מכבי פתח תקווה – אנחנו: תוכנית חצי כבקשתך

אז הניצחון על באר שבע קנה לנו שקט לשבוע וכמעט שעתיים. בדקה ה-73 של המשחק היום, רגע אחרי שהכדור עשה את דרכו אל השער בליווי המבט של לויטה ולבסוף פגש את הרשת, התחילו שוב הזמזומים. אמרנו וידענו וזה היה ברור כל הזמן ולרגע לא חשבנו אחרת. ומאותו רגע התפללתי שנעשה מהפך וננצח, כדי שנוכל שוב לסתום להם את הזמזמן ולהרוויח עוד קצת זמן-שקט.

אבל הכדורגל זו לא תוכנית כבקשתך, כמו שהיו אומרים פעם, ובזמן שדמיינתי איך אנחנו מנצחים ידעתי גם שאין סיכוי שזה יקרה – גם בגלל שאני מדמיין את זה, שכן ידוע שאם רוצים שמשהו לא יקרה, צריך לדמיין בדיוק איך הוא קורה. וככל שנקפו הדקות והכדורים שלנו סירבו שוב ושוב לנשק את הרשת, הלכתי והשלמתי עם כך שאנחנו הולכים להפסיד, וכבר עמדו בפתח המחשבות שאולי הם בכל זאת צדקו והכל היה סתם והתלהבנו לריק והנה תיכף נגמרת העונה.

אבל הכדורגל, מסתבר, הוא לפעמים תוכנית חצי כבקשתך, וחצי כבקשתי גוזלן השווה וזכינו בתיקו שבסך הכל הוא לא כזה נורא, במשחק לא קל בחוץ. וחבל שלא ניצחנו כי היינו עדיפים, אבל לפחות גם לא הפסדנו כי אז רק אלוהים יודע איך הזמזמנים היו מזמזמים.

*

אפשר לדבר על על אשמת לויטה בשערים, או על ההגנה או על העייפות של ואצק או על אוזלת הרגל של רוקאביצה או על קבלת ההחלטות של ריאן, אבל לא בא לי. אם היינו מפסידים לא היתה ברירה, אבל גוזלן השווה והעניק לנו את האפשרות לא לעסוק באשמה או בהתגוננות, ופשוט לקחת מהמשחק את מה שהיה בו טוב, ושמי שצריך למצוא את הבעיות ימצא את הבעיות וישפר, ואנחנו למה שנעסוק בדברים הרעים, במילא זה לא תפקידנו לעבוד עליהם באימונים, אז לפחות שנמלא את הזיכרון בדברים הטובים.

ומה שהיה טוב במשחק, וזה עדיין בהשוואה לעונה שעברה שעוד טריה בזיכרון, זה ששוב נראינו כמו קבוצה. ואם בעונה שעברה המאמן נראה כמו בעל בית מחוץ לקווים, אבל בתוכם כולם נראו אבודים, אז העונה נראה שיש בעל בית על המגרש, ויותר מאחד, וברור למי הכדור צריך ללכת ומי אחראי על בניית ההתקפות (זוכרים שכל התקפה שניה שלנו היתה מתחילה ממשומר?). וכשאני אומר בעל בית אני מתכוון לוואצק, ואני מתכוון גם לכך שאם הוא קצת עייף כמו היום, אז לא הולכים ישר לכדורים ארוכים מהמגנים אלא יש מישהו אחר שייקח עליו את המלאכה.

והמישהו הזה היה היום ורמוט. שהיה נהדר. ואתם אולי כבר יודעים שבעיני ורמוט הוא שחקן אדיר שהקריירה שלו מתפספסת בגלל הנטייה שלו להיעלם לחלקים גדולים של המשחק, ולהתעורר רק מדי פעם, ושאני מאמין שאם רק מישהו יידע לסדר לו את הראש, הוא יוכל לתת עוד כמה שנים גדולות באמת. כי יש לא מעט שחקנים ישראלים טובים שיכולים לכדרר יפה תוך כדי ריצה ולעבור שחקנים על ידי שימוש בתנופה שלהם ובמהירות – אבל אין עוד שחקן ישראלי שיכול לעבור שחקנים על מטר כמוהו, בלי לרוץ בכלל, ממש על המקום, או לחלק מסירות מדויקות כמוהו, או בכלל, לעשות מהלכים שאף אחד לא יכול לצפות מראש, לא השחקנים שמולו ולא המאמנים ולא הצופים.

והיום ורמוט נתן לי תקווה שמשהו שם בקופסה מתחיל להסתדר, אם באמת דברים יכולים עוד להסתדר בקופסה בגיל כזה. בתחילת המשחק היה לכך רמז מטרים כשהוא ירד לגליץ', והפעם אפילו גליץ' אמיתי, לא כזה כאילו-גליץ'-בשביל-הקהל, אלא אחד שנועד ממש לזכות בכדור, ובאורח פלא הוא אכן זכה בכדור. וכולם היו בהלם למאית שניה מהאירוע הנדיר ונדמה לי שדרך המסך גם שמעתי את הקהל באצטדיון מריע, מודע לרגע החד-פעמי.

ואחר כך הוא נתן משחק שלם טוב, לא חצי ולא רבע ובטח לא משחק רגיל, בו הוא מתעורר מדי עשרים דקות כדי לעשות איזה תרגיל וחוזר לישון, אלא משחק שלם טוב, אפילו טוב מאוד, והפעם זה גם לא היה על יבש כמו שאומרים בצבא אלא התבטא גם במצבים ממש, בהתחלה הוא סידר מצב מעולה לריאן ואז בישל גול לקהת, ואחר כך חדר לרחבה יפה וכמעט השאיר את רוקאביצה מול שוער ובסוף גם זרק את המגן שלו מצד לצד כמו יויו, לפעמים נדמה שהוא עושה את זה לא כי הוא צריך אלא סתם כי הוא יכול, ובישל לפלט את הבישול לגוזלן.

והיה כל כך כיף לראות אותו ככה, רץ ולוחץ על היריבים ועובר שחקנים ומחלק כדורים, ואת שיתוף הפעולה היפה שלו עם קהת, וזה עורר איזו תקווה כמוסה, שאולי בעונה שעברה פשוט לא היה לו עם מי לשחק אצלנו, ועכשיו כשיש לו את ואצק וקהת ועוד מעט יהיה לו את עטר, אולי הוא יהיה מי שהוא יכול להיות, ולא רק מי שהיה יכול להיות אבל תמיד היה חסר לו משהו.

ואם המשחק היום לא היה מקרי ומישהו שם בקבוצה שלנו באמת מטפל בקופסה שלו, אולי אפילו הוא בעצמו, והוא יהיה כזה, כלומר מה שהוא יכול להיות, אז אפשר אפילו להרהיב עוז ולקוות שתהיה לנו עונה ממש טובה.

*

ובסיכומו של דבר מצד אחד ירדנו לקרקע מהריחוף של אחרי באר שבע, שזה היה קצת צפוי ובכל זאת מבאס. אבל מצד שני שוב חזרנו מפיגור, שזה יפה ומשמח ומראה על ווינריות ותמיד טוב לגיבוש ולביטחון. ומהצד של הטקטיקה את שער השוויון שלנו עשו, חוץ מוורמוט, שני החלוצים שלנו, ואולי זה יגרום למולנשטין להבין שחלוץ אמיתי על המגרש זה רעיון מעניין שעשוי לעזור לנו להבקיע.

וביום שבת יש כבר עוד אחד. וחייבים לנצח. כדי שלמשחק העונה שלנו, שנמצא ממש מעבר לפינה, נגיע עם ביטחון.