נראה שוב את המשחק.

טוב, אולי גם נעבור על טוויטר ועל פייסבוק ועל ווטסאפ, ונלעג בלב לקשקשנים. אבל אחר כך די.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על אנחנו – הפועל באר שבע: מזל טוב, יש לנו קבוצה

  1. מתן גילור הגיב:

    יופי של טור ניר.
    אני מודה שלא נכנסתי לדפרסיה אחרי המשחקים האחרונים ואני לא במאניה עכשיו.
    אנחנו *בתחילתו* של תהליך ארוך, שמבחינתי, אמור להביא אותנו להיאבק על האליפות בעונה הבאה ומשם לחזור לקדמת הבמה של הכדורגל הישראלי.
    לא עף מהניצחון הזה ולא אתרסק אם לא ננצח ביום שני בפ"ת.
    אני חושב שיותר מדי אוהדים של מכבי נכנסו למרה שחורה אחרי התוצאות האחרונות וחוגגים יתר על המידה אחרי הניצחון הזה.
    הסבלנות היא לא רק בהפסדים. לא טוב למערכת שכל ניצחון יהיה דבר מיוחד.
    עבור קבוצה גדולה ניצחונות ליגה סטנדרטים הם עניין של מה בכך ולשם צריך לשאוף, גם אם בינתיים הניצחונות האלה אינם תדירים.

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      נכון. אבל אני חושב שהפעם (ואחרי השנים האחרונות) האוהדים קצת יותר סבלנים אחרי הפסדים וקצת יותר זהירים בחגיגות אחרי נצחונות. מקווה לפחות (:

      אהבתי

  2. JB הגיב:

    ולי יש נקודת סיפוק נוספת. בז ללחשים קמעות ואמונות תפלות בפרהסיה (באישי זה סבבה)..
    כל פעם שאנחנו מנחסים יותר את האיוולת שנקראת עמה יעמיק עוד באבא מנתיבות תולה את עצמו על עמוד האינסטגרם שלו

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      גם אני לא מאמין בזה בשיט, אבל אני בהחלט מאמין בהשפעה הפסיכולוגית של זה על מי שכן מאמין… אז מצדי שישקעו עוד יותר לתוך המאגיה השחורה שלהם עם קללת סמי עופר (במקרה הספציפי הזה אני מוכן לקרוא לזה סמי עופר, אולי זה מגביר את האימה אצלם)

      אהבתי

  3. talc23 הגיב:

    כרגיל מעולה, והרבה יותר כיף לקרוא אחרי נצחון מתוק.
    אתמול הספקתי להיות גם פסימיסט(כשראיתי שחורות – אותנו מפסידים ביותר משני שערים), גם ריאליסט(ניצחנו! ויש לנו אחלה שחקנים בכל מיני מקומות! ומאמן שהוא לא אנטי כדורגל! אבל… ההגנה אוי ההגנה) ואופטימיסט(נקווה שיגיע בלם ושהקבוצה תתחבר עוד)

    אל תהיה צלם מסכים ;)

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      ההגנה, נכון. כמה חבל על דקל הנשמה על השטות אתמול. מקווה בשבילו שהמאמנים יידעו להוריד אותו לספסל בזמן, ושיתרום משם גם במנהיגות וגם כשצריך להיכנס. לא מגיע לו להרגיש שאנחנו סובלים בגללו. איך שמחתי בשבילו כשהשווינו.

      (ואיזה חתיךךךך!!! חבל שאתה מסתיר את עצמך מבנות ישראל בטוויטר)

      אהבתי

  4. PERLA הגיב:

    עוד יופי של פוסט.
    להבדיל מגמר הגביע אותו גנבנו, אמש באנו לשחק כדורגל, ועל אף הפיגור המוקדם הצלחנו לשחק כדורגל ולנצח.
    רוח המועדון השתנתה באופן שלא ניתן להתעלם ממנה.
    זה עוד לא סופי, וגם לא שם אותנו בפוזיציה למירוץ לאליפות אבל הפוזיטיביות שעליה דיבר מולנסטין מחלחלת וזה ניכר.
    עוד דבר על רנה, בסוף ההפסקה הוא עבר אחד אחד בין כל המחליפים שסיימו את החימום/שעשועי כדור ונתן נגיעה ויחס אישי ומילה טובה לכל אחד ואחד. האדם לפני השחקן וגם לפני המאמן.
    יכול להיות שהוא גם יתחרפן עליהם כמו פרגי אבל אין ספק שהוא לא רק מאמן אלא גם קואוצ'ר אמיתי.
    הוא מאד חי את הקבוצה והמשחק וגם ניסיון עשיר במצבי לחץ נותן לו נקודת מבט יותר שפויה על המאניה דיפרסיה של הלבנט.
    המשחק נותן תחושה טובה שאנחנו יוצאים למלחמה עם כלים ששווים צמרת. נכון שההגנה עדיין רחוקה מאד מהאופטימום, בלשון המעטה, אבל עובדה שספגנו אתמול מב"ש רק שער (הזוי) אחד.
    קגלמאכר הוא תעלומה. הוא יודע לעשות הגנה אבל לא מצליח להרשים בתפקיד המגן. אולי צריך שיחליף את דקל כשמשומר ישוב לכושר.
    ריאן הוא פוטנציאל אדיר אבל חייב לרוץ ולסגור מאחור באותה מוטיבציה שבה הוא פורץ קדימה.
    ואצק/נטע/לויטה – טפו, טפו, טפו

    Liked by 1 person

    • הופמן הגיב:

      תודה פרלה. רוח המועדון לא השתנתה, פשוט רוח הקבוצה סוף סוף הדביקה אותה (:
      קגלמאכר הוא לא מגן. אבל הוא אישיות, הוא מנהיג, אני לא בטוח שהוא המנהיג הנכון בשבילנו (יש מצב שמתאים לו יותר להיות מנהיג של קבוצות קטנות ולוחמות, פחות של קבוצות גדולות וחכמות) – אבל אולי אולי, אם ישתמשו בו נכון… וזה גם תלוי בו. ירד לו מאוד הביטחון מאז שהגיע, לדעתי הוא לא רגיל לשחק ליד כל כך הרבה שחקנים אינטליגנטיים, ומול קהל שמזלזל בו. הוא יצטרך להראות שיש בו יותר ממה שסידר לו קריירה עד היום. אולי ליד מארק זה יכול להתאים.
      וריאן אתמול עשה לדעתי עבודה מעולה יחד איתו בסגירה בהגנה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s